השאלה "מיהו יהודי" היא שאלה ישנה, ישנה אולי כשנותיו הרבות של העם הזה. אולם דומני כי נגזרות רבות הנובעות משאלה זו באו לעולם רק כאן, במדינת היהודים שלנו. כאן אנחנו שואלים את עצמנו את השאלה "מיהו יהודי" לא רק כשאלה דתית־פנימית, אלא גם כשאלה לאומית, המבקשת להפריד או לבחון אם אפשר להפריד בין הרכיב הלאומי לזה הדתי־הלכתי.
עשור לאחר הקמת המדינה שיגר ראש הממשלה הראשון, דוד בן־גוריון, ל־50 מחכמי ישראל את השאלה האם ניתן לרשום כיהודים ילדים לאב יהודי ולאם גויה. משרעת התשובות ידועה ונמתחה מקצה אחד שרואה בהלכה האורתודוקסית את הפוסקת היחידה בכך, ועד לקצה השני הרואה את ההכרעה כנתונה אך ורק למדינה, המכריעה מהכוח השיפוטי־חילוני שלה. השאלה אמנם ישנה, אך היא חיה ומתחדשת כאן בכל יום, ולשמחתי היא עדיין תוססת בנו.
הכרעתו של ר' יוחנן בן זכאי בימי חורבן ירושלים לוותר על ירושלים ולהעדיף את יבנה וחכמיה, להציל את התורה ולוותר על הארץ, הייתה הכרעה של ויתור על האדמה לטובת השמים, על הממשי לטובת הסימבולי. הפתרון הזה החזיק באופן מרשים ומעורר השתאות עשרות דורות של יהודים בגלויות השונות והרחוקות למדי זו מזו, אך הכרעת הציונות הייתה למעשה לנוע במסלול ההפוך לזה של אותו תנא מרשים. הציונות הכריעה לשוב אל האדמה, לחזור כאומה אל הלאומיות הנטושה ולראות בה את תמצית הזהות היהודית; לנוע מהנשמה והנפש אל הגוף וממנו בחזרה אליהם.
הזהות היהודית אינה רק הגדרה דתית, אלא גם הגדרה לאומית במובנה הרחב ביותר – היסטוריה משותפת, גורל משותף, חלום משותף ושפה משותפת.
האם הללו אכן מהווים פקטור בהגדרה היהודית? כאן, אני חושב, מחדשת מדינת ישראל שלנו – כן, זאת עם פקקי התנועה והבירוקרטיה ומס הכנסה, אבל בעיקר זאת עם הלב הטוב וההתנדבות והאהבה שמעל לכל – חידוש לאומי בהגדרה היהודית עצמה: השותפות לגורל היהודי־ישראלי היא אכן חלק מן ההשתייכות ליהדות במובנה הרחב, השתייכות שאנו מכנים אותה היום ישראליות. זו איננה השתייכות הלכתית כי אם שותפות גורל, או ייעוד אם נרצה, יהודית־ישראלית.
אדם המבקש לכרוך את גורלו בגורלנו לא מטובות הנאה ואינטרסים צדדיים, אלא כי הוא אכן רואה את עצמו חלק מהחזון של עם השב לארצו לחיות בה חיי קוממיות ובארץ הזו הוא מקים מדינה יהודית ודמוקרטית, המכבדת את מיעוטיה, המבקשת להוות מרכז חברתי וכלכלי לעולם כולו; האם נאמר לו לא? האם נדחה אותו כשמאי באמת הבניין שבידינו, האם נדיר אותו מאותה זכות היסטורית מופלאה להיות חלק מהישראליות שלנו, אותה אנו ממשיכים לבנות ולפתח בדי עמל?! חלילה לנו.
אנו, מתלמידי הלל הזקן אנחנו, המבקש לקרב ולאהוב את הבריות. כריכת הגורל של אדם מן העולם בגורל הישראלי שלנו, כאותה כריכה מרטיטה של רות המקראית בחמותה, נוגעת בנו ואינה מותירה אותנו אדישים. קריאה זו גם מצילה אותנו מסכנת המקוב ּעות שלנו, מהחשש שתצטבר בתודעתנו שכבה יתרה של היבריס, של תודעת "כוחי ועוצם ידי", של שכחת החלש והדחוי.
ֶבשל כך קבלת הגר היא הסיכוי שלנו, היא ההצלה שלנו מעצמנו. היא הנס שלנו. העומדים במקום דרכם להתעפש, כך חברה או אומה שאינה מצויה בדיפוזיה עמוקה ואמיתית עשויה לאבד מחיוניותה ומכוחה ולהיכנס לסטגנציה מסוכנת.
ויחד עם פתיחת הלב אנו גם יודעים שכריכת הגורל הזו אינה רק בישראל העכשווית, אלא גם בזו ההיסטורית, בשרשרת ההנהגות והמסורות העוברת אלינו מאם לבתה ומאב לבנו זה דורי דורות, ולא פחות מכך באמצעות העברית, השפה הישנה־חדשה שלנו ובשכיות החמדה והגעגוע שבה.
אסיים את דבריי בשיר "יהודי הוא מי" מאת אבא קובנר, מנהיג הפרטיזנים מגטו וילנה, לוחם ומשורר עברי מוערך. השיר לוכד בעיניי את כל מרחב האפשרויות והתהיות שבשאלות מהו יהודי ומיהו יהודי:
יהודי הוא מי שרוצה להיות יהודי /
ומי שהוא יהודי בְעַל כָרחו
יהודי הוא מי שמאמין באמונה שלֵ מה /
ויהודי הוא שמחזיק באמונה שסועה
יהודי הוא מי שמניח טלית ותפילין /
ויהודי הוא מי שזרק טלית ותפילין
יהודי הוא מי שקשה לו להיות יהודי /
ומי שמתקשה להיות דבר אחר
יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה /
ויהודי הוא מי שאינו יודע היכן קבר אמו
יהודי הוא מי שהתיר עצמו מכבלים /
ויהודי הוא מי שאסר עצמו בכבלים
יהודי הוא מי שהוריש לאנושות את הגעפילטע פיש במקורם /
ואת ספר התנ"ך בתרגום
יהודי הוא מי שכותב מימין לשמאל /
ומי שהשמאל לעולם דוחה אותו לימין
יהודי הוא שמעגל יצירתו נתגלם באותיות מרֻבעות /
ומי שקיומו עדיין בבחינת רִבּועַ המעגל
יהודי הוא מי שאינו נבדל משאר בני אֻמות העולם /
מלבד מה שהוא בדול מהם
יהודי הוא מי שהאחרים שונאים אותו בחשאי /
ויהודי הוא מי ששונא את עצמו בראש חוצות
יהודי הוא מי שמסר את נפשו להביא את העולם לביתו /
ויהודי הוא מי שחַיָב
למסֹר את נפשו על ביתו הוא יהודי הוא מי שיודע לשאֹל /
ויהודי הוא מי שאינו יודע לשאֹל עד שפותחים לו.
–
- העולם מצחיק, אז בוחרים // ההיסטוריה של שיגור בדרני ישראל אל שדה הקרב הפוליטי // מאת: יונתן גת
- ד"ש מזקני ציון: מסע בעקבות ההשפעה של היהודים בפוליטיקה העולמית // אורן נהרי
- מכתב כן לאחיי השמאלנים (והימנים גם) // הטור של נדב איל
- מסע מיוחד אל תוך נשיאותו של ראובן ריבלין // פרופיל מאת רונית ורדי
- הנשיא האחרון // מויצמן עד ריבלין: קווים לדמויותיהם של האזרחים מספר 1 // מאת אמיר אורן
