במהלך אחד הפרקים של "פארגו" מספר מאלבו, הרוצח חסר הרחמים, על דוב שלעס מלכודת כדי להשתחרר ממנה. הוא מת זמן קצר לאחר מכן, אבל בתנאים ובמקום שהוא בחר בהם. כך בדיוק מסיים מאלבו את חייו בפרק האחרון – משחרר את עצמו ממלכודת הדובים שטמן לו לסטר, ומת מאקדחו של גאס בחדר ששכר. צורת המוות מספרת לנו על הדמות. יחד עם הדוב,
גם הזאב שמביט בו מהחלון בסצנה שבה הוא מת מבהיר לנו את מה שכבר ידענו: מאלבו הוא חיית טרף נטולת מוסר. כמו דוב, כמו זאב, הישרדותו תלויה במותם של אחרים.
התרגלנו בשנים האחרונות לסדרות עם דמויות עגולות, מורכבות, רבות־פנים. העובדה שאנו מבלים עשרות שעות עם אותן דמויות מאפשרת לנו להכיר אותן לפרטי פרטים. הדמויות ב"פארגו" שטוחות כמו עולמה של מירי רגב. ויש בכך דווקא משהו מרענן, כיוון שהעלילה עצמה איננה שטוחה בכלל. "פארגו" היא אגדה, סיפור עם אפל. וכמו סיפורי עם, היא כביכול קרתה באמת. זו הסיבה שכל פרק מתחיל בהודעה השקרית שהסיפור אכן התרחש במציאות.
–
הטור המלא פורסם בגיליון המודפס.
