fbpx

לאן נעלם דוד לוי?

0

ב־24 ביולי כשראובן (רובי) ריבלין, ייכנס לתפקידו כנשיא העשירי של מדינת ישראל, הוא ימחה דמעה, יאמר לכולנו "בוקר טוב מירושלים", יודה להוריו ולאשתו, לאלה שבחרו בו ולאלה שלא, הוא ישבח את הנשיא היוצא ויזרוק מילה טובה לראש הממשלה המכהן שכל כך לא רצה בו. הוא יהיה עממי ופשוט, לא ישכח את מוכר הפלאפל וכמובן את אלוהים אחד. 100 קילומטר מצפון־מזרח, ישב על כורסתו בביתו הישן, אותו בית שלא עזב מעולם, אדם מבוגר. הוא יהיה מוקף כרגיל באשתו ובבני משפחה רבים, הוא יצפה בשידור החגיגי של ההשבעה החגיגית, בתוכו תתחולל סערה קטנה, שאיש לא יראה, הוא יבלע את הרוק, החיוך יהיה מאולץ, המילים שיאמר יהיו כרגיל זהירות ומאופקות. הוא לא יצפה לקבל מילת תודה מהאיש שחייב לו את חייו הפוליטיים והופך עכשיו להיות הנשיא העשירי של ישראל. הוא פשוט כבר לא מצפה לדבר.

וכשבירושלים יכריזו "יחי יחי יחי", הוא ידע שהגיע הרגע לוותר סופית. ואם מישהו, חבר או קרוב משפחה, מקורב או שכן, יגיד משהו על זה שבעוד שבע שנים יהיה דוד לוי בגיל שבו נכנס שמעון פרס לבית הנשיא, ושעוד לא אבדה תקוותנו, לוי יביט בו בחיוך עייף, יתופף קלות על מסעד כורסתו ואולי אפילו יאמר שבדיחה טובה כזאת על דוד לוי אפילו הוא עוד לא שמע.

לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook