לפני 32 שנים עמד הסטודנט הצעיר יובל שטייניץ לא הרחק מאמיל גרינצוויג ז"ל בהפגנת שלום עכשיו בירושלים, בעקבות מסקנות ועדת כהן על אודות הטבח בסברה ושתילה. הוא נפצע מרסיסי הרימון שהשליך יונה אברושמי ושהרג את גרינצוויג. זמן קצר קודם לכן שב כחייל מילואים מהקרבות בכביש ביירות־דמשק במלחמת לבנון. "הפגנתי נגד בגין ושרון, ואני מצטער על כך עכשיו", אומר השר לענייני מודיעין, איש השמאל שהפך לפוליטיקאי ימני, אחרי אכזבתו מהסכמי אוסלו. את השינוי שעבר שטייניץ עברו גם אחרים, ולא רק מסיבות מדיניות. למעשה, שני צדי המטבע הפוליטי התפזרו והתרבו, המרכז הפוליטי גדל – ונדמה שהיה זה בעיקר על חשבונו של השמאל. אנשי ימין יודעים להגדיר את עצמם. כשמעלים את מושג השמאל, ברוב המקרים צריך להבהיר למה בדיוק מתכוונים.
"יש בישראל קישור מיידי של השמאל לנושא הפלסטיני, אבל שמאל זו תפיסת עולם הרבה יותר מקיפה, שכוללת שוויון אזרחי, סוציאל־דמוקרטיה, הפרדת דת מהמדינה, שוויון מגדרי, חילון המערכות הציבורית והפוליטית. אף אחת מהמפלגות בישראל שטוענות שהן שמאל – מרצ והעבודה – הן לא באמת כאלה", אומר אברום בורג, לשעבר בכיר מפלגת העבודה והיום איש חד"ש, הוגה דעות בעל עמדות פוסט־ציוניות. "אין כאן שמאל מהותי רחב ומקיף כהשקפה ושיטת עולם". לדברי בורג, אי אפשר להגדיר את מפלגת העבודה, למשל, כמפלגת שמאל. "נייר הלקמוס שבוחן שמאליות זה שוויון. אם ניקח כדוגמה את היחס לערביי ישראל – בכל שנות שלטון מפא"י, ואחר כך העבודה, מקום המדינה – לא נוצר רצון לשיחה עם המגזר המופלה, שלא לדבר על כך שעם רבין העבודה הפכה את תפיסתה הכלכלית לקפיטליסטית". לעומתו, שטייניץ רואה במפלגת העבודה שמאל מובהק: "יש הבדל עצום בין הימין לשמאל בנושא הכלכלי. שלי יחימוביץ' הייתה נגד הפרטות, למשל. מפלגת העבודה תמיד תמכה בוועדים ובעובדים, תבעה מסים גבוהים יותר לעשירים, ברעיונות סוציאליסטיים. אמנם אם השמאל יבליט את הרעיונות האלה יותר מדי אולי הוא יהיה יותר רלוונטי אבל יהיה גם פחות אלקטורלי, אבל אני כן שומע את הרעיונות האלה מצד ח"כים בעבודה". בכלל, קשה לענות על השאלה "מה נשאר מהשמאל?", כשההגדרה של שמאל מעולם לא הייתה עמומה יותר. פרופ' מיכאל בר־ זוהר, לשעבר חבר כנסת מטעם העבודה ומחבר הביוגרפיות של דוד בן גוריון ושמעון פרס, מתקשה גם הוא לענות: "אני רואה עצמי כאיש שמאל, אבל התפיסות הביטחוניות שלי הן במרכז. זו ההגדרה שהשתנתה. השמאל של העבר הוא לא השמאל של היום".
המרחב המצטמצם המוגדר שמאל הפך קטן עוד יותר עם הוקעתו הפוליטית בשיח הישראלי. כלומר, כשהפך מ"שמאל" ל"סמול". למשנתו התווספה כמעט תמיד אפולוגטיקה, והלגיטימיות שלו עורערה בידי הימין. התבצרות שלטונו של הצד שמנגד, מתקפה על המערכת המשפטית וחקיקה המאתגרת את הדמוקרטיה, ולצדם קיבעון עד הכחשתה והעלמתה של הסוגיה הפלסטינית, הביאו לכך שהשמאל הישראלי חש עצמו – במידה רבה של צדק – כעולם הולך ונעלם. אמנם שורות אלה יורדות לדפוס טרום פרסומן של תוצאות הבחירות, אבל מספיק לראות את רוב המחקרים שבהם מגדירים עצמם רק כ-15% עד 20% מהיהודים בישראל כ"שמאל", כדי להבין את העניין. סקר 'ליברל' בכתבה זו, שנתן למרואיינים גמישות גדולה יותר בהגדרה, מצמצם עוד יותר את ההגדרה הפוליטית הזו. אז למה, בעצם?
לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס.
