שאלת "מיהו יהודי“ היא שאלת מיליון הדולר של התרבות היהודית. היא מעסיקה והעסיקה את ”היהדות המאורגנת“ באופן אינטנסיבי לאורך ההיסטוריה. הדיון הפוליטי־חברתי הזה התחדש בתקופות שונות, כמו בימי עזרא ונחמיה, בתקופת בית שני ובימי הביניים, וכמובן מאז מגמת ההשכלה, שהובילה לחילוניות מחד ולחרדיות והסתגרות מאידך.
הניסיון של המנהיגות היהודית תקופות השונות להגדיר לעצמה מיהו יהודי הוא טבעי וברור. כל קהילה פוליטית־חברתית זקוקה לכללים והגדרות, וכל מנהיגות דתית, קהילתית ופוליטית חייבת להגדיר לעצמה מי חבר בקהילה. הסכמה על הגדרות וכללים משותפים היא זו שהופכת אותנו מאינדיווידואלים לקהילה וקבוצה – ואלו נמצאים בבסיס הרעיון היהודי. אבל במקרה היהודי, כמו גם בחברות ובתרבויות אחרות, אנחנו צריכים להכיר בעובדה שאין ולא תהיה הגדרה אחת מקובלת. בעצם, אנחנו צריכים להכיר בכך שהיהודיות היא ריכוז של קבוצות וקהילות עם הגדרות וכללים שונים, הרואות עצמן חוסות תחת כנפות האוהל של העולם היהודי. היהודיות האותנטית צומחת מלמטה ומאפשרת לקבוצות שונות לראות בעצמן חלק מעם אחד, כשהן קשורות ביניהן באמצעות טקסטים, שפה, נרטיב היסטורי, ריטואלים ופרקטיקות נוספות. הקבוצות האלה לא חייבות להסכים אחת עם השנייה, אבל רצוי שיכירו אחת בשנייה.
זו למשל המציאות שהגעתי אליה כשליח צעיר של הסוכנות היהודית בקהילה של סיינט ג‘וזף ואלי באינדיאנה. גיליתי קהילה המונה כ־3,000 יהודים ובה חיים יחד רפורמים, חילונים, קונסרבטיבים וחרדים. חברי הקהילה הכירו בכך שרב המפריד על המשותף ביניהם, ובכל זאת הם חוגגים את הגיוון ולא מפחדים מהשונות.
הכרה במציאות הזו היא הדרך היחידה בה כלל הקבוצות היהודיות יוכלו לחיות יחד ללא קונפליקט וללא תחושה שקבוצה אחת מנסה להגדיר לשנייה את כללי המשחק. מי שינסה להגדיר באופן מדויק יותר את היהודי ימצא את עצמו יוצר פילוג חריף בעם היהודי, וייתכן שיוביל לגט כריתות בין הקהילות היהודיות הפרוגרסיביות לבין הקהילות השמרניות.
הקהילה היהודית בארצות הברית מייצגת את המודל המגוון בצורה המפותחת ביותר שלו, אבל גם היא ניצבת בפני אתגרים לא מבוטלים שידרשו ממנה להצהיר על פתיחת הדלתות ועל קבלה רחבה יותר של אלו הרוצים להצטרף לתוך המחנה. סקר שערך מכון ”פיו“ ופורסם בשנה שעברה הכה גלים בקהילה: בעשור האחרון 58 אחוז מהיהודים שנישאו בארצות הברית בחרו לעשות זאת עם לא יהודים. לאחר הטראומה השכילו רבים ממנהיגי הקהילה היהודית בארצות הברית להבין שהם חייבים להחליף את שיח ההתבוללות הרואה בחתונה מעורבת ”Marrying out“ בגישה מכילה שרואה בחתונה כזו הזדמנות להרחיב את העם היהודי, במודל של ”Marrying in“. אך בעוד היהדות האמריקאית כבר מתרגלת לעולם החדש, היהדות האורתודוקסית ומדינת ישראל ניצבות בפני אתגר העתיד היהודי.
היהדות האורתודוקסית הגדירה באופן מדויק ומפורש מיהו יהודי לשיטתה וטורקת דלת בפני כל אלה שלא עומדים בקריטריונים שהציבה. ומדינת ישראל – שהחליטה כבר בתחילת דרכה לאמץ את ההלכה האורתודוקסית בדין האישי ובמהלכי הגיור הלאומי – מעצימה בכך את טריקת הדלת.
מדינת ישראל והיהדות האורתודוקסית עומדות בפני מבחן שנמצא כרגע באחת מנקודות השיא שלו. מבחן שהברירה שלו תהיה חדה: קשר או נתק. התגובה האורתודוקסית למבחן והמתח הפנימי שהוא יוצר בקרבה ראויים לדיון נפרד. האתגר הניצב בפני מדינת ישראל משמעותי וחשוב יותר. מדינת ישראל תתקשה להמשיך ולהגדיר את עצמה כמדינת העם היהודי, כשרבים מבני העם לא זכאים להינשא או להתגרש כאן. בהמשך הדרך, חוסר ההכרה של המדינה ביהדות התפוצה וברבניה עשוי להוביל לפיצול בין מדינת ישראל לבין הקהילה היהודית האמריקאית, בה היהדות הפרוגרסיבית דומיננטית. גם בתוכה משלמת המדינה מחיר כבד על המונופול: החל במצב אזרחי בלתי אפשרי בו מאות אלפי ישראלים חיים ללא זכויות בסיסיות כמו נישואים וגירושים, וכלה בניתוק הולך ומעמיק בין אלו הרואים את עצמם חילונים ובין התרבות היהודית, המיוצגת בעיניהם על ידי רבנות מושחתת.
כל אחד רשאי וצריך לתת את התשובה לשאלת "מיהו יהודי" לעצמו. כל עוד נדע כעם להכיל את כל התשובות, יש לנו עתיד משותף – אבל ברגע שנדיר חלקים שלא מתיישרים על פי תפיסת עולם כזו או אחרת, נמצא את עצמנו עוסקים כל העת בטריקת דלתות. ואשר למדינת ישראל, היא צריכה לבחור אם היא כלי מנוע לחיזוק העם היהודי או הגורם המרכזי שיוביל בסופו של דבר לפיצולו.
–
מיקי גיצין הוא מנכ“ל תנועת ישראל חופשית
–
- איפה מרוחה המחאה // מאת יונתן שם־אור
- גלעד קריב: מי רשאי לעלות על 'הסירה היהודית': הגישה הנוקשה מול הגישה הדינמית
- מיהו ישראלי? זהות במבחן // מאת רחל עזריה
