fbpx

מי כאן מחרחר מלחמה? // רן אדליסט על "האיום האיראני"

0

ניקי היילי, שגרירת ארה"ב באו"ם, היא נוצרייה דרומית, רואת חשבון במקצועה. היא הגיעה לתפקידה הקודם, מושלת דרום קרוליינה האולטרה שמרנית, עם תמיכת תנועת 'מסיבת התה' הקיצונית תנועת ימין ליברטריאנית, שנלחמה עד חורמה בכל מה שייצג הנשיא הקודם ברק אובמה. נדמה לי שזה מסכם כל מה שצריך לדעת על הגברת ועל אדרתה. כמו סטריאוטיפיזציה של מתנחל חובש כיפה, או של "גרה בשינקין שותה בקפה תמר".

היילי הוכיחה, מיומה הראשון בג'וב, נאמנות עיוורת לטראמפ, כנשיא וכאדם, ולאידיאולוגיה האוונגליסטית כהנחיה פוליטית. בענייני ישראל הגיחה היילי לוועידת איפא"ק במרץ 2017 חמושה בסטילטו: "באתי בעקבים", הסבירה, "לא מטעמי אופנה, אלא כדי לבעוט במשמיצי ישראל". גם אם נותנים להיילי הנחה בגלל שכיהנה כמושלת, מינויה הוא עדיין גחמה טראמפית טיפוסית, וחסר רלוונטיות לתפקיד שהיא מכהנת בו.

ההכרזות שלה טובות לכותרות ב'ישראל היום', אבל יעילותן בעייתית בכל הקשור לניהול ענייני המזרח התיכון. לאחרונה הכריזה כי "כל איום ביטחוני במזרח התיכון קשור לאיראן". לא צריך להיות בעל שמיעה אבסולוטית כדי להבחין שהאיומים הביטחוניים, שטסים בשמי האזור, נשמעים רק כאשר ממשלת הימין מאיימת על רצועה עזה, על סוריה, על חזבאללה, על איראן ועל האיחוד בין הרשות והרצועה. ישראל גם תומכת בכורדיסטאן, נגד טורקיה ועיראק. בניגוד להיילי, אזרח סביר אמור לחשוב ש"כל איום ביטחוני במזרח התיכון קשור לישראל" – והוא יהיה צודק.

מאחר שיש לנו צבא שהחליף את הפוליטיקאים כגוף חושב מדינית, שוגר לאחרונה ראש חטיבת מבצעים באגף המבצעים במטכ"ל, תא"ל איציק תורג'מן, לריאיון ב'ידיעות אחרונות' כדי להרגיע: "אין פה היום אויב שרוצה עימות איתנו, ואני אומר זאת בצורה מוכחת". זה כמובן לא מפריע למערכת הביטחון לדרוש – שוב – תוספות תקציב אדירות מעבר למה שסוכם, ולמשרדי ראש הממשלה והאוצר לפרפר כדי להשיג להם את הכסף. צריך הרי "להתמודד מול האיום האיראני", כלשון לשכת ראש הממשלה.

נכון להיום, למערכת המודיעין הישראלית אין שמץ מידע על כוונה איראנית, חִזבלאית או סורית לתקוף את מדינת ישראל. זליגה אינה תקיפה. יהיה זה טמטום רבתי מצידם להתחיל במלחמה, לא מחר ולא בעוד חמש שנים. את שלהם השיגו בביסוס הרצועה השיעית מטהראן עד הים התיכון, ואין להם שום כוונה לסכן את ההישג במלחמה שבה יפסידו. מבחינת לשכת ראש הממשלה ולשכת ליברמן מדובר בפרובוקציה. אולי לצורך מימוש "רצועת ביטחון" דה פקטו בפתחת קונייטרה, קו הגבול החם כרגע מול המתרחש בסוריה. ואולי אלה תבהלות, לצורכי מימון המלחמה הבאה.

ועדיין השאלה האמיתית היא איך בדיוק נגיע למצב שבו ניאלץ "להתמודד עם האיום האיראני?". תא"ל תורג'מן הסביר: "אנחנו יכולים להיגרר למלחמה מתוך אי־רצון של שני הצדדים. ככה נגררנו ל'צוק איתן', ככה נגררנו ל'עופרת יצוקה' ול'עמוד ענן', וזה יכול להתחיל ממשהו שלא תלוי באף אחד משני הצדדים". במזרח התיכון יש כיום צד אחד שמאיים באורח קבוע על כל דבר שזז ומנהל בסוריה מלחמת עקיצות שאין לה שום קשר עם ביטחון ישראל (אני מקווה שאף אדם שפוי לא חושב שפגיעה בסוללת טילים או בשיירת נשק תשנה באמת את הכוונות או את מאזן הכוחות) ותורג'מן שב ומסביר: "ככה נגררנו". גם התירוצים ביום שאחרי המלחמה, שאליה נגררנו, נשמעים כמו התירוצים של מי שרכבו נגרר: חניתי לרגע, אלה לא פסים אדומים, ובכלל זה הערבים, הם התחילו.

צילום: Israel Images Getty, Ochs Caitli

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook