אחת התמונות החביבות על ישראלים היא של נביאם החילוני, בנימין זאב הרצל, משקיף מן המרפסת בבאזל, תוהה אל האין וחושב: כיצד תיראה ארצי? איזו תרבות תהיה לה ומה יהיו אורחות החיים של אנשיה? מה נצליח לחולל במדבר, מן ההמון שנשיב אל הארץ הקדושה? כמשה רבנו בזמנו, גם הרצל לא זכה להגיע אל גבולות הארץ, שקמה שנים רבות אחרי מותו. אבל כמו משה, גם הוא בוודאי מתבונן אליה מגן העדן. וכמוהו, גם הוא בוודאי משווה בין חזונו לבין המציאות. מסה זו מבקשת לתאר כמה מן המראות שהוא רואה.
מלמעלה, הרצל בוודאי רואה חברה היפראקטיבית. ברמת היומיום, הוא רואה כי ישראל מתנדנדת במהירות בל־תיאמן בין מלחמה להפוגה, בין התקווה בימי בחירות לבין הייאוש המר לאחריהן. ברמה ההיסטורית, הוא מתקשה לעקוב אחר ההמרה המהירה של סדר חברתי סוציאליסטי בקפיטליסטי – ללא מהפכה ושפיכות דמים – והוא בוודאי מופתע כיצד נע המרכז הסמלי של ישראל מן העמק החלוצי אל תל אביב היזמית. הוא גם בוודאי מתרשם מרמת החיים בישראל, שהדביקה פערים דרמטיים מזו שבאירופה ובארצות הברית. הוא מתרשם, למשל, כי מי שגדלו לפני חמישה עשורים בשכונות ללא כביש סלול, שחמורים עוד חילקו בהן קרח לקירור, מגדלים את ילדיהם בווילות ובמגדלי יוקרה; שמי שחיכו לחבילה מהדוד מאמריקה כדי ללבוש סוודר משומש, היום רוכשים לעצמם מותגים באוקספורד סטריט בלונדון או בקו־דאם בברלין. ּ הרצל ודאי גם מתרשם כי החברה הישראלית גם עוְדָנה. בימי החגים של המדינה הצעירה הוא ראה את הגברים קונים את הקרפיונים ושומרים אותם משכשכים באמבטיה עד למכה המוחצת בראש, ואת הנשים שולפות את הקישקע שלהם כשהגיע הרגע המכריע להכנת הקציצות. היום הוא רואה את הגברים עורכים הזמנה באינטרנט, ואת הנשים שולפות את הגפילטע פיש מצנצנות משומרות. העידון – מה שנורברט אליאס מכנה התהליך הציווילי – נעשה בישראל במהירות ובנחרצות. כמו למשל המכות לילדים, שהורחקו בצו בית המשפט. מערב רב של לאומים ותרבויות, החברה הישראלית הצליחה לייצר, לכאורה יש מאין, שפה משותפת, לוח שנה משותף ובעיקר תרבות משותפת. היא גם הצליחה לייצר – בתוך דור – תרבות פוליטית דמוקרטית עמוקה, וזאת למרות שמרבית המהגרים אליה לא הגיעו ממורשת פוליטית דומה. נכון שהרצל רואה כי בשוליים החברתיים בישראל עוד מתחוללות בעיות, אבל הוא בהחלט רואה כי הזרם המרכזי בישראל צועד לאורה של הציונות הנאורה שלו, גם אם רבים מן הצועדים מקטרים עליה ללא הרף.
–
לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס
