כחלק ממתקפת ה"פייק ניוז", טוענים תומכי טראמפ כי הסיקור השלילי של נשיאותו הוא שקרי או לפחות מוגזם ונובע מטינה בסיסית של "האליטות" כלפיו. הבעיה בטענות האלה היא שגם חסידיו המושבעים מתקשים להצביע על הישגים ממשיים. כששואלים אותם, ושאלתי, שומעים בעיקר סיסמאות מתקופת הקמפיין; כאילו טראמפ עדיין חותר להגיע לבית הלבן ולא יושב שם לבטח עם רוב רפובליקני בשני בתי הקונגרס, שאמור לאפשר לו חופש פעולה.
במלאת שנה לניצחונו הגדול יצאו גופי מחקר וכלי תקשורת לבדוק לעומק מה באמת עשה טראמפ ומה חושבים עליו האמריקאים. 'וושינגטון פוסט' ורשת ABC, למשל, גילו כי רוב ניכר סבור שטראמפ לא השיג כמעט דבר. למעשה, הסיכומים השנתיים גרועים בהרבה מכפי שהעריכו. שנה לכהונתו, נקודת זמן שבה הנשיא הטרי אמור ליהנות מאהדה והתבססות, שיעור שביעות הרצון ממנו נמוך משל כל נשיא אחר אי פעם: 37%. אמנם מלכתחילה הציפיות היו נמוכות, אבל הנתון הקשה מבחינתו הוא שאפילו ביחס לציפיות הנמוכות, הציון השנתי נמוך עוד יותר: 65% מהאמריקאים סבורים שטראמפ השיג מעט מאוד או לא כלום. אפילו בקרב תומכיו יש נסיגה של עשרות אחוזים בשאלה אם טראמפ מקיים את הבטחות הבחירות שלו.
במה כשל לדעת הציבור? בארבעה נושאים מרכזיים: שיפור מערכת הבריאות, טיפול ביחסים בין הגזעים, מאבק בטרור וקידום הכלכלה. שתי הנקודות האחרונות כואבות במיוחד, כי ביחס אליהן הציפיות ממנו – כאיש עסקים ובעל תדמית קשוחה – היו גבוהות אפילו בקרב מתנגדיו. טראמפ, שמתהדר בספרים על 'אמנות העִסקה' ומציג את עצמו כאשף הדילים, זוכה לציונים עלובים בנוגע ליכולתו להשיג הסכמים פוליטיים והסכמים בכלל. בשאלה אם יש לו את המזג והאישיות המתאימים לנשיא, רוב גורף משיב בשלילה.
המשבר בצפון קוריאה מספק מדד חד לבחינת היחס כלפיו. 51% מהנשאלים אמרו שאינם בוטחים בו ואינם סומכים על יכולתו לטפל בעניין כזה, ועוד 16% אמרו כי הם בוטחים בו רק "מעט". עבור נשיא, המפקד העליון של הצבא, אלה מספרים מביכים. אגב, מספר האמריקאים שחושבים שמעמד ארצם בעולם נחלש תחת טראמפ, כפול מאלה שחושבים שהמעמד התחזק. זו הייתה טענה קבועה נגד אובמה – שהוא מחליש את ארה"ב בעולם. כעת מתברר שטראמפ, שהיה אמור להיות אנטיתזה לאובמה בכל הקשור למדיניות חוץ תקיפה, נוחל כישלון חרוץ בדעת הקהל. בקשר ישיר לכך, לשאלה שטראמפ מייחס לה חשיבות עליונה – "האם הנשיא הנוכחי הוא מנהיג חזק?" – רוב הנשאלים השיבו בשלילה. רוב גדול, אפילו בקרב הימין בארה"ב (יותר מ־70%), סבור שראשי הרפובליקנים לא צריכים לשתוק וכדאי שישמיעו ביקורת על טראמפ כאשר יש בכך צורך.
אחרי כל זה ואחרי התבוסות בקונגרס ובבתי המשפט, החקירות על רוסיה והכאוס בבית הלבן, יש לטראמפ מעט סיבות לחייך. מה בכל זאת מאפשר לו להמשיך במצעד? קודם כל הגרעין הקשה שלו. חסידיו עדיין מאמינים שהוא "מבין את הבעיות של אנשים כמונו" וכי הוא הביא "שינוי לוושינגטון". מדובר בעשרות אחוזים מהאמריקאים, שמצהירים כי ישובו להצביע לו.
והנכס הגדול באמת של טראמפ הוא יריביו. הדמוקרטים, כהמשך ישיר להתנהלות העקומה בקמפיין, לא מצליחים להציג חלופה ראויה. רוב הדמוקרטים עצמם חושבים שמפלגתם לא מציגה רעיונות טובים מול טראמפ. באופן ביזארי, הקלינטונים, אנשיהם ורוחם, עדיין אוחזים במנגנון המפלגה. הם אלה שהכשילו בנכלוליות את ברני סנדרס, שהיה אלטרנטיבה אמיתית ומלהיבה, והם אלה שעכשיו שוב עומדים מול השער הריק של הבית הלבן, ובועטים לשמיים.
–
צילום: Tomohiro Ohsumi, Getty Images Israel
–
