בסוף השנה שעברה חגג העולם 20 שנה ל'צעצוע של סיפור', הסרט העלילתי הארוך הראשון של אולפני פיקסאר, שעשה היסטוריה בהיותו הסרט הראשון שהופק כולו באנימציה ממוחשבת. אבל למעשה, בזמן שבבתי הקולנוע כבר מוקרן סרטם ה־17 של פיקסאר ('מוצאים את דורי'), אפשר לסמן שני ציוני דרך משמעותיים לא פחות בתולדות החברה ששינתה את פני הקולנוע בן זמננו: השנה מלאו 30 שנים לקיומה ועשר שנים למכירתה לדיסני.
פיקסאר, למען האמת, נוסדה פעמיים, על ידי שניים מהאנשים המשמעותיים בעולם הטכנולוגיה והבידור של דורנו – ג'ורג' לוקאס וסטיב ג'ובס. ב־1979 ייסד לוקאס מחלקה שתייצר תוכנות להדמיות ואנימציה ממוחשבת מתוך הבנה שעתיד האפקטים נמצא במחשבים. המחלקה, שנבנתה ונוהלה על ידי איש המחשבים אד קטמול ופעלה תחת חברת הפקת הסרטים לוקאספילם, התמקדה בתחילת הדרך בהדמיות רפואיות ומדעיות, אבל בשנות ה־80 גייסה חבורה של אנימטורים, ביניהם ג'ון לסטר, כדי ליצור סרטים קצרים ובאמצעותם להמחיש לעולם הטכנולוגיה שהתוכנות עובדות. אף שהחברה הצליחה לייצר סרטוני אנימציה קצרים, כולם באנימציית מחשב, לוקאס עדיין ראה בה חטיבה טכנולוגית ליצירת תוכנות (באמצעות אחת מהן, 'רנדרמן', נוצרו רוב סרטי האנימציה הממוחשבים הראשונים).
ב־1986 החליט לוקאס לסגור את המחלקה. בזאת היה אמור סיפורה של פיקסאר להגיע לסיומו, אילולא סטיב ג'ובס חיפש הרפתקה חדשה בעולם הטכנולוגיה אחרי פיטוריו מאפל, והחליט לקנות את המחלקה הדיגיטלית של לוקאספילם ולהפוך אותה לחברה עצמאית בשם פיקסאר. ג'ובס, שישב בדירקטוריון של החברה עד מותו, נשבה בחזון של לסטר, שנבחר לעמוד בראש החברה: ליצור סרטי אנימציה ממוחשבים. הרעיון היה ליצור חברה בעלת חזון הפוך מזה של לוקאס: לא חברת מחשבים שמוציאה סרטים כתוצר לוואי, אלא אולפן אנימציה שיש לו את היכולת הטכנולוגית להמציא בעצמו את התוכנות שהוא זקוק להן, ולא לקנות אותן מאחרים (המכירות של מערכת 'רנדרמן' היוו את עיקר ההכנסות של פיקסאר בשנותיה הראשונות).
באותה השנה יצר לסטר את סרט האנימציה הקצר 'לוקסו ג'וניור' שהפך ללוגו של החברה. במהרה החלו סרטי האנימציה הקצרים של פיקסאר לגרוף אוסקרים והחברה משכה את תשומת ליבה של דיסני, שהסכימה להיכנס לשיתוף פעולה לקראת הפקת סרט האנימציה הממוחשב הראשון באורך מלא. דיסני חתמו עם פיקסאר על חוזה להפקת שלושה סרטים: פיקסאר תפיק באוטונומיה יצירתית מוחלטת ודיסני תפיץ. כך יצאו לדרך 'צעצוע של סיפור', 'באג לייף' ו'מפלצות בע"מ' (ובתווך היה גם 'צעצוע של סיפור 2', שהופק בפיקסאר מחוץ לחוזה המקורי מול דיסני).
ב־2006, אחרי מחלוקות שנמשכו כמה שנים בין שתי החברות בנוגע לחידוש החוזה, החליטה דיסני לקנות את פיקסאר במלואה, ומאז פיקסאר היא חברה־בת של דיסני. וכאן קרה דבר מעניין: אמנם דיסני רכשה את פיקסאר תמורת 7 מיליארד דולר, אבל בפועל פיקסאר נעשתה הכוח היצירתי המניע של דיסני בעשור האחרון – ג'ובס, שהחזיק %50 ממניות פיקסאר, הפך לבעל המניות הפרטי הגדול ביותר של דיסני וחבר בדירקטוריון החברה; לסטר מונה למנהל הקריאטיבי של כל תאגיד דיסני והפך לאיש שאחראי לא רק על כל סרטי האנימציה של החברה כולה, אלא גם על פארקי השעשועים שלה. במילים אחרות: דיסני קנתה את פיקסאר, אבל פיקסאר השתלטה על דיסני.
—–
מהו סוד הקסם של פיקסאר? איך הם הצליחו ליצור 17 סרטים באורך מלא, ששמונה מתוכם זכו באוסקר ורובם המוחלט טובים מאוד עד מצוינים? רוב הקרדיט נזקף לזכות החזון של לסטר, שהתחיל את דרכו כאנימטור בדיסני וניסה לחקות את שיטת האולפנים הקלאסיים של דיסני בימי הזוהר שלה, כלומר שימת דגש על הסיפור והקפדה יתרה על התסריט. לסטר עומד בראש קבוצת במאים ואנימטורים שמשתפים ביניהם פעולה על כל הסרטים. הם לא יוצאים לדרך לפני שיש בידיהם תסריט גמור. לרוב, התסריטים של פיקסאר מושלמים, ויש בהם תמהיל נהדר של הומור, רגש והרפתקאות.
בקמפוס שהקימה החברה באמריוויל, קליפורניה, משחזרת פיקסאר את שיטת העבודה של הוליווד הקלאסית: הכל נעשה בתוך הבניין. אין במאי שמקבל ג'וב ויוצא לעשות אותו לבד; יש שיתוף פעולה ועבודת צוות מתוך הבנה שכל החזון האישי כפוף למותג של פיקסאר ולניהול של לסטר. זה עובד מצוין כבר 30 שנה, כי לסטר גייס לצידו צוות באמת מבריק של סטורי־טלרים ויזואליים, בראשם הוא עצמו, שכולל גם את אנדרו סטנטון ('מוצאים את נמו' ו'וול־E'), פיט דוקטר ('מפלצות בע"מ', 'למעלה' ו'הקול בראש'), בראד בירד ('משפחת סופר־על') ולי אונקריץ' ('צעצוע של סיפור 2'). ארבעתם, בשיתוף לסטר (וחברם ג'ו רנפט, שהיה אנימטור, תסריטאי ושותף לבימוי סרטי פיקסאר עד מותו בתאונת דרכים ב־2005), הם צוות הבריינסטורמינג שהופך את פיקסאר למה שהיא. למעשה, כפי שנאמר באחד הסרטים התיעודיים על אודות החברה, עד 'למעלה', שיצא ב־2009, ביצעו בפיקסאר בזה אחר זה את הרעיונות שנזרקו בישיבות סיעור המוחות הראשונות של הקמת האולפן.
—–
וכאן אנחנו מגיעים למה שעלול להפוך לנקודת התורפה של פיקסאר בשנים הבאות: לסטר הצליח לגייס בכישרון רב את צוות ההקמה, אבל הוא לא מצליח לייצר דור המשך. שימו לב לנתון הבא: לפני כל סרט ארוך של פיקסאר מוקרן סרט קצר, שמבוים על ידי אחד האנימטורים הצעירים בחברה. זו מין הזדמנות לאודישן – הראו לנו מה אתם יודעים לעשות. ואכן, הסרטים הקצרים האלה הכילו לא מעט הברקות והיו מקסימים לחלוטין. אבל אף אחד – אף אחד! – מהבמאים הצעירים שקיבלו את ההזדמנות לעשות סרט קצר (ולפעמים אף לזכות עליו באוסקר) לא הצליח להגיע לכדי בימוי סרט באורך מלא.
כמה מהניסיונות להכשיר את המוחות העתידיים של פיקסאר נגמרו בתוצאות לא נעימות. יאן פינקווה, אחד מעובדי פיקסאר, הגה את הרעיון לסרט על עכברוש שחולם להיות שף ('רטטוי', 2007), אבל כשלסטר ראה שפינקווה לא מצליח לנהל את הפרויקט לשביעות רצונו, הוא הזיז אותו הצידה ושם במקומו את בראד בירד, שהתפנה אחרי סיום העבודה על 'משפחת סופר־על'. במקרה נוסף, לסטר, שהפקיד על גארי ריידסטרום, מעורכי הסאונד הבכירים בהוליווד, את מלאכת בימוי סרט האנימציה 'ניוט' (אחרי "אודישן" בדמות הסרט הקצר 'Lifted'), לא היה מרוצה ממנו, החליפו בפיט דוקטר, ולבסוף שוכנע על ידי האחרון כי עדיף לגנוז את הפרויקט ולהשתמש בצוות האנימטורים הפנוי לתחילת העבודה על 'הקול בראש'. ב־2012 פיטר לסטר את ברנדה צ'פמן באמצע העבודה על 'אמיצה', והואשם על ידה ב"מיקרו מנג'מנט". כל הסיפורים הקטנים האלה מעידים על כך שפיקסאר נסמכת על אותם יוצרים כבר 30 שנה. אמנם מדובר בחבורה של גאונים שעושים סרטי מופת, אבל כל מנהל מתחיל יידע לומר כי חברה שלא מצליחה לייצר עתודה צעירה לדור המייסדים – תמצא את עצמה מהר מאוד מזדקנת ומתיישנת.
באופן אירוני, לסטר, שגם אחראי על הפקות האנימציה של אולפני דיסני, הצליח להקים לתחייה את האולפן שכמעט התנוון בזכות סרטים כמו 'פלונטר' ו'לשבור את הקרח'. במילים אחרות, התחרות הכי גדולה של לסטר היא עם עצמו, פעם כמי שעומד בראש פיקסאר ופעם כמי שאחראי על הפקות הקולנוע של דיסני.
פיקסאר עדיין מצליחים לשמור על איכות המותג. למעט 'הדינוזאור הטוב', סרטם היחיד שנכשל (והופץ באופן מינורי, כדי שהכישלון לא יורגש מדי), המתכון הייחודי שלהם עדיין עובד בזכות אותם חמישה אנשים, שגם יהיו חתומים על כל הסרטים הבאים של החברה עד 2019. אבל שני נתונים – העובדה שאין באופק דם חדש וההתבססות ההולכת וגוברת של פיקסאר על סרטי המשך ('מכוניות 3' בשנה הבאה ו'צעצוע של סיפור 4' בעוד שנתיים, למשל) אחרי שנדמה היה כי זהו האולפן הכי מקורי בהוליווד – מתחילים לעורר דאגה בנוגע לגורל החברה משנת 2020 ואילך ובנוגע לשאלה אם היא מסוגלת לשרוד את היום שבו ג'ון לסטר וחבריו כבר לא יהיו שם.
.
לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית
