ראש הממשלה בנימין נתניהו אוהב סרדינים, או לפחות את הדימוי של קופסת הפח שבה מצטופפים הדגים בלי יכולת תנועה, כאשר הפותחן מצוי בידיו. זוהי הקואליציה שלו, נכון להיום: סגורה, צפופה, ניתנת לשליטה, וכל אחד בה תלוי ברעהו. הקואליציה הזו עשויה להחזיק מעמד זמן רב, ואי אפשר לערער את כוחה מבחוץ, בעיקר אם יש מולך מערך כוחות פוליטי בעייתי, לא מאורגן ולא יציב. במילים אחרות: בניגוד למה שהורגלנו בשנים עברו, אנחנו עדים למצב פוליטי ייחודי שבו הקואליציה מגובשת והאופוזיציה מפוררת.
נתניהו וממשלתו הצליחו להעביר לאחרונה את תקציב המדינה, את חוק ההסדרים ואת התיקונים לחוק הגיוס, ספינת דגל של ראשי הקואליציה הקודמת, בעיקר יאיר לפיד. ראשי הליכוד לא האמינו בתחילת הדרך כי מהלכים כאלו יוכלו לעבור עם קואליציה כל כך צרה, שנשענת על 61 חברי כנסת. בפועל, חברי הכנסת דוגמת אורן חזן (ליכוד) ובצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי), שסומנו כחוליות החלשות של הקואליציה – התייצבו להצבעות החשובות. סמוטריץ' נעדר מהצבעה שולית ולא חשובה.
מול המציאות הצפופה והנחושה הזו עומדת האופוזיציה חסרת אונים. אף חוק שלה לא עובר את הסף של ועדת השרים לחקיקה. הצעות חוק פרטיות עוברות שלב רק אם חבר הכנסת מהאופוזיציה מצליח לגייס מישהו מעבר למתרס. פה ושם נרשמות הצלחות מינוריות שגורמות לח"כ עליזה לביא (יש עתיד) לקפוץ משמחה באגרופים קפוצים באולם המליאה, אבל לא יותר מזה. עיקר כוחה של האופוזיציה הוא בדיוני סרק, בפיליבאסטרים, או בבלגן תקשורתי בוועדות הכספים והכלכלה. לא מפליא שאת הישועה בעניינים חשובים מבקשת האופוזיציה מחוץ לכנסת, למשל בפסיקה אפשרית של בג"ץ נגד הפרוצדורה והמהלכים שהובילו את מתווה הגז.
באופוזיציה הנוכחית יש גם בעיות מבניות ואידיאולוגיות. יצחק הרצוג, יו"ר המחנה הציוני ויו"ר האופוזיציה, הוא לא בהכרח מנהיג האופוזיציה. ראשי המפלגות האחרים לא סרים למרותו, וכל אחד מנהל מאבקים וסדר יום משלו ובעצם משתלט להרצוג על המרחב. יאיר לפיד מצליח בדרכו ליצור כותרות ולעשות רעש, כמו במאבק נגד השינויים בחוק הגיוס – אבל הוא תומך בממשלה לעתים ומתייצב לימינה כדי להוכיח אחריות ולמשוך אליו קולות נוספים מהימין בבחירות הבאות. אביגדור ליברמן תוקף את הממשלה מימין על כל דבר שהיא מזיזה, בעיקר בנושאי ביטחון, ומקווה כך להנהיג את הימין בפעם הבאה. מרצ והרשימה המשותפת תוקפות את הממשלה משמאל. עד היום נרשמו עימותים בין מרכיבי האופוזיציה, כמעט כמו בין הקואליציה והאופוזיציה.
אולי יצחק הרצוג היה יכול לאזן את המצב, אבל יש לו בעיה. הנחת העבודה באופוזיציה ברוב חצי השנה האחרונה הייתה שהרצוג נוסע לממשלה, ולא יעזרו ההכחשות שלו ושל מקורביו. פעמיים בשבוע שמענו דיווחים על מגעים בין נתניהו והרצוג, ועל תרגילים פוליטיים שיקלו את הכניסה שלו לממשלה. במפלגת העבודה יש חברי כנסת שקוראים להיכנס לממשלה מיד. הדימוי הזה עובד נגד הרצוג. מי שרוצה להצטרף לנתניהו, אומרים לו, לא יכול להנהיג את מי שרוצים להפיל אותו.
גם המצב הביטחוני לא עוזר להרצוג ולאופוזיציה משמאל בימים אלה. בתקופה של אינתיפאדה וסכינאות ברחובות הציבור מחפש הגנה, ואין לו הרבה סבלנות לדיבורים על פתרונות מדיניים מורכבים. תמונת המצב ברגע זה ברורה. אם לא יהיה משבר לאומי דרמטי או כורח לקבל החלטות מדיניות וביטחוניות כבדות משקל – הממשלה הזו תמשיך לכהן גם במהלך 2016, והאופוזיציה תיאלץ לדשדש בחוץ.
.
צילום: תומר אפלבאום, הארץ
.
לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית
