fbpx

השאיפות הלאומיות של ניר ברקת

0

ראש עיריית ירושלים עמד ב־26 ביוני, שישי לפנות בוקר, על הבמה בכיכר ספרא. לידו עמד אורי אלון, יו"ר קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. שעות ספורות קודם לכן זכתה הפועל באליפות המדינה. אלפי אוהדים זרמו מיד אחרי המשחק לכיכר נרגשים ושיכורי ניצחון, לא יודעים את נפשם אחרי הזכייה ההיסטורית.

ברקת ואלון, שני מולטי־מיליונרים, לא היו צריכים הרבה כדי לשלהב את ההמונים. האחד, ברקת, בחולצת טריקו אדומה כיאה לאירוע, הבטיח שימשיך לתמוך בקבוצה בכל כוחו הציבורי. אלון הודיע שההישג המדהים הוא לא הסוף, אלא רק ההתחלה, ושימשיך להזרים לקבוצה מהונו הפרטי. האוהדים ענו בשירה אדירה שסחפה את ראש העירייה, מנהלי הקבוצה והשחקנים, וכולם קפצו לשמים ורוקנו על הבמה בזה אחר זה צ'ייסרים בטעם אפרסק. אולי זה הזמן להוציא סוף־סוף גם הצהרה פוליטית מרחיקת לכת מראש העירייה המאושר. "אתה יודע מה המסקנה", הוא אומר לנו על הבמה, מצביע על האוהדים והמנהלים.

@@@ נו, מה המסקנה?

"שאם אתה רוצה להיות ווינר, תהיה ווינר".

@@@ במילים אחרות, זה אומר שאם אתה רוצה להיות ראש הממשלה, לשם תגיע?

ברקת חייך ולא ענה. גם באמצע השמחה הגדולה, בתוך אדי האלכוהול, בדרך לפאב דבלין ברחוב הלל, שם המשיך לחגוג כל הלילה עם השחקנים, ברקת לא ירשה לעצמו ליפול בלשונו. הוא רוצה להיות ראש ממשלת ישראל. זו תכניתו. אבל אם יכריז על כך, אפילו ברמז, זה יתפרש כזלזול בירושלים ועלול לעמוד לו לרועץ במשימה. לכן ברקת שותק. המשמעת העצמית כופה עליו לעשות את הכול במקום הנכון ובזמן המתאים, ולא באקראי מול עיתונאי מנצל הזדמנויות ותאב לכותרות.

בחדרים הסגורים השאיפה הגדולה עולה וגם פורחת. יועציו האסטרטגיים הבכירים, ביניהם ארתור פינקלשטיין ואיל ארד, מתווים לו את הדרך ואומרים לו איך להתנהג. אנשי הסוד שלו, מיכל שלם למשל, ראש הלשכה הכל־יכולה, יודעים את כוונותיו. מדי פעם ברקת עצמו בודק את הסיכויים ואת הפופולריות שלו בציבור. לפני חודש אפילו התקרב לכיסא המלך וכמעט ישב ליד שולחן הממשלה, כשר לענייני ירושלים. המהלך הזה, שיזם נתניהו ובסוף חזר בו, הכניס את ברקת לתסכול, שממנו עוד לא השתחרר. עוד ניגע בזה.

ברקת מנסה לשכנע את הסובבים שהוא עסוק ברגע זה רק בענייני ירושלים. ידיו עמוסות עבודה, והוא מוקף בפרויקטים בסדר גודל של מיליארדים, שבהם הוא גאה. אבל מעבר לעבודה השוטפת והתובענית, כך הוא מסביר, ומעבר לשיקול הטקטי, יש לו סיבה טובה להתרכז בהווה המוניציפלי ולא לחשוב על העתיד הארצי. אסור לו להסתכל לצדדים, או להוריד עיניים מהמשימה המיידית. מרוץ הראלי האחרון שבו השתתף לימד אותו לקח חשוב. "תסתכל רק על הדרך ותתרכז בה", הוא למד על הג'יפ שהוביל אותו בדרך החתחתים בין פריז לדקר. "אם תסתכל על המתחרה שלך, תתהפך". ברקת, 55, למד להתמקד במטרה שלו גם בימים שבהם היה איש עסקים מצליח. הוא מספר תמיד שלמד כלל חשוב בעסקים הללו, שהפכו אותו לפוליטיקאי הכי עשיר במדינה (קרוב לחצי מיליארד שקל, על פי 'פורבס'). "אל תפזול לעסקים אחרים. תתרכז אך ורק בלקוחות שלך, אחרת תאבד את המכנסיים", מטיף ברקת לאנשיו, והלקוחות שלו ברגע זה הם תושבי העיר ולא אזרחי המדינה.

אגב, ברקת לא לוקח מתושבי העיר שלו כסף עבור ניהול העיר. הוא מושך משכורת של שקל בשנה. "אבי ייעץ לי תמיד: תשלם מס הכנסה ואל תיקח מהמדינה משכורת. זה המצב האידיאלי", מספר ברקת על הפרופסור לפיזיקה זלמן ברקת.

.

צילום: ניר קידר, 'הארץ'

.

רוצים לקרוא את הכתבה המלאה? לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של 'ליברל' במתנה עד הבית

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook