פיגוע הטרור בשוק חג המולד בברלין העלה דיון ביקורתי במדיניות אמנת שנגן (Schengen), לגבולות פתוחים בין מדינות האיחוד האירופי. לא רק שתנאי הגבולות הפתוחים איפשרו למבצע הפיגוע לחמוק מגרמניה ולעבור בין מדינות, עד שחוסל במילאנו, אלא שתנאים אלה הוצגו על ידי מומחים לטרור כמקשים על קיומו של מאמץ אפקטיבי למניעתו.
בשיח התקשורתי, בעיקר בגרמניה, נטען כלפי התומכים בשימור מדיניות הגבולות הפתוחים כי הם מקדשים אידיאולוגיה ומתעלמים מתנאי המציאות שהתהוותה. לפתחם של המנהיגים הונחה תביעה להסתגלות מתאימה למציאות החדשה.
הדילמה שחולל האירוע היא הזדמנות נפלאה להתבוננות ב"תופעת ההתהוות". מדיניות הגבולות הפתוחים אכן הייתה קטליזטור להתהוות מציאות חדשה ובלתי צפויה. התהוות, כתופעה, היא הרבה מעבר לעצם בעיית ההתנהלות בתנאי אי־ודאות, המוכרת לכל תלמיד בקורס לקבלת החלטות. בדיבור על התהוות כתופעה, מתכוונים לסביבת פעולה שבה עצם הקשר הסיבתי בין פעולה לתוצאה לא רק שאינו הכרחי, הוא אף בלתי ידוע ונותר פתוח. מחוללי האינטרנט כאמצעי תקשורת והעברת מידע, למשל, לא חזו את התהוות הרשתות החברתיות כגורם מכריע בהתהוות המאורעות בעשור האחרון.
הנרי קיסינג'ר נהג לצטט פתגם סיני: "הפתרון לבעייתנו הנוכחת מעניק לנו כרטיס השולח אותנו בעל כורחנו אל הבעיה הבאה". בתמצית מונחת כאן השקפת עולם כוללת, על הפער בין תפיסת תהליכי פתרון בעיות – הממוקדים במסגרת התייחסות מכנית וסגורה, שבה נכון להתנהל בהיגיון של בקשת פתרון לכל בעיה, לבין סוגיות בהוויה האנושית־חברתית, המתקיימות במערכת מורכבת ודינמית, הפתוחה תמיד להתהוות חדשה אשר, לפחות בחלקה, בלתי ניתנת לשליטה ולחיזוי.
לנוכח הבנה זו, מתמיה כיצד בסוגיה הישראלית־פלסטינית ממשיכים לבקש פתרון קבע.
מנהיגי העולם, בהם נשיאי ארה"ב, נהגו וממשיכים לדבר על מתכונת הפתרון בחתירתם להשגת מציאות המתוארת במילים: שתי מדינות החיות זו לצד זו בשלום בר קיימא (""everlasting). האם יש משהו במציאות חייו של בן אנוש היכול להיחשב "everlasting"?
כאן תמצית הפער התפיסתי בין איש תרבות המערב לבין איש תרבות המזרח. בתרבות הנאורוּת המערב־אירופית, היציבות מבוקשת בתור מצב היסוד – כסדר קוסמי אידיאלי, בר־מימוש בידי אדם תבוני. אם לרגע אבדה השליטה ונוצרה אי־יציבות, הרי שנדרש לטפל בה, כמו בטיפול בתאונה, במאמץ להשיב את הסדר היציב אל מסילתו הקבועה. עבור אדם בתרבות המזרח – בכלל זה ביהדות התנ"כית, בתרבות הערבית, בתרבות הסינית וגם הרוסית – זה הפוך לגמרי: אין מסילה קוסמית קבועה. דווקא תודעת אי היציבות היא מצב היסוד. אם לרגע נוצרה יציבות, הרי היא נתפסת כתוצאה של שיווי משקל ארעי. הכל פתוח, הכל בר־חלוף. מחר יום חדש, וגם הסכמי קבע בני־חלוף. גם הסכמים מכוננים כמו סייקס־פיקו אינם מובטחים לעד. ראוי להזכיר זאת גם לנשיא הנבחר טראמפ, שאמר לאחרונה כי יפעל כאיש עסקים, להביא את הישראלים והפלסטינים לעסקה טובה. אכן, בסביבה עסקית מתוקנת, אין לעסקה שנחתמה מבחן מתחדש ב"יום שאחרי". הסכמים בין מדינות ולאומים, לעומת זאת, תקפים לשעתם בלבד.
לבעיות מכניות יכול להימצא פתרון. אולם למצוקות רבות בחברה האנושית, כמו תופעת הפשע, אין פתרון נצחי הגואל את האנושות מהכורח המתמיד להתמודדות דינמית. בסוגיה זו רלוונטית אמירתו של צ'רלס דרווין, כי השורדים הם לאו דווקא החזקים יותר, אלא המסתגלים מהר יותר לאתגר השינוי. במציאות המתהווה, מרובת אתגרי השינוי, כישורי הסתגלות מהירים נדרשים יותר מאי פעם, כמבחן השעה למנהיגות ראויה.
.
צילום: Tim Sloan, AFP
.
