fbpx

טוב יותר מהריסת בתים // מאת אופיר העברי

0

אחד הכלים הבולטים, אך גם השחוקים, במאבק נגד גל הטרור המתרחש עלינו לרעה, הוא הריסת בתיהם של מי שעסקו בפעילות חבלנית. זהו מן האמצעים המוכרים והשנויים במחלוקת שבמצאי הלוחמה בטרור. משום כך נעשה בו שימוש מועט יחסית, בדרך כלל כתגובה ממשלתית המצטלמת היטב, לפיגועים שגרמו זעזוע ציבורי יוצא דופן.

המחלוקת באשר להריסת הבתים נסובה בעיקר סביב שאלת העלות–תועלת, שהרי זהו בלי ספק אמצעי ראוותני, הגורר בדרך כלל שילוב של תמיכה ציבורית בישראל עם הסתייגות מחו"ל, בה בעת שההרתעה שהוא משיג נתונה בספק. יש במערכת הביטחון הישראלית הטוענים שהריסות מביאות להרתעה, אך רבים אחרים מצביעים על כך שהרתעה זו מזערית, במיוחד לאור העובדה שלא מעטים מהמבנים אשר נהרסו מוקמים מחדש חיש מהר, אפילו פעמים מספר, בכספים שמעבירים תומכי הפעילות החבלנית.

בבסיס סוגיית יעילות ההריסות עומד מסר סמוי למחצה בנוגע לעצם יסוד הסכסוך, המאבק על הארץ: הריסות אמורות לאותת על ערעור האחיזה של המחבלים ותומכיהם בבתיהם – ומסיבה זו בדיוק קיימת הסתייגות לא מעטה להפניית ההריסות נגד יהודים העוסקים בפעילות חבלנית. ואולי הגיעה העת לבחון החלפת ההריסות באמצעי אחר, שייתכן שבכוחו לשנות את המשוואה הקיימת: לבצע חילוט הרכוש במקום הריסתו.

חילוט רכוש – לשון משפטית להפקעה – של העוסקים בפעילות פשיעה, הנו כיום אמצעי נפוץ למדי במערכות אכיפת החוק בעולם, ובישראל. השימוש המוכר ביותר בו הוא בלי ספק זה הנעשה במלחמה בפשיעה המאורגנת, ובמסגרתה כספים, כלי רכב וגם בתים שבבעלות חברי התארגנות פשיעה (המאפשרים ביצוע עבירות או הם פירותיהן), מופקעים ומאוחר יותר נמכרים על ידי המדינה. חילוט רכוש עשוי להפוך כלי משמעותי להרתעה וענישה של העוסקים בטרור.

חילוט הוא ראוותני הרבה פחות מהריסת בתים, אך יתרונו שהוא בלתי הפיך. לאחר ההפקעה והמכירה, עובר הרכוש לידי מישהו אחר. מעבר לנזק מעשי וסמלי מובהק שמסב חילוט לעוסקים בפעילות חבלנית, הרי שמבחינת תודעת המאבק על הארץ זהו אמצעי הרתעה חריף בהרבה מאשר הריסות. אם לא די בכך, הרי שהכנסות מכירת הרכוש החלוט, ניתן להפנות לקרן שתיועד לסיוע לנפגעי פעולות איבה ומשפחותיהם, ובכך מהנזק העז שהסב הטרור יצא לפחות מתוק מעט.

יש מי שיטען שחילוט רכוש כזה יהיה בעל ערך סמלי בעיקר, כי מיקומו בתוך אזורי אוכלוסייה ערבית, יקשה להניב ממנו תועלת מעשית או כלכלית משמעותית. אפילו כך, דיינו, אך קרוב לוודאי שגם הנחה זו שגויה. חלק לא מבוטל מהפעילות החבלנית מקורה במרחב ירושלים, שבו לא חסרים מי שמעוניינים לרכוש נכסים שיחולטו, יהיה מיקומם אשר יהיה, ואפילו במחירים גבוהים למדי. גם באזורים אחרים ישנם נכסים, שאם יחולטו, יימצאו להם דורשים. כך למשל השדה של משפחת קוואסמה ליד חלחול, בו טמנו שני בני משפחה זו את גופותיהם של שלושת הנערים גיל־עד שער, יעקב פרנקל ואיל יפרח, לאחר שנחטפו ונרצחו ביוני 2014. באם שדה בני קוואסמה היה מחולט, אין ספק שהמדינה או יישובי גוש עציון היו מוצאים דרך נאותה לייעד אותו להנצחת זכר הנרצחים.

סביר כי הכנסה לשימוש של אמצעי החילוט תגרור הרתעה משמעותית של הרוצים לעסוק בפעילות חבלנית, ובמקרים שבהם לא תספיק ההרתעה, יהיה החילוט חלק מהענישה הראויה.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook