fbpx

טראמפ וילידי המזרח התיכון // רותם דנון

0

 

כילידים מעולם נשכח, שמעולם לא ראו מטוס סילון, התגודדו בחודש שעבר פרנסי המזרח התיכון סביב נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בביקורו באזור. הנייטיבים התבוננו בשרשראות חרוזי הפלסטיק, שהביאה הדמות החלולה ביותר שכוכבה דרך בפוליטיקה העולמית בהיסטוריה המודרנית, והתפעלו נמרצות. מדינאים החניפו, פוליטיקאים קילסו, והפרשנים התמוגגו מירושלים ועד ריאד.

כל מילה שהקריא טראמפ, אדם בור ועילג, נבדקה בעשרים ושבע עיניים ובאלפיים משמעויות. כולם ניסו למצוא סאבטקסט, אצל האיש שבקושי יש לו טקסט. אחרי טקסי הבזק והתמונה ההיסטורית בכותל, המשיך טראמפ לאירופה, שם התקבל בצנינות צפויה וראויה.

יחסי ישראל־ארה"ב הם עניין מורכב. כמו כל יחסים, הם מושתתים על אינטרסים הדדיים. אבל גם באינטרסים יש לתת סימנים. יש קרים וענייניים, ויש כאלה שיש בהם ממד ערכי, נאצל יותר. למרות החגיגיות וההתרפסות, למרות מילותיו האוהדות של הנשיא כלפינו, וכן – למרות הכותל, ביקורו האחרון של טראמפ מסמן שינוי לרעה ביחסים האלה.

זו אינה רק ההתבדלות האמריקאית, שמובילה בתורה לשיקולים בעייתיים בטוויית עסקת הענק עם הסעודים, כדי (בין השאר) להחיות משרות שכבר היו צריכות להיעלם מתעשיית הנשק במדינות הנחשבות מדינות מפתח בבחירות האמריקאיות. זוהי הגישה הכוללת ליחסים בין הדמוקרטיה המזרח תיכונית הקטנה לבין המעצמה הגדולה בעולם.

זה נוגע לזהויות שלנו ושלהם. לעובדה שהמשקל בישראל נוטה באופן מסוכן בעשרים השנים האחרונות מכף הזהות ה"ישראלית" לכף הזהות ה"יהודית". הלובי היהודי תמיד היה נקודה ארכימדית בייצוב היחסים בין ישראל לאמריקה. אבל זה בעיקר בזכות העובדה שאותם יהודים אמריקאים הם לפני הכל – אמריקאים. הם מבינים את הערכים של המדינה שבה הם חיים, וכעניין חשוב אך משני, מקדמים את האינטרסים של ישראל.

פעם, היחסים בין המדינות – מלבד השיקולים האסטרטגיים של המלחמה הקרה – נבנו סביב ערכים משותפים. שפה משותפת שהייתה לקנדי, ג'ונסון וניקסון; ומנגד לבן־גוריון, אשכול וגולדה. אם היום האדבוקטים הגדולים של ישראל הם האגף הימני־קיצוני במפלגה הרפובליקנית, אנו בבעיה. יש הבדל גדול בין קנדי וג'ונסון לבין מייק האקבי ומייק פנס. במסלול הזה יהפוך הלובי למען ישראל למחלקה זוטרה אצל הזרם הפוליטי האוונגליסטי המטורלל באמריקה, וזה רע מאוד. תמיכה שמושתתת פחות על ערכים משותפים ויותר על זהות דתית היא בשורה איומה. וכשהנשיא האמריקאי מסתכל בעיקר על הדולרים שיזרימו לו שליטים מזרח תיכוניים תומכי טרור ורומסי זכויות אדם, אנו נאלצים להבין  שערכם של הערכים עצמם יורד, ושל האינטרסים הקרים עולה. ובדיאלוג כזה, אנחנו בנחיתות מובנית. כי נפט אין לנו; ערכים עוד יש – אבל גם אלה הולכים ונשחקים, כשמחירם בשוק הולך ופוחת.

צילום: קובי גדעון, לע"מ

אהבתם? רוצים לקרוא עוד? לחצו כאן למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook