fbpx

הכאוס האזורי בין סיני לרמת הגולן // ישראל זיו

0

אחרי יותר מארבע שנות מלחמה עקובה מדם ומאות אלפי הרוגים, 3 מיליון פליטים וערים שלמות שהפכו לערי רפאים – מתקרבת סוריה להכרעה. קרבות ההכרעה האחרונים מסמנים גם את בואו הצפוי של הקרב האחרון, זה על דמשק, שיביא בעקבותיו את סיום שלטון אסד והמיעוט העלווי. הטריטוריה הסורית תתפצל קרוב לוודאי לחמישה (ויותר) גושים אתניים, גדולים וקטנים. במערב ייוותר הגוש העלווי שימשיך להילחם על חייו. הצפון יתחלק בין שליטת דאעש ל"כיס" אזורי כורדי (מה שעשוי להוות עילה לפלישה טורקית). כלל השחקנים ייאבקו ביניהם על השליטה באזורי הנפט של הצפון. הדרום, בעיקר השטח הגובל עם ישראל, ייוותר בידי האופוזיציה וג'בהת אל־נוסרה. על אף מקורו באל־קאעידה ולעומת דאעש, אימץ אל־נוסרה תדמית מתונה יותר, שמקנה לו מעין חיסיון מפני תקיפות הקואליציה וירדן. במידה רבה הוא מהווה גם גורם זמני נוח לישראל. המשגה העיקרי שביצע היה רצח הדרוזים באידליב, שלגביו כבר הודה בטעותו. חזבאללה, המסובך עד מעל לראשו בשל המדיניות השאפתנית של איראן במרחב, מדמם בביצה הזו באופן הגדול ממידותיו. במצב החדש יידרש להקדיש עצמו חזרה פנימה, ללבנון, ויחפש דרך להיפטר ממחויבויותיו ההרפתקניות לאיראנים.

כיוון שלמבנה החדש לא יהיו באמת גבולות והסדרים פוליטיים, המאבקים לשמירת הטריטוריות המוחזקות יימשכו, גם אם בעוצמה קטנה יותר. לאף גורם במצב הבעייתי הזה לא יהיה עניין לפתוח חזית נוספת מול גורם חזק כצה"ל. המטרה הגדולה הבאה של דאעש תהיה, כנראה, פירוק לבנון. הכיוון הלבנוני ישרת טוב יותר את מטרתו הצבאית והכלכלית. דאעש מצטיין באיתור נקודות תורפה אסטרטגיות ובניצולן כהזדמנויות; כך בלוב המתפוררת, כך גם בסיני, שם תפס טרמפ על ארגוני הסלפים שנבנו שם. פעולתו החצופה בשיח' זוויד בסיני תקדם את חיסולו שם בידי צבא א־סיסי, שבניגוד לקודמיו מבין שסרטן הטרור יפגע בסופו של דבר גם ביציבותה של קהיר. חזבאללה, לעומת זאת, נדמה כמי שנכשל בשאיפה לנטילת טריטוריה ברמה הסורית, להרחבת פעילותו מול ישראל. אחרי החזרת רבים מחייליו בארונות לביירות, הוא עשוי לנסות ליצור התלקחות מול ישראל, דרך פרדוקסלית שתסייע לו להיחלץ ממצוקת כישלונו. ניסיון להציל את תדמיתו ומעמדו של נסראללה כמנהיג, ההולך ומאבד גובה. נכון שהוא עלול לשלם על כך מחיר גבוה, אבל הוא עשוי להמר על כך שישראל תעדיף גישת לחימה מצומצמת ולא תפתח חזית מלאה נגדו בלבנון.

גורם נוסף המצוי במלכוד הוא חמאס, שנמצא בבידוד אזורי עמוק (שהעמיק לאחר 'צוק איתן'). ארגונים קיצוניים מצליחים לאתגר אותו בירי לעבר ישראל, אבל מדיניות התגובה הישראלית ותלותו הכלכלית היומיומית בה לא מותירות לו כושר תמרון רב. בהקשר לכך עלו באחרונה שאלות בנוגע לניסיונות חדירה מצד דאעש לרצועה, שנתקלו בהתנגדות אגרסיבית של חמאס והג'יהאד האסלאמי. חמאס יכול לחפש דרך לשיתוף פעולה מחודש עם המצרים. אף שהיה לו חלק בפיתוח התשתית בסיני, יש לו עניין לעצור את המשך התפשטות דאעש שם. 

המציאות של התפרקות מדינתית והתפלגות שיעית־סונית לידי מלחמת חורמה, נכונה לסוריה ולעיראק, ומתרחשת גם בלוב; ובתימן, שהמערכה בה משפיעה גם על סעודיה. איראן, המעורבת בסיפור, רואה בצמצום כוחה של סעודיה יעד אסטרטגי להגדלת כוחה; סעודיה, לעומת זאת, מבינה שכל הפגנת חולשה עלולה להביא למיטוטה. איראן, שמפיקה את המרב מההשתדלות האמריקאית־אירופית כלפיה, מצליחה לתקוע טריז בין ארצות הברית לידידותיה המסורתיות במפרץ, והיא נהנית מהמתחים הקיימים בין ירושלים לוושינגטון.

לאחרונה נשא נשיא רוסיה פוטין נאום, בו גרס שהעולם הפך מחד־קוטבי למערכת גושית ומפוצלת. בדבריו ביטא ביקורת וציניות כלפי ההנהגה האמריקאית הרפה בזירה הגלובלית. בדבר אחד לא טעה: תחושת המדינות באזורנו, שהן נדרשות לקחת את גורלן בידיהן. מי להעז ולכבוש, ומי להגן ולשמור. היעדר הרתעה אפקטיבית בינלאומית יחייב יצירת מאזנים ובריתות אזוריים חדשים; וגם התמודדות מתמשכת של ישראל למשל לחיזוק הביטחון, מול ארסנל נשק משמעותי שבידי ריבוי ארגונים לא מדינתיים עם סדר יום פונדמנטליסטי.

המצב המורכב החדש הוא גם מעין הזדמנות לישראל, שבהיבט האזורי והביטחוני נמצאת במצב הטוב ביותר שאי פעם הייתה בו. האיום הביטחוני הקיומי נמוך, אף אחד לא מאיים לפלוש, התזה שאנו הדמוקרטיה היציבה ביותר ברורה מאי פעם; מדינות ערב עסוקות בינן לבין עצמן. הלחץ הערבי והאמריקאי הוא בעצימות נמוכה מאוד. התקרבות אל מצרים וסעודיה (המנהיגות האזורית השפויה) תכיל הרבה יותר מרווח פוליטי וביטחוני. מנגד, צריך לזכור שהמשך הקיפאון במשא ומתן המדיני מול הפלסטינים לא יאפשר שום לגיטימציה לפריצת דרך אזורית.

במצב החדש, האם לא ראוי שנעשה מעט חושבים? אולי נכון לנו לחרוג קצת ממנהגנו ולשקול מדיניות חדשה שתייצר אופקים והזדמנויות חדשים, במקום לדבוק בסיסמאות זקנות. כי הפחד מהשינוי הוא המסוכן שבאויבינו.

לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של 'ליברל במתנה עד הבית

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook