fbpx

יעל פז-מלמד: מילקי ופער הדורות התקשורתי

0

מחאת ברלין בחודש שעבר תפסה את התקשורת רעבה לאייטמים. משועממת מהשגרה שאחרי 'צוק איתן', ועם נתוני רייטינג נמוכים יחסית במהדורות החדשות. התקופה הייתה משופעת בחגים וגשרים ונסיעות בארץ ובחו“ל, ויש להניח שעורכי המהדורות או עמודי החדשות בעיתונים שברו את הראש במה למלא את זמן השידור או את יריעות העמודים.

ואז הגיע בחור בשנות ה־20 לחייו, אסף סביבו חבורה בגילו, כולם מתגוררים כרגע בברלין, ובחוש שיווקי ראוי לציון העלו עמוד פייסבוק שכותרתו הייתה מן המקוממות שאפשר לחשוב עליהן: ”עולים לברלין“. הפוסט שנכתב שם קרא לישראלים צעירים להגר לברלין ולמצוא בה את אושרם ועתידם. בום!!!! השטף החל, ומאז אי אפשר לעצור אותו. למזלנו, במהלך הזרימה השוצפת, שינה השיטפון את מסלולו ועלה על הדרך הנכונה, אבל לכך עוד נגיע.
לא אלה היו פני הדברים בהתחלה. הרעיון (הדי מזוויע, בעיקר משום שמדובר בברלין) התקבל בזרועות פתוחות בקרב רבים מהעיתונאים, בעיקר הצעירים שבהם, שהם היום הרוב המכריע של הפועלים בתקשורת המודפסת, המשודרת והאינטרנטית, וגם ברשתות החברתיות כמובן. לא היה אפשר לפתוח עיתון או מהדורת חדשות מבלי לקבל רשימה ארוכה ומייגעת של השוואות מחירים בין מוצרים בסיסיים בישראל ובברלין. המילקי ותאומו הברלינאי כיכבו, כאילו הם באמת מעניינים מישהו. או ליתר דיוק, כאילו אלו שהשוו את מחירו בארץ לזה שבברלין באמת קונים מילקי. במשך שבועיים התקיים הדיון הציבורי רק על שאלת הקלות הנסבלת לחלוטין של החיים בברלין, והקושי הבלתי נסבל של החיים כאן. כל ישראלי שהחליט בשנתיים־שלוש האחרונות לעבור לגור בעיר שממנה ניצלו מעט מאוד יהודים שחיו בה לפני 70 שנה, זכה לכבוד מלכים בתקשורת, כולל ראיונות ארוכים ומפורטים על חייו הנפלאים עכשיו, לעומת הסבל הנורא של חייו הקודמים כאן.

לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook