עם תום העונה השישית והכניסה לישורת האחרונה, מתעצם הדיון על מיקומה של 'משחקי הכס' בפנתיאון הטלוויזיה – אם הסדרה הדומיננטית והפופולרית ביותר בעשור הזה ראויה להיתפס כסדרה גדולה באמת, כמו 'הסופרנוס', כמו 'מד מן'. במרכז הדיון עומדות הדמויות. כל הסדרות הגדולות השתמשו ביתרון המובנה של הטלוויזיה – היכולת לספר סיפור לאורך זמן ולהגיע לדקויות – כדי להעמיק את דמות הגיבור. יהיה זה וולטר ווייט, דון דרייפר או פרנק אנדרווד – היכונו למסע אל תוך נפש האדם. לגבי הדמויות ב'משחקי הכס' אין תמימות דעים: יש מי שחושב שבדומה לכל סדרת/סרט פנטזיה רוב הדמויות הן שטוחות, אבל מי שקרא את הספרים יודע שהם מסופרים מנקודת מבט, מה שמאלץ את הקורא לצלול אל נפש הגיבורים.

יתרה מכך, 'משחקי הכס' היא סדרה היסטורית יותר מאשר פנטזיה, ולכן היא מלווה דמויות שמתפתחות לנגד עינינו. טיריון, ג'יימי, דאינריז – כולם השתנו. העונה השלישית הייתה של דאינריז, שהפכה למשחררת העבדים. טיריון, אחרי שרצח את אביו, הוא גיבור העונה הרביעית. ג'ון של החמישית, עם תהליך "הרוג את הנער ותן לגבר דרור", כמאמר המלומד אאימון. העונה השישית שייכת לסאנסה סטארק, ויש לכך שלוש סיבות מרכזיות.

הסיבה הראשונה היא שראינו אותה הופכת מפיון על הלוח לשחקן שחמט. סאנסה החלה את 'משחקי הכס' בנקודת שיא מבחינת מה שיכול עולם שכזה להציע לנשים: היא הייתה בתו של מלך מוערך, נסיכה שיועדה להתחתן עם יורש העצר ולהפוך למלכה. כל חינוכה וחייה הכשירו אותה לרגע הזה. וכיוון שהיא בשר מבשרו של השפיץ של המעמד העליון, היא לא חוותה רגע אחד של קושי או צער.

אבל כל זה כמובן רק אקספוזיציה לנפילה. כמו בודהה, שלא ידע צער ויצא אל העולם כדי לגלות את הרוע, הצער והכאב, כך סאנסה פגשה את כל שבעת מדורי הגיהנום. בעלה לעתיד, ג'ופרי, התגלה כפסיכופת שהוציא להורג את אביה לנגד עיניה. היא הפכה מנסיכה מיועדת לשבויית מלחמה. התעללו בה נפשית ופיזית. השפילו אותה ברבים. השתמשו בה ככלי בלבד: היא לא התחתנה עם ג'ופרי כיוון שלא הייתה תועלת פוליטית בכך, והיא נישאה לדודו הגמד כיוון שהייתה תועלת פוליטית בכך. גם לאחר שניצלה על ידי ליטל פינגר, הוא מכר אותה כסחורה פוליטית לרמזי בולטון. ואיך זה נגמר, כולם יודעים.

סאנסה השתנתה. השואה הפרטית שלה לימדה אותה לשרוד. לשתוק לרוב ולומר רק את הדברים שמצופה ממנה לומר. היא למדה לשחק את המשחק, אבל קיבלה את תפקידה בו: אישה פסיבית ללא יכולת, כוח או רצון. אבל בעונה השישית היא בעטה בלוח. היא למדה לא רק לשחק את המשחק, אלא גם לצאת מהגבולות שהמשחק ייעד לה במקור.

נקודת המפנה הייתה האונס שביצע בה רמזי. כאן היא הייתה יכולה או להישבר, או לקום מהאפר כמו עוף החול. היא בחרה באופציה השנייה. ברגע שהחליטה לברוח עם ת'יאון (סוף העונה החמישית) היא לקחה את גורלה בידיה. ומאז היא אוחזת במושכות. החיים לימדו אותה לא לסמוך על איש, להשתמש באנשים כי אחרת ישתמשו בה, ולעולם לא להיות פסיבית. מתמרניה – ליטל פינגר ורמזי – נכנעו לתמרוניה. גם על אחיה ג'ון היא לא סומכת, לא כי היא חושדת בו, אלא כי היא יודעת, כמו היהודים במאה ה־19 – הדרך היחידה לאמנציפציה היא אוטו־אמנציפציה.

סאנסה שמה קץ לתמימות. העולם של ג'ורג' ר"ר מרטין מלא באנשים טובים ומתים. לרובם קוראים סטארק. בעונה ובספר הראשונים אומרת סרסיי לנד סטארק: במשחקי הכס או שאתה מנצח או שאתה מת. נד בחר למות. כך גם רוב. סאנסה בחרה לנצח. היא, למעשה, הפסיקה להיות סטארק.

–

הסיבה השנייה היא הפיכתה של סאנסה מילדה (בספרים היא בת 13 בלבד) לאישה. העונה הזו הייתה שיר הלל לפמיניזם. העולם של ווסטרוז מבוסס על סדר פיאודלי־פטריארכלי. מרטין עמל כבר חמישה ספרים ושש עונות על פירוקו. כדי שזה יקרה, הוא מחסל – פשוטו כמשמעו – את הפטריארכיה. דור האבות כולו – מנד סטארק דרך טייווין לאניסטר ועד דוראן מרטל – חוסל. נשים ובנות שולטות בווסטרוז: דאינריז טארגאריין, סרסיי לאנסיטר, אלריה סאנד, אולנה טיירל, יארה גרייג'וי. הגברים היחידים במשחק הם גמד ושני סריסים, הרחק מדימוי האלפא מייל. סאנסה מצטרפת למהפכה הנשית הזו.

זאת ועוד: דאינריז או מליסנדרה הן דמויות מיתולוגיות עם כוחות־על. אריה, בריאן ויארה הן טום בויז שמפלסות את דרכן בעולם הגברים על ידי חיקוים. היחידות שמשתמשות בכוח נשי אמיתי הן סרסיי וסאנסה. הסגולות הנשיות של סאנסה הן אלו שגרמו לה, בניגוד לגאווה הגברית, לקרוא לליטל פינגר לעזרה ולא לספר זאת לג'ון. היעדר האימפולסיביות הגברית הוא שגרם לה לא לרוץ אל תוך המלכודת של רמזי כמו אחיה. הרצון לנקמה היה משני למטרה הפוליטית העליונה – ניצחון ושחרור.

סאנסה דומה בכך לסרסיי, אבל הן שונות זו מזו בדבר אחד מהותי – כוונת המכוון. וזה מוביל אותנו לסיבה השלישית לכך שזו העונה של סאנסה: ההקשר ההיסטורי של דמותה. ב'משחקי הכס' קיימים שני סוגים של דמויות: מיתולוגיות/פנטסטיות כמו דאינריז, ג'ון, בראן ומליסנדרה; והיסטוריות – כל השאר.

מי שרואה ב'משחקי הכס' סדרת פנטזיה, מסתכל בעיקר על הדמויות המיתולוגיות שאכן מתפתחות פחות מהאחרות. אבל זו איננה סדרת פנטזיה. 'משחקי הכס' היא סדרה היסטורית עם אלמנטים פנטסטיים. לקווי עלילה רבים יש הקשרים היסטוריים אמיתיים, ממלחמות השושנים באנגליה דרך חומת אדריאנוס ועד האימפריה המונגולית והוויקינגים. ההקשרים האלה הופכים את הסדרה לסיפור על הטבע האנושי, ואת הדמויות ההיסטוריות למוסר השכל על ההיסטוריה האנושית האמיתית.

לכן ההקשר ההיסטורי של כל דמות מספר לנו רבות עליה ועלינו ומקרין על חשיבותה. סאנסה סטארק, למשל, הופכת דומה יותר ויותר לדמות היסטורית שאין לזלזל בה: אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה. כמו סאנסה, גם אליזבת הייתה בתו של מלך, הנרי השמיני. גם היא איבדה את שני הוריה בגיל צעיר. כמו קטלין, אמה של סאנסה, גם אמה של אליזבת, אן בולין, הושפלה. גם היא הוגלתה. גם היא לא הייתה אמורה להיות היורשת הבכירה. גם היא איבדה אח שאהבה ושאמור היה להנהיג את האומה לאחר מות אביו. כמו סאנסה, גם אליזבת עברה התעללות מינית בצעירותה. וחשוב לא פחות – סאנסה היא אדמונית, מגולמת על ידי סופי טרנר האנגלייה ודומה חיצונית לאליזבת הראשונה. אי אפשר לחשוב שהליהוק הזה הוא מקרי לחלוטין.

כדי להבין את חשיבותה של סאנסה, צריך רק להיזכר בחשיבותה של אליזבת: בתו של הנרי השמיני, שנפרד מרומא בשבר גדול, קיבעה את אנגליה כממלכה מחוץ לכנסייה הקתולית והובילה אותה אל תור הזהב שלה. היא הצעידה את אנגליה אל עבר עידן הנאורות. הנאום חוצב הלהבות שנשאה לפני הקרב הימי שבו אנגליה הביסה את הארמדה הספרדית, נלמד עד היום בבתי הספר. אליזבת נחשבת לאחת המלכות המוצלחות והאהובות בתולדות האי הבריטי. אליזבת גם מעולם לא נישאה. היא נחשבה כמי שנשואה לאנגליה. ופרט מעניין לא פחות: היא עלתה לשלטון אחרי אחותה למחצה, מרי הקתולית, שפצחה מיד במסע טיהור נגד האנגליקנים. המסע הזה עלה לה לבסוף בכיסאה, והדביק לה את הכינוי "בלאדי מרי" לעולמי עד. אם אנו מסתכלים שוב על סרסיי וסאנסה, האם זה מה שצפוי לנו אחרי שלטונה קצר הימים של בלאדי סרסיי?

'קרב הממזרים' בראי ההיסטוריה

ממזרים מלכים // ממזרים הם תופעה נפוצה בקרב בתי המלוכה בכל העולם ולאורך ההיסטוריה. למלך אנגליה הנרי הראשון, למשל, היו לפחות 21 ילדים לא חוקיים. בחלק מהמקרים הממזרים הוכשרו והפכו בנים לגיטימיים, כמו רמזי בולטון. גם ראש ממשלת בריטניה היוצא דיוויד קמרון הוא צאצא של ממזר מלכותי (דור שמיני למלך וויליאם ופילגשו דורות'יאה ג'ורדן). מעט מאוד ממזרים הפכו למלכים. המפורסם והחשוב ביותר בהם הוא וויליאם הכובש, מלך אנגליה, בנו הלא חוקי של רוברט המפואר, דוכס נורמנדי. הוא ירש את הכס לאחר שאביו מת, ולאחר מותו ללא יורשים של אדוארד מלך אנגליה.

הפלנקס היווני // האופן שבו יוצרים חייליו של רמזי באמצעות מגינים חומה בצורה שממנה בולטות רק חניתות – היא טקטיקה שפותחה על ידי הצבא היווני ושוכללה על ידי אלכסנדר מוקדון, וסייעה לו לכבוש חצי מהעולם הידוע אז. השיטה אומצה גם על ידי הצבא הרומאי, וסייעה לו לכבוש למעשה את העולם הידוע כולו.

כיתור: קרב קאנאי // דן וייס ודיוויד בניוף, יוצרי הסדרה, כמו גם במאי הפרק מיגל ספוצ'ניק, אמרו במפורש כי מספר קרבות היסטוריים שימשו להם השראה, ובמיוחד קרב קאנאי במלחמות הפונים בין רומא לקרתגו (216 לפנה"ס). חניבעל, מנהיג הקרתגים, שהגיע לקרב בעמדת נחיתות מבחינת מספר הלוחמים, טמן לרומאים מלכודת. כשהם החלו לתקוף הוא נסוג מעט ופרש את כוחותיו לצדדים. כשהרומאים חדרו פנימה כיתרו אותם הקרתגים, ממש כמו שעשו חייליו של רמזי לצבא של ג'ון סנואו. כחמישית מצבא רומא, 55–70 אלף לוחמים, נהרגו בקרב.

גשם של חצים, ערימת גופות, חניקה: קרב אז'נקור // בקרב הזה, שנערך ב־1415 במסגרת מלחמת 100 השנים, נלחמו האנגלים בצרפתים. האנגלים, שהיו בנחיתות מספרית, פיתחו קשת ארוכה קטלנית במיוחד, גררו את הצרפתים לאזור צר שצמצם את יכולת התמרון של הפרשים והאבירים, והפתיעו אותם במטר חצים ממרחק רב מהמצופה. בלית ברירה שעטו הצרפתים קדימה אך נתקעו בביצורי יתדות עץ, וכך נתקעו מול ערימת גופות הולכת וגדלה מלפנים ונדחסו על ידי כוחותיהם שלהם מאחור. רבים מהם מתו בחניקה.

המושיע ברגע האחרון: קרב ווטרלו // למהלך ההצלה של סאנסה וליטל פינגר יש מספר תקדימים היסטוריים. המפורסם שבהם הוא הקרב בווטרלו, בו הובס נפוליאון על ידי הקואליציה השביעית ולמעשה הגיעה אל סופה האימפריה הנפוליאונית. מי שהושיע ברגע האחרון את האנגלים, שהונהגו על ידי הדוכס מוולינגטון, היה הצבא הפרוסי.