fbpx

הכלכלה כגורם מרסן // מאת אור הלר

0

למרות כל האזהרות של בכירי מערכת הביטחון, עדיין לא הידרדרנו לאינתיפאדה שלישית

 

"זו הכלכלה, טמבל" (It's the economy, stupid) נחשבה לאחת מסיסמאות הבחירות שעשו את העבודה עבור הקמפיין של ביל קלינטון ב־1992. במקור זו הייתה כרזה פנימית שתלה אסטרטג הקמפיין, ג'יימס קארוויל, במטה של קלינטון בליטל רוק, ארקנסו. אבל זו הסיסמה שעשתה שמות בקמפיין של ג'ורג' בוש וסייעה בהבאת קלינטון לבית הלבן.

בשינויים קלים, אפשר לשאול את הסיסמה הקארווילית גם לאחת השאלות החשובות של המציאות האסטרטגית הישראלית המדממת של תחילת 2018: כיצד, למרות כל האזהרות של בכירי מערכת הביטחון, עדיין לא הידרדרנו לעוד אירוע פלסטיני מכונן – אינתיפאדה שלישית כוללת בשטחים.

מעבר למלחמת העולם הדתית, העדתית והאזורית שפרצה בקרב עמי המזרח התיכון מאז פרצה הטלטלה בעולם הערבי ב־2011, ומעבר לנהרות הדם, הפליטים והתפרקות מדינות הלאום, חלה ירידה משמעותית בכסף שהעולם מוכן להשקיע בשכונה המזרח תיכונית: ירידה מ־100 מיליארד דולר בשנה לכ־60 מיליארד. מעבר למעצרים הליליים שצה"ל והשב"כ מבצעים כמעט מדי לילה בשטחים, לרבות בשטחי A, כדי לסכל את הפיגוע הבא, ולנאום ההכרה בירושלים של טראמפ, עדיין המצב מוגדר כ"הבה" – התפרצות, כך מכנים זאת הפלסטינים, מאז ראש השנה 2015 בגלים עולים ויורדים, ולא "אינתיפאדה" – התקוממות כוללת של העם הפלסטיני נגד 50 שנות כיבוש, כמו ב־1987 וב־2000, ולשאלה למה, התשובה היא שזו הכלכלה, טמבלים.

הדור הפלסטיני החדש, שנולד אחרי הסכם אוסלו, הוא דור מתוסכל שהתייאש מאוסלו, מה"תהליך" שלא הביא איתו מדינה. זה דור שמקבל בסמארטפונים שלו את סרטוני ההוצאה להורג של דאעש בסוריה, אבל גם יודע היטב איך נראים החיים הטובים בתל אביב, לרוב רק מתמונות באינטרנט. אבל בעוד שהתל"ג לנפש בישראל עומד על כ־40 אלף דולר, בעזה הוא עומד על פחות מ־1,000 דולר לנפש. והתוצר המקומי הגולמי בעזה הוא 2,700 דולר בלבד. הפלסטינים בשטחים בהחלט לא רוצים להיות סוריה או עזה. הם מסתכלים מערבה. אלינו.

וכשהפלסטינים מסתכלים אלינו הם רואים לא רק את הכובש, אלא את מי שמחזיק את כלכלתם:

9 מיליארד שקל, שהם 54% מהתקציב השנתי של פלסטין, הם כספי המיסים המועברים להם בידי ישראל. 86% (!) מהיצוא הפלסטיני הוא לשוק הישראלי. כ־140 אלף פועלים פלסטינים עובדים בישראל וגם, בפלא ישראלי ייחודי, בונים את ההתנחלויות ועובדים באזורי התעשייה שלהן. אף יום בגל טרור היחידים של השנים האחרונות, גם בימים של חמישה ושישה פיגועים ביום, לא הטילה מערכת הביטחון סגר על השטחים. זאת לעיתים בניגוד לעמדות שרי הימין בקבינט, בדיוק כדי לאפשר לחמצן הכלכלי לאפשר שפיכת מים קרים על הסיר הפלסטיני המבעבע.

תמונת הראי הישראלית: ענפי החקלאות והבנייה הם ענפים "פלסטיניים" כמעט לחלוטין. העובדות האלה קשות לאוזני מי ששואף להתנתק לחלוטין מהפלסטינים, ולמי שרוצה "לא לראות אותם" מהצד השני. אלא שצה"ל, ובראשו הרמטכ"ל גדי איזנקוט ומתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף פולי מרדכי, רואים בסיפור הכלכלי תורם גדול ומייצב למצב הביטחוני יותר מהרבה מעצרים, חיסולים או מחסומים. את המודל הכלכלי בגדה המערבית שואפים בצה"ל ליישם גם במקום אחר, מסובך יותר: בעזה – השקעה בתשתיות, אי מלאכותי, חיפושי גז וכניסה יומיומית של פועלים לישראל, כן, כמו פעם, לפני ההתנתקות. אלה רק חלק מהצעדים שחושבים עליהם במערכת הביטחון, בניסיון להרחיק את המערכה המיותרת הבאה בעזה.

.

אהבתם? רוצים לקרוא עוד? לפרטים על מבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – חודשיים ראשונים ב-19.90 ש"ח בלבד – לחצו כאן

 

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook