חודש לאחר הבחירות האחרונות לכנסת פרסם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין הודעה חריגה מטעמו. "היועץ התנגד בעבר ועודנו מתנגד ליוזמות שעלולות לפגוע בעצמאות בית המשפט העליון ובחוסנו". אלה הימים שבהם הבית היהודי, למשל, נושאים ונותנים עם הליכוד על כרסום בכוחה של ערכאת השיפוט הבכירה. "בית המשפט העליון", המשיך וינשטיין, "הוא מוסד מפואר, הזוכה להערכה רבה ברחבי העולם, […] חיוני לקיומה וחוסנה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. […] בכוונת היועץ המשפטי לממשלה לעמוד על המשמר בעניין זה".
חריגות ההודעה לא נבעה מכך שמדובר בעמדה מפתיעה מצד היועץ. וינשטיין רוחש כבוד והערכה עמוקים לממסד המשפטי, ממערכת בתי המשפט ובראשם העליון ועד מערכת אכיפת החוק על זרועותיה. אלא שבאופן יוצא דופן, הפעם בחר לתת פומבי לדברים. הנמען להודעתו הרי לא היה הציבור בכללותו, אלא מספר מצומצם של אוזניים, המקובצות רובן ככולן בלשכת ראש הממשלה ובחדרים שבהם מתקיים המשא ומתן הקואליציוני. אל אלה וינשטיין מעדיף בדרך כלל לפנות באופן פרטי, לא באמצעות הודעות לעיתונות.
זהו החריג המלמד על הכלל – והכלל, שלפיו וינשטיין מעדיף לפעול בחדרי חדרים ולא בפומבי, הוא המאפיין הבולט ביותר במהלך כהונתו, ההולכת ומתקדמת אל עבר סיומה, בינואר 2016. אין להתרשם יתר על המידה מהפרסומים על כוונת נתניהו לבקשו להישאר בתפקיד שנה נוספת. וינשטיין לא מתכוון להיענות לבקשה כזו, אם בכלל תופנה אליו; ופירושו של דבר ששרת המשפטים איילת שקד תידרש בקרוב להקמת ועדת איתור שתבחן מועמדים לרשת את היועץ.
בין קרבה מוגזמת לקרבות בלימה
וינשטיין ונתניהו פועלים באופן כה מתואם יחדיו, עד שמתעוררות שאלות אם היועץ המשפטי תופס נכונה את תפקידו ואחריותו. דפוס הפעולה הזה אפיין את כל חמש וחצי שנותיו של וינשטיין בתפקיד היועץ, לטוב ולרע: הוא טומן בחובו כמה חסרונות בולטים, אך הביא גם הישגים למערכת המשפט.
במשרד המשפטים יש מי שיוצאים להגנתו בעניין. "בסוף, הוא היה הבלם הכמעט יחיד של כל מה שנעשה כאן בשנים האחרונות נגד שלטון החוק ונגד המיעוטים", אומר בכיר במשרד. "הוא הביא לכך שבשנים שלו איש לא צייץ על פיצול תפקידי היועץ, איש לא נגע בבית המשפט העליון, ורוב החקיקות האנטי־דמוקרטיות נבלמו. חלק גדול מעבודתו היה מתחת לפני השטח, בגלל יחסיו ההדוקים עם ראש הממשלה. התחוללה פה סערה מושלמת, אבל היא לא חדרה אלינו".
יחסיהם הקרובים של וינשטיין ונתניהו הם מן המפורסמות. הם הולכים אחורה שנים רבות, ובהיותו עורך דין פרטי, וינשטיין אף ייצג את נתניהו בעניינים שונים עד שנת 2004. כך הוא נהנה מיתרון מובנה בהתמודדותו על תפקיד היועץ ב־2009. היחסים ההדוקים האלה סייעו לו לעצור את רוב הסערות המשפטיות מחוץ לשערי משרד המשפטים. במשרד נותנים לו את הקרדיט על כך שמאז מינויו, איש במערכת הפוליטית לא העלה מחדש את היוזמה לפיצול תפקיד היועץ המשפטי, יוזמה שהשר לשעבר יעקב נאמן שקל ברצינות, בשלהי ימי היועץ הקודם, מני מזוז. כשוינשטיין התמודד על התפקיד, אגב, הוא אמר בפורומים סגורים כי אם התפקיד יפוצל הוא יסיר את מועמדותו.
וינשטיין ונתניהו נועדו לפגישות עבודה שבועיות בארבע עיניים, ובמשרד המשפטים היו מי שהתרשמו שהיועץ יעשה הכול כדי לרצות את ראש הממשלה. גורם במשרד: "בכל הנוגע לחקיקה אנטי־דמוקרטית היו דברים שלגביהם הוא היה נחרץ, והיו מקרים שבהם היועץ והמשנים שלו נתנו חוות דעת דו־משמעיות, גמישות כאלה, בלי אמירה. הוא ידע איך לגייס את ביבי בדברים מסוימים ולומר לו, 'לזה אני לא יכול לתת יד'. אבל רוב היוזמות נעצרו בגלל ערר על האישור שניתן להן בוועדת השרים לחקיקה. וזה בכלל לא היה אמור להגיע לוועדת השרים – תפקיד היועץ הוא לעצור את זה מלכתחילה, עם חוות דעת חד־משמעית, מהדהדת, שלא תאפשר לזה לעבור. אבל הוא מצא את דרך האמצע, קצת כמו פוליטיקאי".
"אני לא רואה בפעילות של וינשטיין פעילות של עסקן", אומר מנגד גורם בכיר אחר במשרד, בניסיון לגונן על הבוס. "כשהוא בא לראש הממשלה ואומר לו 'אל תעשה את זה', מה עסקן בזה? אם הוא אומר את זה לוועדת שרים, או אומר את זה לראש הממשלה בארבע עיניים, למה זה הופך אותו לעסקן? זה לא עסקן בעיניי, זה חלק מהעבודה שלו". "להצליח זה רע?", מסנגר גורם נוסף שעובד צמוד לוינשטיין, "אם אתה מצליח לבלום יוזמות בלתי חוקתיות ולקדם יוזמות חיוביות, זה מצוין". וקולגה רביעי מציין כי דברים שבתקופת מזוז היו מתנהלים במתכונת של התנגשות תקשורתית, היו נגמרים בכיפוף ידיים שבו המערכת המשפטית בדרך כלל אינה מנצחת. "היועץ המשפטי הוא חזק, אבל לפעמים גם אם הוא יעשה את הרעש הכי גדול, זה ייגמר בקראש ויעשה נזק".
הבעיה עם הגישה הזו, של העלמת קשיים בהיחבא, נעוצה בוויתור של היועץ על הזירה הציבורית – ובפרט על השמעת הקול הערכי הראוי בפני הציבור כולו. ההיעדרות מהשיח הציבורי תורמת להקצנת עמדות בקרב הפוליטיקאים, כך ששוב יש צורך לסגור עניינים בחדרי חדרים, וחוזר חלילה. ד"ר יובל קרניאל מהחוג לתקשורת במרכז הבינתחומי מסביר זאת כך: "תפקידו של היועץ המשפטי הוא להיות מגדלור. לא להתנהג באופן פוליטי או מאחורי הקלעים או להיות יועץ אסטרטגי לניהול משברים של ראש הממשלה. זו טעות בתפיסת התפקיד של היועץ המשפטי. וינשטיין אוהב לפעול מאחורי הקלעים. לדעתי יועץ משפטי צריך לפעול בשקיפות, אתה לא צריך לפעול כפוליטיקאי".
"אם למנוע פגיעה בבית משפט זה משהו שהוא יכול לפתור בשיחה אינטימית, הוא יעשה זאת", מסבירים גורמים העובדים עם וינשטיין. "ברוב המקרים הוא בחר לא לקבל דיבידנד. אפשר גם להיות פחות אפקטיבי אבל לקבל יותר כתבות, ראה למשל לינדנשטראוס".
אלא שחלק מהחקיקה הפוגענית בכל זאת עברה, באופן מלא או חלקי – חוק החרם, חוק ועדות קבלה וחוקי המסתננים בגרסאותיהם השונות. "אי אפשר לומר שבדברים האלה היועץ לא השמיע את קולו", מסנגר שוב גורם במשרד, "אולי זו הייתה טעות להגיע לפשרות עם המחוקקים, כשיקול טקטי, אבל כישלון מהדהד זה לא".
.
רוצים לקרוא את הכתבה המלאה? הירשמו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש במתנה עד הבית.
.
איור: יונתן פופר
