זו הייתה תקופה של זעם
הברק וגם הרעם
דפקו מופע של טעם
כמו כשפעם היה פעם;
אז כשזה התחיל
לפני שהנחיל
נעשה כזה מגעיל
ולא היה מי שיציל;
זו הייתה מכת מצרים
שבאה משמיים
אבל אחת שלא כתובה
אחת ממש טובה;
"טובה" כמו שאומרים היום ומתכוונים לרע,
"טובה" כמו שאנשים היום איבדו את המורא.
אין יראת שמיים
אין כבוד למים
אין אף אחד מצוי ברוח
לרדוף ת'אקזיט ואז לנוח
לעשות ת'מכה ואז לפרוש
למרוח סטיפות על הראש
כסף, כסף, כסף, זה מה שקורה
עדר, עדר, עדר, בלי רועה.
–
אצלי הכל בסדר, אין מה להתלונן
יושב על הגדר, עושה ביד ומתבונן
מביט פה על הכל עולה בלהבות
מלחמות היהודים, בפייסבוק יש קרבות
מפיץ סרטון ברשת, רוצה אותו ויראלי
הוא בטח לא יתפוס, כי אין בו מין אוראלי;
עוד סלב שמצלם את עצמו באמצע אקט,
עוד דוגמנית פצצה שאיבדה מזמן ת'טקט;
סדום ועמורה
ארץ הבחירה
איש־איש לנפשו,
אני סבבה, חראשו?
–
מסביב עורפים ראשים אנשים במסכה,
אני עם אבטיח, עושה סלפי בבריכה.
הקיץ חם, יו, תכף מלחמה
החיבוק היחיד הוא מאמא אדמה.
אבל באמת: אין מה לדאוג,
יש חתול ויש גם dog
זה מיילל וזה נובח
זה בוכה וזה צורח.
–
הם קולטים ת'סוף המתקרב בחושיהם המחודדים;
גם הם, באיזה אופן, עומדים ומעודדים
צופים במדורה שהמקום הזה הפך להיות
ואני? בשייקספיר. להיות או לא להיות?
–
אז קחו את זה בכיף,
לפני שהמבול בא ושוטף
אתכם וגם אותי
את חיי ואת מותי
את ביתי, את אדמתכם
את מילותיי, את כספכם.
הכל יטבע,
הכל ישקע,
דבר לא יישאר;
קחו פזמון חוזר…
–
לפעמים זה what the fuck,
לפעמים אתה נדפק,
לפעמים עומד בתור
לפעמים אתה שיכור
רעב לאוכל, צמא לפרנסה;
זה שביציאה, וזה שבכניסה
על כולם יירד הגשם, חבל להסתתר,
את כולם ייקחו המים (אני לא שואל, אני אומר)
רציתם אז קיבלתם: מדינה של יהודים
ניצחתם וזכיתם, אז למה אבודים?
בואו, תעלו, אני בונה תיבה.
חשבתי בשבילה על שם קליט:
נקרא לה "אהבה".
–
- ד"ש מהברנז'ה // הטור של שי גולדן
- סליחה, מה צייצת?! // הטור של שי גולדן
- מכת בכור // הטור של שי גולדן
- מצב צבירה: בידוד // הטור של שי גולדן
