fbpx

המסע החדש של בוגי // שרה ליבוביץ־דר

איך התלקח הסכסוך עם נתניהו | מפת הקשרים והיריבויות בליכוד | החברים שיסייעו לו בקאמבק הפוליטי | הבריתות האפשריות על הפרק

0

בהיותו חייל צעיר היה למשה (בוגי) יעלון תחביב. הוא נהג ללגום נפט, לירוק אותו ולהצית אש. מופע הקסמים של בוגי הפך ללהיט בקרב חבריו. שנים אחר כך, יעלון כבר לא זקוק לנפט כדי להצית אש, הוא עושה את זה בלי אמצעי עזר. דבריו על החייל היורה אלאור אזריה ("חייל שסרח, מה אתם רוצים, צבא מתבהם שאיבד חוט שדרה מוסרי?"), הגיבוי שהעניק לסגן הרמטכ"ל האלוף יאיר גולן ("הוסיפו לפעול על פי מצפון אנושי ומצפן ולא לנהות אחר כיוון הרוח"), הפרידה מלשכת שר הביטחון ("היו מחלוקות קשות עם ראש הממשלה בסוגיות ערכיות. גורמים קיצוניים השתלטו על הליכוד"), או הנאום בכנס הרצליה ("ההנהגה עסוקה בליבוי יצרים והפחדה").

אלה היו רק יריות הפתיחה, כך נראה. המפץ הגדול, על פי חבריו של יעלון, כבר בדרך. "בוגי לא יפה כמו יאיר לפיד ולא נואם נאומים חוצבי להבות כמו אהוד ברק, אבל הוא לוקח את שניהם בכיס הקטן", אומר חברו הקרוב מאיר רמון. "זה נכון שיש לו פחות כריזמה, אבל את מעדיפה בן אדם עם כריזמה בלי יכולות או אדם בלי כריזמה אבל עם יכולות? הוא לא עובר מסך, אבל ברגע האמת הוא מביא את השטרות. אם משה כחלון הביא עשרה מנדטים, בוגי יביא 20 בלי למצמץ".

ממשרד קטן בדרום תל אביב, השייך לקרוב משפחה שעוסק בנדל"ן, יעלון מסתער על המשימה. הוא הקים עמותה שתהיה פעילה עד להכרזה על תאריך הבחירות הבאות. אז, בהתאם למציאות שתתהווה והבריתות שייכרתו, יעבור לעבוד במתכונת שונה. לדברי מקורביו, מאות פונים אליו כבר עכשיו ומציעים את עזרתם. "כבר קיבלתי עשרות פניות מאנשים שיודעים שאני חבר של בוגי ורוצים לעזור לו", אומר רמון, רפתן מקיבוצו של יעלון, גרופית. "המלצתי לו לפעול מתוך הליכוד, הרבה יותר נוח לעבוד בתוך מפלגה קיימת, אבל הוא העדיף לצאת לדרך חדשה. מי ששולט היום בליכוד הם קבלני קולות ואנשים עם אינטרסים. מכל שרי הליכוד, רק גילה גמליאל באה לדבר איתו אחרי שהוא הודיע על עזיבתו, כל השאר שמחו מפני שהעזיבה שלו קידמה אותם שלב אחד למעלה. זה רק מראה לא רק מי אלה אורן חזן ומירי רגב, אלא גם מי שאר השרים של הליכוד".

| ועדיין, ההיגיון אומר שאל משרד ראש הממשלה קל יותר להגיע ממפלגה קיימת וגדולה.

"הוא לא היה יכול להישאר בליכוד. ביבי העמיד אותו בסיטואציה משפילה. כבר לפני חצי שנה ידעתי שזה מה שיקרה. אמרתי לבוגי שביבי רוצה להרחיב את הממשלה והוא ייתן את תיק הביטחון למפלגה שתצטרף לקואליציה. הוא לא האמין, הוא אמר לי שתיק הביטחון הוא פרה קדושה שנמצאת מחוץ לפוליטיקה. לא רק שזה התברר כנכון, אלא גם עברו 64 שעות מאז שכל העניין התחיל להתגלגל, עד שביבי התקשר לבוגי. וגם אז הוא אמר לו שיחכה בסבלנות. 64 שעות הוא היה באוויר. מה הוא, ילד בכיתה ג'? הוא שר הביטחון והפוליטיקאי הכי שפוי בליכוד. הוא נשכב בשביל ביבי על הגדר הרבה פעמים, הוא היה העוגן השפוי שלו, אז ככה מתנהגים אליו?".

מישהו לרוץ איתו

יעלון שמעדיף, כאמור, להקים מפלגה חדשה, כבר נפגש עם גבי אשכנזי, עם בני גנץ ועם אבי גבאי. נבחרת החלומות שלו מורכבת מגדעון סער, משה כחלון, גבי אשכנזי, בני גנץ, אורלי לוי־אבקסיס, אבי גבאי ומכוכבי פריפריה, כאלה שיוכלו להביא קולות מיישוביהם ולהיות אסירי תודה ליעלון על ההזדמנות; כמו תקדים חברי הכנסת של לפיד או כחלון. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד.

כך למשל גבאי, שלא ממהר לקפוץ על העגלה של יעלון, אבל חושב שהוא דמות מפתח בחיבור פוליטי מרכזי לקראת הבחירות הבאות. גנץ בתקופת צינון שתימשך עד מרץ 2018. סער עוד בוחן את דרכו – ובכל מקרה שואף להיות המועמד לראשות הממשלה; לוי־אבקסיס אמרה שהיא מתכוונת לרוץ לבד; כחלון ישמח אם יעלון יצטרף ל'כולנו', אבל בינתיים מסרב לייצר קואליציות מחוץ למטריית נתניהו; גבי אשכנזי לא יצטרף למפלגה של יעלון כמספר שתיים. הוא אמנם היה סגנו של יעלון כשהאחרון היה רמטכ"ל, אבל אשכנזי לא ממהר לשחזר את הימים ההם. לאחרונה הרצה בשני כנסים של חברת היי־טק בארה"ב, הכסף הטוב מפתה. אשכנזי גם נהנה מעבודתו בקרן רש"י, הוא יצטרף לפוליטיקה רק אם ייווצר גוש מרכזי גדול שבו כל אחד מהטוענים לכתר יוותר על האגו לטובת הכלל. כרגע אין לו כוונה לוותר על הבכורה לאף אחד, בוודאי לא ליעלון שנתפס בסביבתו של אשכנזי כמי שמתקשה ליצור קשרים חמים ובלתי אמצעיים, ולכן מתאים יותר כמספר שתיים לאשכנזי, שמנהיגותו טבעית וסוחפת יותר.

אנשי יעלון מתכוונים להסתער על כל החזיתות. בוגי יודע לעבוד קשה, אומרים בסביבתו, מזכירים איך במבצע 'צוק איתן' עבר לישון במשרדו בקריה. הוא בהחלט מוכן להתחיל לחרוש את הארץ יום ולילה, אומר אחד ממקורביו. הקשר עם התקשורת, לעומת זאת, מדאיג את חלקם. יעלון מתעב למדי את סביבת המדיה. בספרו 'דרך ארוכה קצרה' הוא מקדיש לסלידתו מהתקשורת שני עמודים. לתפיסתו התקשורת אינה משקפת את המציאות, אלא מחויבת לכיווני מחשבה מסוימים ומעודדת חשיבה אחידה. "תמונת המציאות שאותה מקבל צרכן התקשורת בישראל מעוותת באופן חמור", כתב.

"חכו עוד חודש־חודשיים, והוא יתחיל לרוץ אחריכם", מבטיח חברו מאיר רמון. יעלון אכן מבין שבלי תקשורת אוהדת הוא יתקשה לנסוק. בשוק כה מצומצם, שנשלט בחלקו על ידי ראש הממשלה, יכולותיו מוגבלות ממילא. הוא מקורב לכמה עיתונאים, ביניהם ארי שביט ('הארץ'), אבל חשדנותו ואופיו המסוגר מרחיקים ממנו את התקשורת. בינתיים, שופרו של ראש הממשלה 'ישראל היום' כבר דואג ליישר קו ולקעקע את דמותו. ב'הארץ', יעלון הימני לא צפוי לזכות באהדה רבה. אבל ב'ידיעות אחרונות', שאוהב לטפח מועמדים שאינם נתניהו, זוכה יעלון כעת לחיבוק חם. ההצעה של דוברו עופר הראל, לראיון משותף עם יהודה פוליקר, בן קריית חיים כמו יעלון, נענתה ואף קיבלה כתבת שער בראיון אוהד ('7 ימים').

יעלון יודע שהוא צריך להשתנות עבור הזירה התקשורתית, וגם עדיין יש לו מה לספק. בסביבתו, למשל, מקווים שיתרצה בעתיד לספר על הובלתו (עפ"י פרסומים וגו') את המבצע לחיסול אבו ג'יהאד בתוניס, באפריל 1988, מבצע שיעלון מעולם לא דיבר עליו. לקראת בחירות, סיפור כזה, ארוז כהלכה, יכול לעשות פלאים.

אם העיתונות הכתובה היא הרע במיעוטו, הטלוויזיה, מבינים היטב בסביבת יעלון, היא סיפור אחר ובעייתי בהרבה. יעלון מופיע רע, הוא נטול כריזמה, יבשושי. המהפך שיידרש לעבור אם ירצה להגיע ללשכת ראש הממשלה יהיה גדול. גם בשדה הסגנוני, יצטרך מי שנראה כחובב גדול של חולצות בסגנון 'אתא' לעשות שינוי. יועץ אסטרטגי טוב בוודאי יעבוד גם על הדברים האלה. בפריימריז בליכוד עבד יעלון עם ישראל בכר, חובש כיפה ממודיעין, חבר קרוב של אריה דרעי, שהתחיל את הקריירה שלו עם דוד לוי ועבד עם אהוד ברק, משה כחלון, שאול מופז ונתניהו.

גשר יציב לחרדים

המהות תהיה לא פחות חשובה מאשר צורת הלבוש והדיבור. יעלון פונה באופן טבעי למרכז־ימין רך, והקלף החזק שלו הוא עברו הביטחוני העשיר. לצידו, זהו הקו הממלכתי שהוא הפך למגינו בחודשים האחרונים שיהיה המרכיב העיקרי בדמות שתשווק לציבור. הצד הליברלי, השפוי, זה שנאבק להגנת בית המשפט (ואולי מקווה שהתנגדותו של יעלון לאקטיביזם השיפוטי של אהרן ברק, למשל, תישכח). הצד החברתי יתפוס מקום שולי, אבל יהיה נוכח, אולי בעזרת הגלריה שלצידו.

יעלון עצמו מגלה עניין מועט בנושאים החברתיים־כלכליים. כשר ביטחון התעקש על שימור והגדלת תקציב הביטחון האדיר, שמגיע על חשבון תקציבי רווחה. עם פנסיה דשנה מהצבא ושנות חיים ארוכות בקיבוץ, ענייני יוקר המחיה זרים לו כמעט; כמו גם אופיו הסגפני שמתקשה כנראה להבין למה אנחנו עסוקים כל כך הרבה בענייני צריכה. אולי תזכורת לשנות ילדותו בדירה קטנה בשיכון ותיקים בקריית חיים, שם כולם קראו את עיתון המפלגה 'דבר', הצביעו למפא"י ועבדו במפעלים באזור. אביו של יעלון היה פועל בבית החרושת שמן.

דווקא במקומות שנראים רחוקים מההוויה הטבעית שלו הוא מפתיע. הקשר שלו עם החרדים, למשל, טוב למדי. ככל פוליטיקאי, גם יעלון מבין שבלעדיהם יתקשה לבנות קואליציה. הוא לא צריך להתפלל בכותל או לתקשר הפרשת חלה של זוגתו, כמו במקרה יאיר לפיד. בסביבתו יודעים לספר שליצמן מודע היטב להערכתו של יעלון אליו, למשל. יעלון מקורב גם לאריה דרעי, שהיה אחד השרים היחידים שהביעו צער פומבי על עזיבת יעלון את משרד הביטחון. יעלון לא תבע גיוס חרדים ואיום בסנקציות פליליות, אלא גילה הבנה כלפי המגזר בנושא הסבוך הזה. הוא אינו מאמין בגיוס בכפייה, ומבין שגיוס חרדים בגיל מאוחר יותר אינו ישים.

גם הקשר של יעלון עם הנשיא רובי ריבלין טוב. בעוד שברחוב בלפור חושש הזוג נתניהו מכל צעד של ריבלין, כולל מאפשרות שזה ינסה להשפיע על הרכב הקואליציה הבאה, אצל יעלון אין דאגה. זה לא רק מתוך השנאה של ריבלין לנתניהו, אלא גם הערכה אמיתית שלו כלפי יעלון. הנשיא התבטא לאחר פרישת יעלון ("מצערת, אך מובנת ואף ראויה") והזכיר שהוא גיבור ישראל. הוא יצא להגנת יעלון בפרשת אלאור אזריה, ותקף את המסיתים נגדו ("בוגי הוא ציוני פטריוט מהמעלה הראשונה").

גם כסף הוא יתרון אצל יעלון. למרות שאין לו את פנקסי המיליארדרים המתפקעים של נתניהו, את רשת הקשרים האמריקאית של דני דנון או פרופיל תקשורתי בולט במיוחד, ההילה והקשרים שכן יש לו מתורגמים גם לאמצעים פיננסיים. יעלון נחשב לאחד מגדולי המתרימים בליכוד. לקראת הפריימריז האחרונים הוא ניצב שני אחרי נתניהו, עם 416 אלף שקל, רובם מתורמים זרים. ימים ספורים אחרי הדחתו כבר נפגש עם משלחת מארה"ב ובתוכה תורמים. ליעלון גם קשר טוב עם קבוצות אוונגליסטיות שתורמות לישראל ביד נדיבה, ועם ישראלים־יורדים שרואים בו את תמצית ארץ ישראל הישנה והטובה. בסוף חודש יולי יצא למסע התרמה בארה"ב.

את החודשים הקרובים מתכוון יעלון להקדיש ללמידה. אני מסתכל, לומד, חושב, עדיין לא יודע מה הכיוון, הוא אומר למכריו. הוא נפגש עם עיתונאים (מעט), קיבל תואר כבוד במכללת רופין, השתתף באירוע של סיירת הצנחנים, נפגש עם ראשי סניפים של הליכוד ועם ותיקי הפלוגה. משם ישאב את כוחו ואת הבסיס המוסרי להתמודדות.

ההבדל התהומי בין בוגי וביבי

יעלון ונתניהו מכירים שנים ארוכות, עוד מהימים שבהם הראשון היה מפקד סיירת מטכ"ל ונתניהו, אז שגריר ישראל באו"ם, הגיע לשירות מילואים ביחידה. רשת הקשרים, האהבות והשנאות של יעלון נשענת ברובה על הצבא. כמעט הכל נובע משם, מהמינויים ההם, מהטינות הוותיקות שלא נשכחו. יעלון התנגד למינוי יואב גלנט לרמטכ"ל, השניים הם שונאים ותיקים. אהוד ברק, כרמטכ"ל, מינה את יעלון למפקד בסיס צאלים למרות שיעלון שאף גבוה, והנה עוד טינה שמתקשה להתפוגג, וכך הלאה.

יעלון מעולם לא התלהב מנתניהו, אם כי במשך שנים הצליח להלך בין הטיפות, לפתח יחסי עבודה תקינים איתו ולהפגין נאמנות. יעלון שמר על פרופיל כה נמוך בעניין נתניהו, עד שאפילו כשהמתח ביניהם גאה לאחר פרשות החייל היורה וסגן הרמטכ"ל גולן, בסביבת נתניהו עוד לא באמת תפסו אותו כאיום. רק לאחר פרישתו נפל האסימון בלשכת ראש הממשלה. שרי הליכוד, שרובם מעולם לא הצליחו לפצח את השריון הבוקי של בוגי, דקלמו דף מסרים שגינה את יעלון על הרדיפה אחרי הכיסא ולא אחרי האידיאולוגיה. נתניהו אולי לא ראה בו איום, אבל עוד לפני כן לא אהב את הפגנות העצמאות שלו; כמו כשהתרתח על כך שיעלון וכחלון הגיעו לסיכום לבדם, ללא צורך בבחישה מלמעלה, בענייני תקציב הביטחון.

הפאניקה של ראש הממשלה הגיעה לשיא אחרי הנאום של יעלון בכנס הרצליה. יעלון אמר שאין עלינו איום קיומי בעתיד הנראה לעין ("ראוי שההנהגה תחדל מלהפחיד את האזרחים ולומר שאנו על סף שואה"), נתניהו חיזק את איפור פניו והעלה פוסט מצולם בפייסבוק, בו הוא סונט בחזרה: "ביטחון זה עניין רציני. אי אפשר לומר בכנס במינכן לפני ארבעה חודשים שאיראן היא איום קיומי לישראל והיום (…) היא לא". כעת מחכים שניהם לזירת הקרב הדו־ראשית הבאה: פרסום הדו"ח החמור של מבקר המדינה על ההתנהלות ב'צוק איתן'. שניהם חוטפים שם ביקורת קשה, אבל במקרים כאלה יודע נתניהו לכוון היטב את החיצים בחזרה אל אויביו.

בנובמבר 2008 הכל נראה אחרת. כשהרמטכ"ל לשעבר התפקד לליכוד, אז סיעה בת 12 מנדטים בלבד, זה היה חיזוק אדיר לנתניהו. כבר אז הבין יעלון את מגבלותיו בתוך הליכוד – ששינה את פניו הרבה לפני ה"התפכחות" של שר הביטחון – והגיע למקום השמיני בלבד בפריימריז. יעלון ראה את אהוד ברק מתמנה מעליו לתפקיד שר הביטחון, אבל הסתפק בתואר המשנה לראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים. הוא ונתניהו החלו להתקרב אחד לשני.

יעלון חשב באמת ובתמים שמהרגע שדרך בליכוד, שם גם יסיים את הקריירה הפוליטית שלו. לכן ניצל את הלו"ז האוורירי שבתפקיד הערטילאי שניתן לו, ופקד כל סניף ליכוד נידח, אירועים של חברי מרכז בולטים, אפילו חיזר על פתחם של אנשי משה פייגלין. אחרי פיאסקו משט המרמרה ב־2010 הוא אמר ש(כחבר קבינט) לא עודכן כראוי וכי למד על האירוע מהתקשורת. לשכת ראש הממשלה הכחישה. במערכת הפוליטית האמינו ליעלון, שנחשב לאדם ישר באופן קיצוני, אבל התפלאו על ההעזה. שרי נתניהו נוטים להיות יותר שטייניצים באופיים. נתניהו וברק אמרו אז בשיחות סגורות שיעלון עושה הון פוליטי מהמרמרה. בכל מקרה, השניים למדו להסתדר ולדבר בשפה משותפת. מה שעזר במישור השפה היה אולי העובדה שדרור אידר, הפובליציסט המהלל את נתניהו בשופרון של ראש הממשלה 'ישראל היום', הועסק במקביל גם ככותב נאומים ליעלון.

ב־2013 החל הרומן המחודש, עם מינוי יעלון לשר הביטחון. נתניהו אמנם השעה את החלטתו עד לרגע האחרון, הוא לא אוהב לא להחליט מהר ולא לחלק פרסים או לרצות; אבל בסופו של דבר יעלון הגיע לכיסא הנכסף. במשך שנתיים היה נאמן לנתניהו ונחשב (למרות כישלונות 'צוק איתן') לשר ביטחון טוב בסך הכל.

השנה הרעה

בשנה האחרונה, אחרי הבחירות, שבר נתניהו ימינה והחל להראות סימני שחיקה מתקדמים בכל הקשור להלכות דמוקרטיה. אצל יעלון החלו לנבוט הספקות. אמנם בזמן אמת דיבר עליהם רק בשיחות סגורות, אבל בסביבתו ידעו שהוא כבר הרבה פחות נהנה מהתפקיד. או כפי שכתב אריק זיו, עורך אתר 'ליכודניק': "מערכת היחסים שלהם כבר הרבה זמן שחוקה". "בוגי וביבי הם שני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו", אומר ל'ליברל' מקורב ליעלון. "אחרי הבחירות אנשים בליכוד לקו בהיבריס. הייתה תחושה שאי אפשר להזיזם מהשלטון".

יעלון סלד מהקבינט הביטחוני־מדיני וכינה אותו בשיחות סגורות "גנון". גם הקודם לא היה, בחלקו, כוס התה שלו, במיוחד נפתלי בנט ואביגדור ליברמן. אבל עם לפיד, לבני, ארדן ועם יעקב פרי כמשקיף, יעלון הרגיש בנוח. הקבינט החדש, אליו שב בנט ונוספו זאב אלקין, איילת שקד וישראל כ"ץ, כבר היה הרבה פחות נוח לו. לא אחת הוא הרגיש כמו נטע זר, בפורום שנועד להיות הממלכה שלו. בשיחות פרטיות שב ואמר שהוא ונתניהו מבודדים בקבינט, וכי הוא מסוגל למצוא שפה משותפת רק עם כחלון ודרעי. השרים האחרים חושבים כמו מפקדי מחלקות בצבא, נהג יעלון לומר, הם לא מבינים שצריך לשקול שיקולים רחבים יותר. אני הבלם העיקרי לכל מה שקורה שם. כשהם מדברים על למוטט ולהרוס, הם לא מבינים שהעסק עלול להתפרק ואנחנו נמצא את עצמנו במלחמה. "ישיבות הקבינט היו מבחינתו חוויה לא קלה", אומר אחד ממקורביו. "יושב שם שר ביטחון, רמטכ"ל לשעבר, אדם לא צמחוני שראה את הלבן בעיניים של האויב, ושומע רעיונות מתלהמים של בית ספר, שמבוססים על רוח שמנשבת בחוץ, והוא צריך לעצור את זה מפני שהוא מבין את המשמעויות. הוא מאוד מנוסה בכל מה שקורה בשטחים, הוא יודע לאן עלול להוביל כוח רב מדי. הוא בלם רעיונות לכבוש, להטיל סגרים ולהפסיק לפלסטינים את אישורי העבודה. כשהתחיל גל הטרור התחילה גם ההתלהמות. שרים וחברי כנסת התחילו לחיות בפייסבוק ולקרוא טוקבקים, לפתע הייתה זילות בחיי אדם עם אמירות גזעניות ולאומניות. בוגי לא היה יכול לסבול את זה. הוא ראה במלחמה מוצא אחרון ותפס את עצמו כמי שנלחם על דמותה של המדינה".

מיד ניגע ביחס הדו־ערכי של יעלון למתנחלים ולפלסטינים. לא אחת נרשמו התלהמויות גם על שמו. בכל מקרה, ביולי לפני שנה נפער אחד הסדקים הראשונים בין נתניהו ליעלון, עם הוראת שר הביטחון להרוס את בתי דריינוף. ב־2010 הוציא המינהל האזרחי צו להריסת בתים שנבנו בבית אל על קרקע פרטית השייכת לפלסטיני. הצו לא נאכף. בג"ץ נדרש לעניין – והכריע. בסוף יולי הבתים נהרסו, אחרי עימות בין המשטרה והמתנחלים, שהסתייעו בנפתלי בנט שעלה על גג המבנה וכינה את יעלון "מתסיס". בתגובה להריסת הבתים אישר נתניהו בנייה של 300 יחידות דיור חדשות בבית אל. "לא מתגרשים על דבר כזה", אומר מקורב ליעלון, "אבל בוגי לא אהב את העובדה שנתניהו לא גיבה אותו באופן מלא".

חודשיים אחר כך הורה יעלון על הריסת בית הכנסת בפאתי גבעת זאב, שנבנה גם הוא על קרקע פרטית של פלסטיני, בעוד נתניהו ניסה לבדוק איך ניתן למנוע את ההריסה. בסביבת יעלון אמרו שנתניהו לא גילה מנהיגות, אלא נכנע למתנחלים שאף עירבו את שרה נתניהו במאבק. בינואר האחרון חל תרחיש דומה, עם פינוי בית המריבה בחברון. הימין הקיצוני התנפל על יעלון, ונתניהו כרגיל גלגל עיניים. מקורב ליעלון: "השריפה בכפר דומא ביולי שעבר כבר לא הפתיעה את בוגי. הוא אמר לשרים שאי אפשר לקרוץ עין בדריינוף או לעלות שם על הגג, אי אפשר להסכים להתעללות בפלסטינים ואחר כך להגיד שדומא נפל מהשמים. מה שמתחיל בדריינוף נגמר בדומא". יעלון שב ודיבר אז עם נתניהו על הגזענות המופנית כלפי הפלסטינים, אבל בשטח דבר לא השתנה.

כבר לא הליכוד שלו

משה בוגי יעלון, בן 66, גדל בקריית חיים המפא"יניקית ("הייתי חלק בלתי נפרד מהחברה המגויסת הזאת של חיפה האדומה והקריות הפועליות"), התגייס לגרעין נח"ל בקיבוץ גרופית, ועד היום הוא חבר הקיבוץ. חבריו אומרים שהם חיים בשלום עם המהפך הפוליטי שחל בו. "אין הבדל בין ז'בוטינסקי לבן גוריון. כשבוגי נכנס לליכוד התפקדנו כדי לעזור לו. חשוב שאדם כמוהו יהיה בצומת של החלטות", אומר חברו אבינועם גפני. רמון סבור שיעלון הוא הממשיך האמיתי של מפא"י: "בוגי מחזיק בדעות של 'אחדות העבודה' האקטיביסטית שהייתה חלק מתנועת העבודה. הם האמינו שארץ ישראל שייכת לעם היהודי. בוגי הולך בדרכו של יצחק טבנקין. לדעתו הוא הממשיך האמיתי של מפא"י ההיסטורית".

זקני מפא"י, כזכור, היו חלוקים בדעתם עם לידת תנועת ההתנחלות ביש"ע. יעלון, בכל מקרה, תמך לאורך השנים במתנחלים והביע חוסר אמון מוחלט בפלסטינים. המהפך היה אחרי הסכם אוסלו, בו דווקא תמך. כראש אמ"ן גילה את שקריו של ערפאת, ולקראת האינתפיאדה השנייה ובמהלכה, עבר מהפך פוליטי מלא. הוא התנגד לתכנית ההתנתקות. והוא מוכן להקמת מדינה פלסטינית, רק על פי הקו המחמיר ששרטט נתניהו בשנים האחרונות. הוא משוכנע ששלום לא נראה בדורנו במגרש הזה ("אין שום אפשרות להגיע לפתרון אמת של הסכסוך בעשור הזה או בעשורים הקרובים. לא יהיה הסדר יציב עם הפלסטינים בימי חיי"). כמו נתניהו, הוא אינו קושר את הסוגיה הפלסטינית לאי היציבות הכללית של חיינו במרחב. את חלק מארגוני השמאל, כמו 'שוברים שתיקה' ו'שלום עכשיו', הוא מתעב והוא תומך בזכותם של יהודים להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל.

אבל אותו יעלון הורה על הריסת ביתו הלא חוקי במאחז קידה של מנכ"ל ועד מתיישבי השומרון שגיא קייזלר בתחילת 2014, ועורר עליו את חמת המתנחלים. ואותו יעלון חרד למוסר של הציבור הישראלי וחושש מאובדן הממלכתיות. השיא היה כמובן בפרשת החייל אלאור אזריה. "לי יש עקרונות. לא הכל פוליטיקה. הייתי חייב לגבות את הרמטכ"ל. נתניהו נטש את הרמטכ"ל", הסביר לאריק זיו ('ליכודניק').

הפילוג הפוליטי בין השניים הורגש עוד קודם לכן, בדצמבר האחרון. יעלון מרד בנתניהו ותמך בבחירת חיים כץ, מאויבי ראש הממשלה, ליו"ר מרכז הליכוד. יעלון, אגב, לא היה חלק מהדילים המפורסמים של כץ בפריימריז. בכלל, בבחירות המקדימות בליכוד יעלון אינו נוטה לככב. הוא לא יודע וגם לא רוצה לצלול למשחקי הדילים, מה שהותיר אותו פגיע יחסית מול השועלים האחרים בצמרת המפלגה. בפריימריז האחרונים הגיע למקום השביעי. תומכיו היו בעיקר ותיקי המפלגה ומצביעים "חופשיים". רק אלפים בודדים קשורים בדילים, הוא נוהג לומר, גם הימין הקיצוני חלש יותר ממה שניתן לחשוב. עובדה שהגעתי למקום השביעי וציפי חוטובלי רק בעשירייה השלישית. חלש או לא, קבלני הקולות בקרב המתנחלים מחקו אותו מרשימות המומלצים שלהם. לקראת הפריימריז המתנחלים אף הפיצו סרטון בו נראה אב משכיב את בנו במיטה ומכבה את האור, והילד מתעורר בבהלה כשהוא רואה בוגי בחדר. יעלון טען שהמתנחלים יצאו נגדו אחרי שסירב למנות פעיל מרכזי ליועצו לענייני התיישבות, שבח שטרן. שטרן, גדול קבלני הקולות של הליכוד בשטחים, מאבחן אחרת את הסוגיה: "הבעיה שלו הייתה שהוא לא היה מחובר לשטח. העוזרים שלו לא נתנו להתקרב אליו. לשכתו הייתה כמו חצר של אדמו"ר. זה התבטא במקום הנמוך שלו בפריימריז. אדם במעמדו היה יכול להגיע גבוה יותר".

שטרן, שאף דחף למינויו של ליברמן לשר ביטחון במקום יעלון, לא היה לבד. חברי מרכז ליכוד ימנים יצאו נגד יעלון בפרשות הריסות הבתים ובפרשת אזריה, הפיצו בקבוצות הוואטסאפ של המפלגה קריאות לחיסולו הפוליטי ועתרו לבית הדין של המפלגה בבקשה להשעותו מהליכוד בטענה שהוא "מסייע לשמאל". תצלום של יעלון במדי אס־אס עם הכותרת "צורר היהודים" היה השיא. יעלון יצא במתקפת נגד. "מפיצים עליך אגדות ותוקפים", הוא אמר בכנס ליכוד בתל אביב, "זה פשוט חוסר אחריות, איבוד ערכים, ולצערי גורמים כאלה חדרו לתנועת הליכוד". בתגובה שלחו אנשי יעלון לחברי ליכוד הודעות אס־אם־אס מעת לעת ובהן מסרים כמו: "שר הביטחון הוא הליכוד האמיתי, ליכוד שפוי וממלכתי הפועל באחריות, תבונה ושיקול דעת למען ביטחונה של ישראל".

כמה פעילים התגייסו לעזרת שר הביטחון המותקף והודיעו כי "מרכז הליכוד לא עוזב את החיילים שלו". אחרי עזיבתו, ניסו ומנסים חלק מהם לשכנע אותו לחזור להתמודד בתוך הבית ולא מחוצה לו. "כרגע העזיבה שלו נראית כמו מכה קטנה בכנף", אומר אריק זיו, "אבל אם יתברר שהוא באמת מסוגל להוביל אלטרנטיבה לנתניהו, זאת תהיה מכה קשה לליכוד. אם הוא יתנהל נכון, הוא יאפיל על כל מי שנמצא כיום בפוליטיקה. חבל שהוא עזב. אם היה נשאר בליכוד, היה לו סיכוי להיות האיש שיירש את נתניהו".

החברים מחכים ליום פקודה

סקרים אכן מראים שכ־20% מהליכודניקים היו מעדיפים את יעלון על פני נתניהו, עוד לפני שנכנס למערכה. אבל חוץ מהתמיכה העממית, צריך גם תמיכה בתוך המפלגה. ליעלון אין יותר מדי חברים שם. הוא מקורב ליואב קיש, לגילה גמליאל ולבני בגין (שהיה בין היחידים שמתחו ביקורת פומבית על מינוי ליברמן). בעבר היה מקורב לדן מרידור. ומה שהכי חשוב מבחינת המפה הפוליטית בעתיד: הוא מיודד עם גדעון סער ("יעלון הוא אדם ישר ומנהיג אמיץ שעוד יתרום רבות למדינת ישראל").

עם כינון ממשלת נתניהו הרביעית, יעלון לא תיאר לעצמו שיפרוש ממנה ומהכנסת בתום שנה כה סוערת. הוא התייעץ עם אנשי צוותו, היועץ הפוליטי איציק אשכנזי והדובר עופר הראל, אבל יועציו העיקריים הם קומץ חברים קרובים שהולכים איתו שנים, חלקם עוד מימי הגרעין בקיבוץ גרופית. עם כמה מהם הוא מנהל שיחות מדי יום. לא תמיד הוא מקבל עצות מבני שיחו. יש האומרים שלעתים הוא מעמיד פני מאזין – השמיעה באחת מאוזניו נחלשה, וכשהוא לא רוצה להקשיב הוא מפנה אל הדובר את האוזן הזו. דוד רוזן, שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב שהרשיע את אהוד אולמרט, הוא חבר קרוב. מאיר רמון ואחרים מקיבוץ גרופית גם. יעלון אמנם גר ברעות, אבל ממשיך להגיע מעת לעת לקיבוץ שבו הוא עדיין רשום כחבר. לאחרונה בילה שם חמישה ימים בחג השבועות ואף הרצה על המצב הביטחוני של ישראל. "במשך כל ההרצאה השמות ביבי ושרה לא עלו", מספר רמון.

אברהם גוטמן, סוכן ביטוח מהוד השרון, הוא חבר קרוב המתלווה ליעלון לאירועים ממלכתיים. רעייתו של יעלון, עדה, לא משתתפת באירועים כאלה, כמו סוניה פרס בשעתה. "בוגי היה נטע זר בליכוד", אומר גוטמן. "הוא שייך לדור של פעם, שטובת המדינה חשובה לו, לא כמו ביבי. הלוואי עלינו שהוא ינהיג את המדינה. הוא הבין שהראו לו את הדרך החוצה, לא נראה לו שאחד כמו ליברמן יהיה שר הביטחון, הוא גם לא היה קורבן כמו שדוד לוי היה. בינתיים הוא בודק את השטח, נפגש עם אנשים מכל הכיוונים ומכל המערכות. הבעיה שכל אחד רוצה להיות ראשון".

אבינועם גפני, מהנדס תשתיות וכבישים מסלעית ובעבר מנכ"ל החברה לפיתוח השומרון, חבר קרוב אף הוא, מרעיף כמו האחרים תשבחות על יעלון. "כבר בגרעין ידענו שהוא יגיע רחוק. הוא הפוליטיקאי היחיד שאפשר לסמוך עליו, לא פופוליסט. זו אקסיומה שהוא היה הרמטכ"ל ושר הביטחון הטוב ביותר. אני בטוח שיום אחד הוא יהיה ראש ממשלה. המוטו שלו הוא דרך ארוכה, יש לו סבלנות ברזל. בפריימריז הראשונים שלו בליכוד, חבר'ה שהכירו אותו מהצבא, קצינים גבוהים, באו לעזור לו עם שקי שינה ולא עזבו אותו במשך ימים ארוכים".

רוב חברי הגרעין מעריצים את יעלון. חלקם, כמו גפני, התפקדו לליכוד כשיעלון הצטרף למפלגה, אחרים המשיכו להצביע למפלגת העבודה, מפלגת הבית שלהם, אבל סייעו ליעלון בפריימריז. הם חבורה מגובשת. חוגגים יחד את ימי העצמאות. פעם לקח אותם לסיור בשטחים והסביר על המתרחש. "כולם אומרים שיעלון הוא אדם ישר, ישיר ובוטה, זה נובע מאכפתניקיות", אומר אחד מחברי הגרעין.

זמן פיוס

עם אלי בן דהן, סגנו במשרד הביטחון מטעם הבית היהודי, פיתח יעלון יחסי איבה קשים. כבר בפגישתם הראשונה הודיע יעלון (כך על פי בן דהן) שהוא אינו זקוק לסגן וכי זה נכפה עליו. משם היחסים רק הידרדרו. הוא חטף ממני על הראש, אמר יעלון אחרי שבן דהן השתתף בעצרת לחיזוק היישוב היהודי בחברון. השיא היה כשבן דהן הסביר במליאת הכנסת מדוע ההחלטה להפריד בין ישראלים לפלסטינים באוטובוסים בשטחים ראויה ("אין פה אפרטהייד, תפסיקו להשחיר את מדינת ישראל") ובעודו מדבר התברר שיעלון ונתניהו השעו את החלטת ההפרדה אבל לא טרחו ליידע את סגן השר. איש לא התפלא כשבן דהן לא הוזמן לאירוע הפרידה מיעלון במשרד הביטחון.

העוזרים של יעלון בוטים לא פחות. היועץ הפוליטי איציק אשכנזי, שעבד בעבר עם נתניהו, נועץ שיניים בפייסבוק בכל מי שמעז למתוח ביקורת על הבוס ("יש עוד פופוליסט שעדיין לא תקף את בוגי וזקוק לכותרת?"). משה בן זקן, עוזר בלשכה, כתב לאחר הדחת יעלון: "איווט, משרד הביטחון זה לא משרד החוץ, שם אין דאווינים". זו אולי דוגמה מהבוס, יעלון הוא אחד הפוליטיקאים הישירים ביותר. אומר את מה שהוא חושב כמעט בלי פילטרים. רק לעתים רחוקות הוא, או מי שמכונים מקורביו, מצליחים להתאפק. פוליטיקאים לא מעטים מכירים את התופעה. עם גלעד ארדן שהיה השר להגנת העורף הוא הסתכסך על העברת סמכויות (ארדן ויתר על המשרד והמליץ לבטלו לבסוף). למירי רגב הוא הציע לעשות סיבובים על מישהו אחר כשבחשה בענייני גלי צה"ל. את נפתלי בנט, אחד מיריביו הגדולים, כינה ילדותי, חסר אחריות שרודף כותרות ולייקים בפייסבוק (גם אם מבלי לציין את שמו במפורש). על יאיר לפיד אמר יעלון שהוא פוגע ביחסים שלנו עם ארה"ב. לאחרונה, אולי מתוך ראיית העתיד, הילל בפייסבוק את בתו האוטיסטית של לפיד. "כל הכבוד ליעלי ולחבריה עם הצרכים המיוחדים המתנדבים ותורמים לצה"ל ולחברה הישראלית באופן מרגש ומעורר הערכה". את ליברמן האשים בהסתה נגדו ואף שקל לא לערוך חפיפה עם שר הביטחון החדש, אבל לבסוף גילה בגרות והתקשר אליו. את יובל שטייניץ כינו מקורביו "מטאטא כביש ללא עמוד שדרה", בעקבות ביקורת שמתח שטייניץ על הגיבוי שיעלון העניק לסגן הרמטכ"ל.

יחסיו עם אהוד ברק היו רוויי טינה. יעלון טען בעבר שברק, כשר הביטחון, "לעומתי לממשלה ולהתיישבות ביהודה ושומרון. כל מה שהוא עושה זה להבעיר מדורות". מקורבי ברק אמרו בתגובה שיעלון קורץ לעבר מתפקדיו של משה פייגלין. הדואט העוקצני הזה בין השניים נמשך לאורך שנים, אבל לאחרונה מתח ברק ביקורת על הדחתו של יעלון ממשרד הביטחון. "במוקדם או במאוחר אנחנו נראה את המחיר שנשלם על מינוי ליברמן. לקחת את הבן אדם הכי טוב והכי מתאים לתפקיד – יש פה ביטוי לחוסר אחריות". ברק אולי מחפש דרך חזרה למערכה הגדולה, לא בטוח שזה יכול לעבוד עם יעלון. בינתיים, סביבתו של יעלון משוכנעת שהקיבוצניק שטיפס למעלה נועד להגיע למקום אחד – ראש הפירמידה.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook