לחצתי על קומה ארבע והמתנתי למעלית. כעבור רגע היא הגיעה. אחזתי בידית המזוודה והתכוננתי להיכנס פנימה. אבל אז, רגע לפני שהתנגשתי בה, יצאה מן המעלית המלכה ראניה, המלכה של הממלכה ההאשמית הירדנית.
ככה זה בדאבוס. זה מוזר יותר ממה שאפשר לדמיין. במלון שבו שהה ראש הממשלה בנימין נתניהו שהו גם בני משפחת המלוכה הירדנית, המלך עבדאללה, המלכה ראניה ובנם יורש העצר. באותו מלון שהתה גם המשלחת הסעודית, וגם בה כמה מבני משפחת המלוכה. בערב, בזמן שראש הממשלה נתניהו נפגש עם נשיא צרפת עמנואל מקרון, חברת הנפט הסעודית 'אראמקו' ערכה כנס גדול באותו מלון. אחד המוזמנים אליו, שחיכה ליד הבר ושתה איזה משקה, היה מנכ"ל אחד הבנקים הגדולים בעולם, בנק סיטיגרופ. ממש כמו להיות בסרט.
הסרט הזה מתנהל כך כבר כמה עשורים ברציפות. המפגש השנתי של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס הפך כבר מזמן למפגש האולטימטיבי של ההון־שלטון הגלובלי. באווירת הרים שוויצרית קפואה הם מתרועעים זה עם זה. משייטים ממקום למקום במכוניות מרצדס שחורות, חומקים מהעיתונאים שמשוועים לאיזו אמירה או ריאיון חפוז, ונפגשים זה עם זה בלאונג'ים שפועלים ללא הרף מאחורי הקלעים, למקום שאליו ההמלצות לא מגיעות.
האם ישנה חשיבות מעשית גלובלית למפגש השנתי הזה? לא ממש. זו בעיקר ועידה של הצהרות. בשנים האחרונות, ובעיקר בעשור שחלף מאז פרוץ המשבר הכלכלי העולמי, הוועידה הזו מרגישה כמו סוג של מגננה. הדמויות הבכירות ביותר בזירה הכלכלית הגלובלית מנסות להתבטא בזהירות. אחרי הכל, בוועידה השנתית של 2007, רגע לפני המשבר, היו רק בודדים שהזהירו שהכלכלה העולמית נמצאת לפני קריסה. היתר התבשמו באדי הדלק של כלכלת הסאב־פריים. לכן, בשנים שחלפו מאז, וביתר שאת השנה, שהייתה שנה כלכלית טובה, הם נזהרים מהצהרות אופטימיות מדי.
החלק המעניין ביותר בוועידה השנה, מבחינתי לפחות, היה לצפות מהצד בהתנגשות הטיטאנים. בפינה אחת, הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. בפינה השנייה, כל היתר, בעצם. טראמפ הגיע לדאבוס רגע אחרי שהעלה את המכס על שורה של מכשירי חשמל, מכונות כביסה, למשל, בניסיון להילחם במוצרי הצריכה שמיובאים מסין. כמו נטו כחלון, רק הפוך.
המהלך הזה זכה לביקורת חריפה בדאבוס. מנהיגי העולם והכלכלנים חזרו שוב ושוב על כך שהעולם צריך לצמוח יחד, שאין מקום לגישה הפרוטקציוניסטית של טראמפ. קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, הייתה העוקצנית מכולם. "אנחנו צריכים שיתוף פעולה כלכלי, לא חומות", אמרה.
מבחינה זו טראמפ היה עוף מוזר בנוף המושלג של דאבוס. מצד אחד, הוא מתאים לכאן כמו כפפה ליד. הוא גבר, והוא מיליונר, כמו רוב המוזמנים לדאבוס. מצד שני, הוא מסמל את המדיניות ההפוכה לחלוטין לזו שמנהיגי הוועידה הזו מנסים לקדם. הוא שובר הסכמי סחר גלובליים בזה אחר זה, הוא מקדם מדיניות כלכלית בדלנית, ובאשר הוא הולך הוא מנסה להקים חומות, פיזיות וכלכליות.
בשלב זה מוקדם לדעת כיצד יגיבו הכלכלה האמריקאית והכלכלה הגלובלית למדיניות של טראמפ. אבל בדבר אחד אין ספק: תוצאות המדיניות הזו, יהיו אשר יהיו, יעמדו במרכז הדיונים של המפגש השנתי בדאבוס בשנה הבאה.
