fbpx

הצל הכבד של מורשת אובמה // נדב איל

0

ברק אובמה הציל את אמריקה. אם היא לא תחווה קריסה גדולה בעשרת החודשים הקרובים, אם וול סטריט לא תתרסק שוב וקצב ייצור מקומות העבודה יישאר בעינו, ההיסטוריה תאמר על אובמה את הדבר הטוב ביותר שאפשר לומר על נשיא אמריקאי, בעצם על כל מנהיג: הוא קיים את שהבטיח.

אמריקה של אובמה היא מדינה משגשגת, כזו שייצרה 294 אלף מקומות עבודה בחודש האחרון של 2015. ברבעון האחרון נוצרו בה ממוצע חודשי דומה. אמריקה צומחת בקצב טוב יותר מכמעט כל העולם המערבי המתועש. היא נהנית ממטבע חזק ומגירעון מתכווץ; כעת בשיעור הנמוך ביותר מאז 2007, של כ־2.5% מהתוצר בלבד – פחות מהממוצע ב־40 השנים האחרונות. אמריקה נהנית מנפט זול, הכי זול שהיה כבר עשרות שנים, וממציאות בה היא איננה יבואנית נפט אלא יצואנית אנרגיה מתרחבת. האבטלה עומדת על 5% בלבד. בעוד סין חווה זעזועים חריפים שנובעים משינויי המדיניות של הנשיא שי, וגם התקררות צפויה למדי בצמיחה הכלכלית, ובעוד האירופאים ממשיכים להראות התאוששות כלכלית מגומגמת, אמריקה מזנקת קדימה.

זו אותה אמריקה שנקברה שוב ושוב: ראשית מיד אחרי המיתון הגדול שהחל ב־2008 ולאחר מכן על ידי מפלגה רפובליקנית צמאת דם, מנותקת מרציונל פוליטי, שהתנגדה לכל היוזמות שהציע אובמה ונועדו לחולל נס כלכלי. ב־2010 יצא תשדיר טלוויזיה מושקע של Citizens Against Government Waste, מכון מחקר שמרני הקשור ברפובליקנים. התשדיר הראה מציאות עתידנית: "בייג'ינג, 2030". ראו שם סטודנטים סינים יושבים באולם ענק עם תמונות של מאו על הקירות ומכשירים טכנולוגיים מתוחכמים. מולם עמד פרופסור סיני מרושע שהסביר להם מדוע "אומות גדולות נופלות […] כי הן מפנות את גבן לעקרונות שעשו אותן גדולות. […] ארה"ב ניסתה להוציא את עצמה ממיתון באמצעות הוצאה ממשלתית, תכניות תמרוץ לכאורה, רפורמות מסיביות בביטוח בריאות. כל אלה יצרו חוב, וכמובן אנחנו היינו בעלי החוב הזה". עכשיו מגיע הפאנץ' ליין של התשדיר: "היום, האמריקאים כמובן עובדים עבורנו", והקהל הסיני צוחק. המסר ברור – אובמה הורס את אמריקה וקובר אותה תחת הררי חובות, שיהפכו אותה לאומת עבדים של סין.

זה היה תשדיר אפקטיבי וכמובן שקרי. תביטו היום בסין ותביטו בארה"ב. אמריקה של אובמה שינתה את מבנה ביטוח הבריאות שלה וכבר החלה מצמצמת את הבזבוז הלאומי האדיר על מערכת בריאות פרטית מושחתת ובזבזנית. זו אותה אמריקה שהשתלטה על תעשיות הרכב שלה, שהלאימה את המפעלים החשובים ביותר שלה, לקול נבואות החורבן והנהי של הרפובליקנים. הממשל סיים את המהלך הזה ברווח, ו־GM והאחרות ניצלו. אובמה היה הגנרל עם המזל של נפוליאון, והמזל שלו היה המזל של אמריקה. אחרי שבע שנות מצוד, אובמה הביא לאמריקאים את הראש של אוסאמה בן־לאדן ואִפשר לה להתחיל את תהליך הריפוי הלאומי.

שונאיו של אובמה בישראל רבים ומגוונים. שוב ושוב דיווחנו על הנתונים המספריים שהגיעו מהכלכלה האמריקאית, נתונים שהמחישו את שיקומה של אמריקה. שוב ושוב התקשרו צופים נזעמים, התקבלו מכתבים מישראלים בארה"ב (לא מיהודים אמריקאים; תמיד מישראלים) שאמרו שהתקשורת כאן מעוותת את התמונה. שהכלכלה האמריקאית מחוסלת ושאובמה הוא זה שמתנקש בה. התוצאות ידועות: השווקים הגיעו שוב לשיאים היסטוריים, הכלכלה האמריקאית נמצאת בתנופה שלא הייתה בה שנים. אובמה הבטיח להחזיר את אמריקה אל עצמה; כלכלית הוא ודאי עשה זאת. הוא גם סיים את המלחמה בעיראק. כן, דאעש הוא סכנה אסטרטגית עולמית. לא, ארונות עטופים דגלים אינם נשלחים עוד בהרקולסים בחזרה לאמריקה.

השמאל האמריקאי היה מאוכזב מאובמה, ממתינותו וממרכזיותו. בימים האלה הוא מכה על חטא. אובמה העביר את רפורמת הבריאות ההיסטורית החשובה ביותר מאז 'מדיקייר'. במהלך פוליטי מרושע ומבריק הוא כפה את אובמה־קר על חברי הקונגרס, ולכן מרקו רוביו ומשפחתו מבוטחים על ידי הביטוח שרוביו מבטיח לבטל. אובמה סייע בפתיחת הסכר הגדול שהוביל להכרה בנישואים להט"ביים ברחבי האומה. הוא החל בשורת צעדים שנועדו לצמצם את תפוצת הנשק. הוא איננו הסוציאליסט ברני סנדרס, אבל כאשר הילרי קלינטון מציגה את עצמה כממשיכת דרכו, תסמכו עליה: היא עשתה את הסקרים ומחקרי העומק. היא מדברת על עצמה כסרט ההמשך משום שהיא יודעת מקבוצות המחקר שאובמה זוכה כעת להזדככות אחרונה אל ההיסטוריה. ואלא אם יקרה אסון כלכלי או שערורייה נוראה, מקומו שם מובטח.

*******************

בארץ הביקורת על אובמה בדרך כלל ממוקדת ביחסי החוץ. בנאיביות ובאידיאליזם. במבחן התוצאה, אומרים מבקריו, הוא מותיר עולם בעייתי ובלתי יציב, משום ששגה להאמין בערכים ביחסים הבינלאומיים.

השורה התחתונה נכונה. בעוד שבאמריקה עצמה אובמה הצליח מעל המתוכנן, הזירה הבינלאומית שהוא מותיר מסוכנת מאוד. בסין עלה נשיא עם שאיפות אימפריאליות. ברוסיה, פוטין איבד שליטה על השוביניזם הרוסי (שוביניזם במובן הרחב) והוא מתנהג כמהמר בשולחן הפוקר שמנסה להגדיל את ההימור כדי לצמצם את ההפסדים. והז'יטון של פוטין זה אלימות. במזרח התיכון, מדיניות ההתנתקות של אובמה – מעיראק, מהמלחמה עם סוריה – הובילה לנסיגה בדימוי הכוח האמריקאי.

אבל כל המצבים האלה אינם תוצאה של האידיאליזם המופרז של אובמה, אלא להפך: של הריאליזם הנוקב והספקני שלו. לא של עודף נאיביות אלא ציניות מופגנת. אין לי מושג איך הודבקה לאובמה תדמית האידיאליסט; היא כנראה נובעת מכך שבמדיניות פנים הוא אכן כזה. אבל מדיניות החוץ שלו מורכבת מחישובים קרירים ונטולי ערכים. נאום קהיר של אובמה (2009) נתפס כמין אידיאליזם כזה, לפחות בארץ. המאשימים תמיד שוכחים מה באמת אמר שם. הוא הלך לקהיר לומר שלאמריקה אין מלחמה עם האסלאם (אגב – מסר שבוש העביר שוב ושוב, אך איש לא האמין לו). אבל הסעיף החשוב ביותר עסק בדמוקרטיה. אובמה אמר שארצו תכבד כל "משטר רודף שלום" ש"דואג לרווחת עמו". ובמילים אחרות – מובארק לנצח. באותו משפט גם תקף במרומז את האחים המוסלמים, כאשר דיבר על אופוזיציה שנואמת על דמוקרטיה אך רוצה להשתמש בה כדי להגיע לשלטון ולצמצם זכויות אדם ואזרח. כאשר מובארק החל מתנדנד, העניק לו ממשל אובמה זמן יקר כדי לנסות לדכא את המהפכה, וכאשר הזמן חלף, הודיע על תמיכה בעומר סלימאן, נאמנו ונאמננו כאן בישראל. אידיאליזם? תמיכה במפגינים? רק כדי לצאת ידי חובה.

באוקראינה הוא שוב נקט קו קר. הוא לא הרשה לאמריקה לטבוע בביצה של תמיכה במדינה, אבל הטיל סנקציות כדי לוודא שפוטין לא ממשיך בתנופת ההתרחבות הטריטוריאלית שלו. מאז אוקראינה אבודה בתוך מלחמה מתמשכת עם הרוסים, ואובמה לא ממהר להיחלץ לסיועם. לא לשם כך הוא יקריב כוח אמריקאי. הוא גם לא רצה להקריב כוח אמריקאי נגד בשאר אל אסד, והיה מוכן למחול על כבודו אחרי שכבר נפלה ההחלטה לתקוף שם. הרתיעה שלו מתקיפה לא נבעה מחשש לחיי אדם כמובן, אלא משיקול ציני מאוד – הוא יבודד את הבעיה (הפוליטית, הדימויית) של שימוש בנשק כימי. הנשק הכימי יילקח מאסד. רצח העם שאנשי אסד מבצעים יימשך. הוא אכן נמשך, ותוצאתו המובהקת היא דאעש. דאעש מאוד פופולרי בשיחות בפינות הקפה של הציוויליזציה המערבית ("הם כורתים ראשים!") אך 70% מהפליטים שהגיעו לגרמניה נמלטו, לדבריהם, בגלל אסד והמיליציות הרצחניות שלו.

אובמה שפך בשפע את האידיאלים שלו על אמריקה, אבל התקמצן על העולם. הריאליזם שבו הביט בזירה הבינלאומית מסמא ברציונל המקפיא שלו. אובמה הוא המנהיג הבדלן ביותר שאמריקה ראתה כנראה מאז ימי וודרו ווילסון, ומצב העניינים הזה משנה כמובן את מעמד האימפריה האמריקאית בעולם. חוסר הנכונות של אובמה להחזיק בערכים ולהשקיע יוקרה נשיאותית ודם אמריקאי במדיניות חוץ נובע, לדבריו שלו, במאמץ לעשות "בניית אומה בבית" (Nation building at home). הוא נובע ממיקוד יתר בביטחון האמריקאי, ורק האמריקאי. אך האם הפוקוס הזה לא ערער את התמונה, ובמידה רחבה יותר – את מקומה של אמריקה בתוכה? בניגוד לזירת הפנים, פסק הדין כאן עודנו מושהה.

.

צילום: פיט סוזה, אתר הבית הלבן

.

לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook