מתחילת העידן המודרני במאה ה־15 עבר העולם שורת מהפכות: עידן הנאורות, המהפכה המדעית, המהפכה התעשייתית והגלובליזציה המואצת. מוקד המהפכות האלה היה במערב, והתוצאות שלהן היו שינוי טוטאלי של הציוויליזציה האנושית כולה, בכל מקום וּודאי שלא רק במערב. עבור עמים רבים התוצאה הייתה השמדה פיזית; עבור אחרים המשמעות הייתה התרחבות ושגשוג. כעניין של כלל, בני האדם של העידן המודרני, המוקדם ובעיקר המאוחר, נהנים מחיים ארוכים ונוחים יותר. לבד ממשטרים מסוימים וזמנים מוגבלים, הם נהנים מחירות מתרחבת, מחופש ביטוי לא מובן מאליו ומיכולת גוברת להשפיע על ההחלטות שקובעות את חייהם.
ההקדמה הזו נועדה לתמצת סנטימנט יסודי של העידן המודרני: העולם נע קדימה. הקִדמה מנצחת. במקום בו עמדו שדות בור וביצות יקומו יישובים. היכן שהיו קהילות אנאלפביתיות ייבנו ספריות. החיים של סבתא וסבא היו קשים, אבל שלנו יהיו קלים יותר. בריאותנו תשתפר. איכות חיינו תגבר. העולם נע קדימה, ואי אפשר לעצור את התנועה הזו.
במובן רחב מאוד, המיתוס הזה נעוץ במציאות ובעובדות. 200 השנים האחרונות והמהפכה התעשייתית – עניין שהמפגינים נגד הגלובליזציה עדיין מגדפים – הובילו לכך שתוחלת החיים בעולם כולו זינקה משמעותית. בתחילת המאה ה־19 אנשים מתו, בממוצע, בתחילת שנות ה־40 לחייהם. הם היו, ברובם המוחלט, עניים מרודים. רק השינוי הזה, יצירת העושר ומעמד הביניים ועליית תוחלת החיים, מצדיק את הסנטימנט של ניצחון הקדמה, של ההתקדמות הבלתי פוסקת של המין האנושי.
במובן רחב מאוד, כל התרבות שלנו נבנתה על היסודות האלה. התנועה המתמשכת קדימה, ההשתפרות, האמונה שפעם היה קשה יותר ועכשיו יהיה יותר קל, וכמובן ההנחה המשתרשרת שכל מה שקורה במציאות שלנו – מטכנולוגיה ועד פוליטיקה – יוביל אל התוצאה המקווה והוורודה. כן, אמרנו לעצמנו, מדי פעם התקדרה סערה ענקית מעל ראשנו, התקדרו הפשיזם והנאציזם, אבל הם הובסו, והנה גם האימפריה הסובייטית הובסה, והדמוקרטיה אולי איננה שלמה, אבל היא הפחות גרועה מכולן, והיא מתפשטת.
**************
העניין הוא שבסופו של דבר מדובר במיתוס, אגדה. אין לנו יסוד לחשוב שבגלל שהמין האנושי התקדם כל כך ב־200 השנים האחרונות, הוא ימשיך להתקדם, או יתקדם באותו הקצב. למעשה, במבט ארוך אל ההיסטוריה האנושית, היו מספיק פרקים בהם קהילות אנושיות הגיעו לרמת קדמה גבוהה מאוד – ואז ביצעו פניית פרסה מפוארת אל החושך. האימפריה הרומית הייתה ישות פוליטית מתבקשת באירופה, ושיטות המשטר והוודאות החוקית שהציגה יצרו מסד נרחב לשגשוג. היא קרסה. המזרח התיכון ראה נגד עיניו פריחה אדירה בתקופה המוסלמית, אינטלקטואלית ואחרת – וזו נסוגה אל ימי ביניים מודרניים. דוגמאות באמת לא חסרות. אבל משום מה, אנחנו חיים במציאות בה יש איזו הנחה שלמערב זה לא יכול לקרות בשום אופן. שהגלובליזציה התקדמה כל כך, שאף אחד, אף פעם, כבר לא יוותר על מרדף הפוקימון שלו, או על זכותו היסודית לשבת בבית שימוש ולכתוב הערה מגעילה למישהו שהוא לא מכיר, אם לצטט את לואי סי־קיי.
דבר ראשון, אני ממש מקווה שהמיתוס נכון, שהאגדה היא המציאות ושההנחה תתברר כמדויקת. משום שבאורח יסודי אני מאמין בתרומה האדירה של הגלובליזציה להוצאת בני אדם ממעגלים של דלות מוחלטת ומוות, וביכולת שלה ליצור אפילו עולם קצת יותר צודק. עם כל כשליה והצדדים האפלים שלה, הגלובליזציה הנוכחית היא חשוכה הרבה פחות מכל האלטרנטיבות המוכרות.
אבל הנה העניין: תביטו בוונצואלה. מדינה עם הרבה בעיות לפני הוגו צ'אבס, אף אחת מהן לא מתקרבת לאסון ההומניטרי הנוכחי. המדינה עם רזרבות אנרגיה מהגדולות בעולם, והמדינה שבה תינוקות מתים היום בשיעור כפול, שחדרי המתים שלה פקוקים מגופות מרקיבות, ש־100 אלף תושבים שלה נוהרים לקנות מצרכי מזון בקולומביה, שהתרבות הפוליטית (המושחתת במידה) שלה הושמדה לגמרי, שאנשים רעבים בה ללחם, בשעה שהיא הרוויחה טריליון דולר ב־15 שנים מנפט. הסוציאליזם הפשיסטי של ונצואלה הוא רק דוגמה אחת למצבים בהם בני אדם בוחרים, כקהילות, לשוב אחורה. ונצואלה נראית לכם נדירה? תחשבו באמת על כל היקום הערבי ומה שקרה לו ב־400 שנה, או לחלופין על מדינה כמו איראן, לפני המהפכה של 1979. כן, סובלת משחיתות ומפערים אדירים, אבל כזו שבה נשים היו יכולות לצאת בחופשיות גמורה מהבית בלי לחשוש ממשמרת צניעות. באפגניסטן, נשים כבר השתלבו באקדמיה והיו בדרך לפוליטיקה בשנות ה־60. תמונות בשחור־לבן ובצבע ממחישות מודרניות מבצבצת במקומות האלה, מודרניות שהושמדה לגמרי לטובת פונדמנטליזם. לא מספיק לכם? תביטו במדינה כמו טורקיה, שביצעה מעבר קלאסי מסוג של אוטוקרטיה צבאית לדמוקרטיה מוגבלת, ועכשיו חוזרת בחזרה לאוטוקרטיה מפלגתית עם מאפיינים אסלאמיסטיים. אלה דוגמאות של עולם שלישי עבורכם? אפשר לבחון את נתוני תוחלת החיים ברוסיה. תוחלת החיים של גברים שם נמוכה היום ממה שהייתה ב־1963, וזה נובע ממגיפת אלכוהוליזם מתרחבת ומקריסה של מערכת הבריאות.
אנחנו חיים במציאות אופטימית במיוחד, גם כי ישראל עצמה היא סיפור נדיר של הצלחה ושגשוג. אז המיתוס של התקדמות הקדמה הוכיח את עצמו כאן במיוחד. אבל בכל בחינה אמיתית מתקבלת תוצאה מהדהדת, מפחידה, מערערת: המיתוס הוא מיתוס בלבד. מה שנבנה לא רק יכול להיהרס, הוא גם נהרס לעתים קרובות. בתחנה המרכזית של מישיגן מקננות עכשיו יונים. במקומות בהם היו בתי קולנוע ומלונות ותחבורה, ספריות ובתי ספר מעולים – במקומות האלה אי אפשר היום אפילו לקנות מצרכים טריים.
*******************
יש אנשים שעבורם כל השיח הזה מוטעה, שקרי. מהי קדמה. אין ללכת "אחורה", כי "אחורה" זו אמירה נורמטיבית. אין נאורות כי אין גם חושך ועוד רעיונות כאלה של רלטיביזם. בעיניי רעיונות כאלה, גם אם הכרחיים לשיחה אינטלקטואלית מלאה, מסוכנים מאוד משעה שהם מיושמים אל עולמות פוליטיים. פגשתי אותם בצורה הקודרת ביותר במפגשיי עם ניאו־נאצים ודומיהם.
הנה המהות, המפחידה באמת: אלה הקהילות האנושיות עצמן שהחליטו ללכת אחורה. הגרמנים שהחליטו לבחור בהיטלר ולהרוס את גרמניה, האיראנים שחוללו את המשטר הפונדמנטליסטי, האפגנים שרצו "לשוב" למסורת מומצאת של דיכוי, הטורקים שמאפשרים את הרס שרידי הדמוקרטיה שלהם, הבריטים שהשמידו את התעשייה שלהם.
הישראלים, שהורסים את מדינת הרווחה שלהם, עם מערכת חינוך שכבר נהרסה ומערכת בריאות שנהרסת בימים אלה. מה שהלך קדימה יכול לשוב לאחור. בתי חולים שהיו מצוינים יכולים להפוך למוסדות איומים, ממיתים. חברה ליברלית וצומחת יכולה לברוח, להסתגר, להפוך לענייה ומוגבלת לעולם. הקדמה רק נראית כמו כוח טבע שרירי, אבל בעצם היא שברירית כל כך, ונדרש לה הרחם של פוליטיקה רציונלית כלשהי, ימנית או שמאלנית. תומכי הקדמה אוהבים לומר שאין לה מעצורים, שהמצעד של ההתקדמות האנושית אינו יכול להיבלם. זו סיסמה יפה, והיא מציגה את המחנה של נאורות כמחנה מנצח, שזה חשוב טקטית. אבל מהותית, כדאי שכולנו נדע בליבנו: את הקדמה אפשר לעצור, ולהפוך. את האורות אפשר לכבות, וקרב פוליטי אחד אחרי השני, יש רבים שמנסים לכבות אותם כעת.
.
לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית
