fbpx

למה גיבורי־על מרביצים זה לזה // יאיר רוה

0

מה שנראה לנו בתחילה כמו גל הוא בעצם כבר צונאמי: לאן שלא תפנו בשנה הקרובה, תמצאו סרטי קולנוע העוסקים בגיבורי־על או עיבודים לחוברות קומיקס. רגע אחרי שהתאוששנו מהרעש סביב 'דדפול' ו'באטמן נגד סופרמן', והנה באוזנינו מחריש הבום העל־קולי מהצלחת הענק של 'קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים'. שנת 2016, שעדיין לא הגיעה למחציתה, תציג שישה סרטי גיבורי־על וקומיקס – שלושה מהם מהווים סרטי המשך למותגים מוכרים ('באטמן נגד סופרמן', 'קפטן אמריקה', 'אקס־מן') ושלושה מהם מציגים דמויות חדשות שמקוות להפוך לסדרות ('דדפול', 'יחידת המתאבדים', 'דוקטור סטריינג"). והסופה המושלמת של מותגי הקומיקס לא מתכוונת לדעוך: שנת 2017 תביא עוד שישה גיבורי־על למסכים: 'וולברין 3', 'שומרי הגלקסיה 2', 'וונדר וומן', 'ת'ור 3', 'פנתר שחור', 'ליגת הצדק'.

למה זה קורה? אפשר לבחור בגישה המיתממת ולהאשים בכך את רואי החשבון של הוליווד שמנסים למנף הצלחה עם סרטים נוספים. אפשר לבחור בגישה נאיבית אחרת ולהגיד שזה בסך הכול טרנד: יש עכשיו קהל לסרטי גיבורי־על, והאולפנים מספקים לו את מבוקשו. שתי הגישות האלה אינן שגויות. אחת הסיבות להצלחת סרטי גיבורי העל – העשויים היטב, מהנים ופוגשים קהל אוהב – זו העובדה שהם מצליחים ללכד לתוכם גם את בני ה־40 וגם את בני ה־14. בפשטות: כל מי שגדל בשנות ה־70 על סרטי 'סופרמן' הוא היום בן 50–40 – אם הוא הלך לעבוד בהוליווד אז יש סיכוי שהוא נמצא כיום במעמד הבכיר שמאפשר לו לתת אור ירוק להפקת סרטים כמו אלה שהוא גדל עליהם; ואם הוא צופה קולנוע, הוא ירצה לראות אותם, עם ילדיו המתבגרים; ואם הוא מבקר קולנוע (כחכוח, כחכוח) הוא יכתוב עליהם בחיבה, התלהבות ועומק, כאילו שהוא חוקר אותם כל חייו (מה שנכון).

הסיבה השלישית היא תזמון: עד תחילת שנות האלפיים רוב מותגי הקומיקס של מארוול היו תקועים בכספת בגלל סכסוכי זכויות שנמשכו מאז שנות ה־80 וה־90, כשההוצאה לאור כמעט פשטה את הרגל ומכרה את הזכויות על גיבורי העל שלה לגופים שונים, ולקח להם לא מעט שנים וכסף בדמי טרחה לעורכי דין (ושלמונים לבעלי עניין) כדי להחזיר את זכויות הפקת הסרטים לידיהם, כלומר עד העשור וחצי האחרון בכלל לא ניתן היה להפיק סרטים עם גיבורי מארוול. אחרי פרימת הפלונטר המשפטי, נכנסו לחיינו בתחילת המילניום סרטי 'אקס־מן', 'ספיידרמן' ו'הענק הירוק', אבל הגל הנוכחי של סרטי גיבורי העל מתחיל ב־2008. זו שנת האפס, השנה שבה 'האביר האפל' (DC) ו'איירון מן' (מארוול) הופכים לסרטים הכי קופתיים של השנה וגם זוכים לביקורות מעולות. זה הרגע שבו סרטי גיבורי העל הופכים מסתם עוד בלוקבאסטרים קיציים לסרטים שכבר יכולים להתהדר בצירוף "יצירות מופת". סרטים שמציעים בידור מושלם, אבל גם תבונה ועומק.

אז יש לנו כבר שלושה נימוקים: הצלחה, אופנה ותזמון – צירוף שאִפשר לסרטים האלה להיות מופקים רק משנות האלפיים ואילך. אבל זה לא יכול להיות רק זה, חייב להיות משהו הרבה יותר משמעותי. הצלחה ואופנה יסבירו לנו למה יש סרט אחד כל שנה, לא שישה סרטים שכל אחד מהם הופך לאירוע תקשורתי עצום ממדים. לא, זה חייב להיות יותר מזה.

*****

ב־1978 יצא סרט ה'סופרמן' הראשון. למעשה, הסרט ההוליוודי הגדול הראשון שעוסק בגיבורי־על, שעד אז כיכבו בעיקר בטלוויזיה או בהפקות זולות וירודות, כי זה היה המעמד שהוליווד הקצתה להם. 'סופרמן' הגיע שנה אחרי 'מלחמת הכוכבים'. מייקל ריאן ודאגלס קלנר, מחברי הספר 'קאמרה פוליטיקה: הפוליטיקה והאידיאולוגיה של הקולנוע ההוליוודי העכשווי' (1988), כינו את התקופה הזאת "שובו של הגיבור", תקופה שמבטאת חזרה אל הקולנוע השמרני אחרי הקולנוע ההוליוודי החתרני, מהפכני ואנטי־ממסדי שבא לידי ביטוי גם בצורניות הנוטה לניסיוניות בתחילת שנות ה־70. "סרטי סוף שנות ה־70 פנו באופן צפוי אל פנטזיות של כוח ופנטזיות של התעלות רומנטית, נוסטלגית ורוחנית כבריחה מעולם של אינפלציה, אבטלה ואובדן גאווה לאומית", נכתב בספר. "הסרטים האלה הדהדו אצל הקהל שהיה מותש מהמשבר הכלכלי ומחוסר הביטחון שבא איתו", ורצה להזדהות עם דימויים פטריוטיים שמשיבים את הגיבור הגברי למרכז. ריאן וקלנר מוצאים חיבור מיידי בין המצב הכלכלי הרעוע של סוף שלטון ג'ימי קרטר ובין עלייתם של סרטי 'מלחמת הכוכבים' וגיבורי העל במקביל לעליית שלטונו של רונלד רייגן.

והנה אנחנו בשנת 2016, שהיא כמו שידור חוזר של 1978: 'סופרמן' מגיע לבתי הקולנוע מיד אחרי סרט חדש בסדרת 'מלחמת הכוכבים'. מה שגורם לנו לשאול: האם זה מקרי שגל סרטי גיבורי העל האלה התחיל ב־2008, שנת המשבר הכלכלי הגדול? שוב שנים של אבטלה וחוסר ביטחון כלכלי, שוב נשיא דמוקרטי בבית הלבן ושוב דימויים של הרואיות לא ריאליסטית על מסכי הקולנוע, שיכולים להתפרש כתרופת־נגד למצב רוח לאומי מחורבן.

במילים אחרות, הסיבה לכך שהסרטים האלה מצליחים דווקא עכשיו, ויוצרים אופנה שמתפתחת לגל שמתגלגל לצונאמי, היא שהם עונים על צורך של הצופים, שהוא עמוק יותר מ"סתם בידור". זה אחד הדברים שמבדילים בין סתם להיט, סרט שמצליח יפה, ובין סרט שהופך לתופעה: כשסרט מצליח מאוד, במספרים אסטרונומיים, כאלה שמעידים שלא מעט מצופיו אף ראו אותו יותר מפעם אחת, זה אומר שיש לסרט הזה אפקטיביות של תרופה אסקפיסטית. זו בריחה אל הבדיון שעוזרת לצופים להתמודד עם מציאות מורכבת בחוץ.

*****

למען האמת, השנה קרה דבר משמעותי נוסף: אם 'סופרמן' של 1978 ייצג את שובו של הגיבור, הרי שסרטי גיבורי העל מאז 2008 ועד היום עושים דבר הפוך: הם חותרים תחת הגיבור. מהבחינה הזאת, סרטי הקולנוע נאמנים לקווי עלילה קודרים שפורסמו בסדרות הקומיקס בשנות ה־80. אם הקולנוע ההרואי של שנות ה־80 עזר לאמריקאים להבדיל בין "הטובים" ובין "הרעים" ולהריע לטובים, הרי שסרטי גיבורי העל הנוכחיים מטשטשים את הגבול בין "גיבור" ל"נבל". זה מגיע לשיא בשני שוברי הקופות הגדולים של השנה הזאת: 'באטמן נגד סופרמן' ו'קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים' (שיכול להיקרא גם 'קפטן אמריקה נגד איירון מן'). למרות שאלה סרטים שונים בתכלית מבחינה סגנונית ואיכותית, מבחינה עלילתית הם כמעט זהים: בשניהם גיבורי העל צריכים להתמודד עם העובדה שהעולם כבר לא סומך עליהם ורוצה להטיל עליהם פיקוח וסנקציות. פעולות השיטור העולמיות של גיבורי העל, שהיו משוחררים בעבר ממתן דין וחשבון ורק זכו לתשואות, נחשבות כעת למעשי נקם אלימים מדי של דמויות חסרות אחריות. אולי בדומה לדעת הקהל לגבי תפקידה של אמריקה כשוטר עולמי. וכך, גיבורי העל נאלצים להילחם בינם ובין עצמם, סביב מידת הרגולציה שהם מוכנים לקבל על עצמם.

מהבחינה הזאת, דווקא הסרטים האלה, שמושקעים בהם מאות מיליוני דולרים בתקציבי הפקה ושיווק, ושמכילים את הדמויות הכי איקוניות של התרבות האמריקאית, ושהפכו מילים נרדפות לתוכן תאגידי, למעשה מציגים תפיסת עולם מורכבת וחתרנית, כזו שמתאימה יותר להוליווד של תחילת שנות ה־70 ולא לתחילת שנות ה־80. תפיסת עולם שבה לא ברור מה צודק ומה פסול, מה פטריוטי ומה חתרני. זה בולט במיוחד בשני הסרטים האלה, כי ספק אם יש עוד דמויות כה פרו־אמריקאיות כמו סופרמן וקפטן אמריקה – שניהם ממש לובשים על גופם את דגל ארה"ב וכל הנוכחות המקורית שלהם היא של מעין שומרי אורח החיים האמריקאי הפטריוטי הטהור, ואילו כעת, בגרסאות 2016, הפכו שניהם לדמויות רדופות, דיסידנטיות, שפועלות מחוץ לחוק; שניהם מייצגים גיבורים לשעבר שאמריקה הכזיבה אותם, ובמידה רבה בגדה בהם.

כדי לקחת את הרעיון הזה עד הסוף, שבו הטובים הם רעים והרעים הם טובים, מתכננים אולפני וורנר להוציא הקיץ את הסרט 'יחידת המתאבדים' שמקבץ אל המסך את הנבלים הכי גדולים, הכי פסיכופתיים והכי אלימים שאי פעם נלחמו נגד גיבורי DC קומיקס (ובעיקר אויביהם של באטמן וסופרמן), ולהפוך אותם לגיבורים לרגע כשמתעוררת המצוקה שדורשת דווקא את התעוזה שלהם. אלה הסרטים הכי מצליחים בעולם כרגע, כאלה שבהם לא ברור לנו מהו הנכון ומהו הפסול. ואם זה העולם אליו אנחנו בורחים בקולנוע, דורות העתיד יוכלו רק לדמיין עד כמה מסובכת, מבולבלת ומתסכלת הייתה המציאות של עשור שזה היה הבידור שלו.

.

לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook