על אף שמעולם לא החשבתי את עצמי לחוד החנית של אופנת גברים, הטרנד החדש בתחום – בגדי נשים שעברו הסבה לבגדי גברים – מאיים עליי ומלחיץ אותי מאוד. לא יודע אם כבר סיפרו לכם, אחים שלי, אבל בקיץ הבא תלבשו טוניקות. גרוע מזה: כבר בקיץ הקודם הייתם אמורים ללבוש אותן. אלא שאז זו עוד הייתה גחמה מטורללת של כל מיני שבועות אופנה בכל מיני מקומות (ומניסיוני כקורא 'גלריה', כל שבוע הוא שבוע האופנה איפשהו על פני כדור הארץ), ועכשיו עשו הטוניקות את כל הדרך למטה לסניף זארה בדיזנגוף סנטר, כמעט הכי למטה שאפשר. טוניקות, כן? חולצות רחבות וארוכות במיוחד, עד אמצע הירך, ששנים היו נחלתן הבלעדית של מורות למתמטיקה. זוכרים? הן לרוב שילבו איתן אקססורי אופייני – שרשרת חרוזי עץ כתומים, או סיכה טיפשית. ובכן, לאחרונה נצפה פאר טסי כשהוא לובש אחת כזאת בהופעה. השם ירחם. עליי, לא עליו.
לפי התחזית, פלוגות היוניסקס אינן עומדות לעצור מתחת למותניו החטובים של פאר טסי. כפי שקראתי בחודש שעבר ב'גלריה' (כן, כן, שוב אותו מוסף מלחיץ שכמו תובע ממני מדי שבוע ללא מילים לציית להזיותיו האוונגרדיות של כל אידיוט מאנטוורפן שרכש מכונת תפירה), שסלפרידג'ס, בית הכולבו הגדול והפופולרי בלונדון, בבת עינם של תיירים ישראלים, עומד לייחד קומה שלמה לבגדים ממיטב המותגים המיועדים לשני המינים. קומה שלמה שבה יוכלו גברים מישראל להתקוטט עם נערות לונדוניות על סריגים קיציים במידה מדיום, ובניגוד לכל כללי הנימוס הבריטי, לחטוף להן אותם מהיד. יותר גרוע מלעשות פונדקאות בנפאל.
ואני, מה אני? אנה פניי? לא חשבתי שבגיל 36 אלקה בגישה שמרנית כלפי בגדים. לא חשבתי גם שבשלב הזה לא אצליח להירדם אחרי ארוחת ערב גדולה מדי. אבל החיים חשבו אחרת. אם אכן צועד העולם לקראת אופנה דו־מינית, צועד אני לקראת זִקנה מוקדמת. אסתובב בבגדיי הלא עדכניים, אולי עם עט בכיס וממחטה, ואצקצק למראהו של כל צעיר מטומטם עם חולצה שמגיעה עד לברכיים.
–
הטור המלא פורסם בגיליון המודפס
