fbpx

הליצן המעציב // רותה קופפר על השנה של לואי סי.קיי

0

סיפור מפלתו של לואי סי.קיי, אחד האירועים המשמעותיים ביותר השנה בתרבות, נקרא כמו טרגדיה יוונית. לואי, כמו הגיבור הטרגי, מייצג את האנושות כולה. במקביל, הוא נביא בעירו, נעלה מבני האנוש, משום שהוא שייך למעמד הגבוה של הקומיקאים המצליחים. הוא גם הראשון להודות כי בקרב בני המעמד שלו יש הרבה סבל וקונפליקטים. אופיו הפגום של לואי, עוד תכונה טרגית, זינב בו עד שהשיג אותו והפיל אותו מכס גבורתו.

אבל אז, בתזמון טרגי מושלם, זה קרה. בשנה שבה היה מעורב בלא פחות מחמש סדרות טלוויזיה חכמות, מצליחות ופמיניסטיות ברובן (במיוחד 'דברים טובים', דרמה נשית פורצת דרך באיכותה ובכנותה, שיצר עם פמלה אדלון); יצא למופע סטנד־אפ עולמי שעסק ברגשות אנושיים והתאפיין באנושיות מעוררת הערכה; עמד רגע לפני הפרמיירה של סרט קולנוע שהוא האוטר שלו. ושם, כשהוא יושב על קצה השפיץ של פסגת האולימפוס של הקריירה המופלאה שלו, עלו מן האוב רגעים שפלים ומבישים שהזכירו לו – אתה בסך הכל בן תמותה עלוב.

דמותו הפגומה של לואי חטאה כמובן גם בהיבריס שזקף קומתו כשחפץ אדונו להפר את חוקי המוסר, להטריד מינית, לבצע מעשים מגונים. בשל גאוותו הקיצונית התעלם לואי מההאשמות שעלו כבר לפני שנה. גם כאשר בת טיפוחיו טיג נוטרו, יוצרת וכוכבת 'אחת במיסיסיפי' שבה הוא משמש מפיק אחראי, ביקשה את התייחסותו הפומבית לאירועים – לואי שתק. אולי העריך כי הוא גדול מסך מעשיו.

רק כשהתפרסמה הכתבה ב'ניו יורק טיימס', שהכילה עדויות של חמש נשים שסיפרו כי ביצע בהן מעשים מגונים, הכל פרץ החוצה – הגינויים, הביטולים, העלבון והאכזבה. הקומיקאי הרגיש הזה, שהצליח להביס את קודמיו, הגאונים הניהיליסטים ג'רי סיינפלד ולארי דיוויד, בכך ששילב גם ליברליזם, פמיניזם וטונות של טוב לב – התברר כעוד גבר גס, תאב כוח ומטרידן מינית. שוב הוכח כי כאשר נכנסות למשוואה נשים – גם הגברים הנאורים ביותר עלולים להיות מונעים מדחפים אפלים שהם לא מסוגלים לשלוט בהם.

בעקבות התחקיר הגיע הקתרזיס – מכתב הודאה והתנצלות שפרסם לואי – אבל היה רגע של הזדככות וטיהור מהסוג הנחות ביותר; שלוש פעמים במהלך אותו מכתב ציין לואי כי הנשים שפגע בהן "העריצו אותו", ועל הדרך גם הזכיר את פועלו בהנחה שקצת יחסי ציבור לא הזיקו לאיש מעולם. שיברון הלב, שהתבטא בתגובות של חברותיו הטובות פמלה אדלון ושרה סילברמן, נבע בעיקר מהעובדה שלואי היה אמור להיות "משלנו" – הפנים היפות, הכתפיים החזקות, הידיים המלטפות של השקפת העולם הליברלית, הפמיניסטית, השואפת לשוויון זכויות ולצדק. ועכשיו הוא מבשר את מותו של האנטי־גיבור של זמננו. הוא כבר לא הליצן העצוב, הוא הליצן שהעציב את כולם.

בניגוד לתוצאות של פרשות המין של נבלים כמו ביל קוסבי והארווי וויינסטין – שנתקבלו בהן תלונות על מעשי אונס ותקיפות מיניות אחרות – קשה להאמין שמפלתו של לואי היא בלתי הפיכה. נטייתה של הוליווד לרהביליטציה של כוכביה תאפשר לעולם התרבות ליהנות עוד עשרות שנים מהכישרון הנדיר שלו. השאלה החשובה יותר היא האם הגיבורות האמיתיות של הסיפור יצליחו למצוא את הכוחות להמשיך משם הלאה והאם בזכותן תיסלל הדרך לנשים אחרות.

אהבתם? רוצים לקרוא עוד? לפרטים על מבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – חודשיים ראשונים ב-19.90 ש"ח בלבד – לחצו כאן

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook