אם מישהו יצמיד אתכם עם הגב לקיר וידרוש מכם לתמצת את 'מר רובוט' במשפט אחד, ההגדרה הטובה ביותר תהיה שזו סדרה על מלחמת מעמדות, תודעה כוזבת, קונספירציה והחיפוש האנושי המתמיד אחר "האמת". או אם נשתמש בכללי תחביר ולא רק בשמות עצם: אליטה מצומצמת בעולם מייצרת נרטיב, מציאות כוזבת של חופש, בחירה ואפשרויות עבור ההמונים, כדי לשמר את כוחה ומעמדה. בודדים מזהים זאת, ומתי מעט, קרי הגיבור, מסוגלים לחשוף את האמת המשחררת.
כל זה כמובן אינו חדש. הלכי רוח כאלו הסתובבו בקרב האנושות משחר ימיה, או לפחות מימי בודהה וישו, ומנוסחים בצורה קוהרנטית מאז ימי מרקס ואנגלס. גם יצירות תרבות רבות עסקו בה, ו'מר רובוט' שואבת וקורצת אליהן באופן מודע. כדאי להזכיר כאן את 'בלייד ראנר' ואת 'מטריקס', אבל כל אלו הם קישוטים. הרפרנס המרכזי של 'מר רובוט' הוא הספר/סרט 'מועדון קרב', שהיחס בינו לבין 'מר רובוט' הוא כיחס בין נאומה של מישל אובמה לזה של מלניה טראמפ, רק בלי ההכחשה המגוחכת.
בשני המקרים משרטטת חבורה אנרכיסטית כיצד האדם הממוצע נופל קורבן לנרטיב שקרי: שהעבודה שלו חשובה, שההצלחה הכלכלית שלו מעניקה לו חופש, שהאושר שלו תלוי במצב חשבון הבנק שלו ושללא כל אלו אין משמעות לחייו. את התרמית הזו מייצרים תאגידי ענק ובשני המקרים אקט השחרור דומה: מחיקת כל החובות על ידי ריסוק בנק/חברות האשראי.
בשני המקרים הצפייה מייצרת אקט רפלקסיבי: האם גם אנחנו נופלים קורבן לתרמית הזו? והתשובה בשני המקרים היא כן, חלקית. ל'מר רובוט' יש בונוס בתחום הזה: ראשית, היא משודרת ומתרחשת אחרי משבר 2008, שהוא סוג של מ.ש.ל לתיאוריה הזו (והיא מנצלת זאת עד תום בשימוש בקטעי ארכיון של אובמה, מרקל ושאר מנהיגי העולם). שנית, היא משתמשת ומשודרת בעידן הדיגיטלי, ומעלה את השאלה: מה אמיתי יותר – המציאות הפיזית או זו הדיגיטלית? זו צלחת פטרי מופלאה לתהיות פילוסופיות.
–
כל אלו הם מעין הקדמה לנקודת החפיפה המרכזית: אליוט/מר רובוט מול ג'ק*/טיילר דירדן. הגיבור המניע את העלילה הוא אדם עם פיצול אישיות שמביא את הסיפור כולו למישור פילוסופי ואקזיסטנציאליסטי חדש: לא סתם הונאה, אלא הונאה עצמית. וגם פה הצופה צולל אל תהומות הרפלקסיביות: האם גם אני מרמה את עצמי? ובכלל, מיהו "אני"? האם יש יותר מ"אני" אחד? ואם כך הדבר, איך יכול להיות יותר מ"אני" אחד?
לאליוט יש שלושה מאפיינים שיש לשים לב אליהם, ונמנה אותם בסדר חשיבות עולה. ראשית, הוא מתכנת גאון. זו תכונה הכרחית, ייחודית ובלתי ניתנת להחלפה לתפקידו בסיפור. הוא היחיד שיכול לכתוב את התוכנה שתביא למחיקת כל המידע של תאגיד הרשע. יכולות התִכנות שלו הן סוג של כוח־על, כמו זה של ניאו שיכול לראות דרך המטריקס ולכן לפצח אותו.
שנית, יש לו משיכה עמוקה לגילוי "האמת". הוא משתמש ביכולותיו, פורץ לחייהם הדיגיטליים של אנשים וחושף את שקריהם. זו יכולה להיות פעילות בלתי חוקית, כמו במקרה של הפדופיל או סוחר הסמים; הונאה, כמו במקרה של המאהב של קלינדה הפסיכולוגית; או חדירה בלתי מוצדקת לפרטיות, גם כן כמו במקרה של קלינדה.
אליוט נבדל בכך כמעט מכולם מסביב. שתי הדמויות שמשליכות עליו הכי הרבה בהקשר זה הן אנג'לה וטיירל (ששמו דומה לזה של טיילר, ולא במקרה). לאנג'לה יש סיפור דומה לזה של אליוט (אמה הייתה קורבן לסרטן, כמו אביו) אבל היא ההמון שרוכש את התודעה הכוזבת. בחולשתה, היא רוצה להאמין. אין לה כוונה אמיתית לחשוף את "האמת". העבודה שלה בתאגיד הרשע היא מניפסטציה של המושג "אידיוט שימושי" של מרקס. טיירל מזהה את המנגנון המדכא אבל משתף איתו פעולה בשמחה, כדי להיות חלק מהאליטה שנהנית מהמצב. הוא משתף פעולה עם מר רובוט רק אחרי שנבעט מהאליטה – תוצאה של מהלכיו השגויים שבעצמם נבעו מכניעה לחולשותיו היצריות.
שלישית, אליוט סובל מפיצול אישיות, כאמור. וכמה שהנקודה הזו ברורה, חשוב להתעכב עליה, כיוון שפיצול האישיות, כמו היכולת הטכנית הגאונית, הוא תנאי הכרחי להוצאת התכנית לפועל, וכיוון שכאמור הנושא כאן איננו הונאה, אלא הונאה עצמית. כאן המקום לצלול אל תוך האלמנט הקיומי של הסיפור: האדם הוא יצור נרטיבי. הוא חווה חוויות נטולות הקשר ותופר לעצמו משמעות מהן. זו דרכו היחידה לשרוד. ניטשה, במאמרו 'דיוניסוס ואפולו', אמר שההיגיון והסדר הם מעטה דק שהאדם מלביש על העולם הכאוטי, שכן בלעדיו אין לו יכולת להתקיים. הטענה הזו מקבלת חיזוק במחקרים בתחום המוח והפסיכולוגיה: לכל אחד מאיתנו יש "אני מספר", מערכת שפועלת במקביל ל"אני החווה", והיא מייצרת את ההקשר בין הדברים.
לאדם יש יכולת הישרדותית מופלאה לחוות משהו שהוא בסתירה מוחלטת לנרטיב שבנה לעצמו, ואז למצוא את הנרטיב שיסביר את העניין. זה יכול להיות עניין אישי, כמו הסבר מדוע הוא פועל בצורה מסוימת, או עניין של חברה שלמה, כמו המעבר מאמונה באלים רבים לאמונה באל אחד, או מהסבר דתי לעולם להסבר מדעי. בכל המקרים יש קשיים, אבל האדם שורד – כי הוא מחליף נרטיב בנרטיב.
לכן כשאליוט, כמו ג'ק ב'מועדון קרב', מנסה לפרק את הנרטיב שהוא מאמין בו, הוא מייצר נרטיב חלופי, קרי אדם נוסף במוחו. רק כך, רק על ידי ביצוע פעולות שאינו מודע להן, הוא מסוגל לפעול נגד עצמו. רק הסתרת הנרטיב הנוסף תמנע את ביטולו על ידי הנרטיב המרכזי.
–
וכאן גם טמונה חולשתה הגדולה עד כה של 'מר רובוט', בוודאי ביחס ל'מועדון קרב', והרי אי אפשר להימנע מההשוואה. ב'מועדון קרב' ג'ק מבין בסופו של דבר שטיילר הוא נרטיב חלופי. הוא איננו קִצה של ההונאה, אלא רק החלפתה. אין אמת אחת, אין אני אחד, וכיוון ש"אמת" ו"אני" מבוססים על אחדותיות, המסקנה היא שאין אני ואין אמת. חשיפת "האמת" איננה שחרור אמיתי, היא רק נרטיב נוסף. פעולות הטרור כובלות את טיילר וחבורתו בדיוק כפי שהאמונה בהצלחה כלכלית כבלה את ג'ק. בדיוק כפי שקומוניזם מחליף את הדת או את הקפיטליזם, ובהקשר הספציפי של 'מועדון קרב': הוא מבין שמהפכה אלימה בשם "האמת" לא תביא בהכרח לתוצאות טובות יותר. ראו ערך 'האביב הערבי'.
ג'ק מבין שהמקור להונאה הוא בו עצמו. וכדי להפסיק את הדואליות, כדי לפגוע בטיילר, עליו לפגוע בעצמו. 'מועדון קרב' מסתיימת בירייה בפה – בחיסול עצמי של התודעה המכוננת. זו תובנה מרחיקת לכת ועוצמתית.
אליוט, בינתיים, רחוק מאוד מזה. הפריצה שלו לחייהם של אנשים מוכיחה שהוא מאמין שיש "אמת". קחו את מקרה קלינדה: הוא רואה בחייה הדיגיטליים משהו מוצק יותר מהפסאדה שהיא מציגה כלפי חוץ, או במילים אחרות – מהנרטיב שהיא מספרת לעצמה ולעולם. אבל חוסר קוהרנטיות הוא מנת חלקם של כולנו שאי אפשר להימנע ממנה. אין לפורנו שהיא צופה בו לבד ערך גבוה יותר של אמת. רק צד נוסף באישיותה. אליוט, שלא כמו ג'ק, לא מבין זאת עדיין. אצלו יש אמת ויש אני.
העונה השנייה של 'מר רובוט' משודרת בימים אלו. ייתכן, ויש סיכוי גבוה לכך, שאליוט עוד יגיע למסקנה דומה לזו של ג'ק. אבל, אם כך, מה שסופר בשעתיים וחצי בסרט, יסופר כאן ב־15 שעות לאורך שנתיים.
'מר רובוט' היא סדרה העוסקת בטוויית נרטיב. כוחה הגדול של הטלוויזיה על פני הקולנוע הוא ביכולת הנרטיבית – היכולת לספר סיפור מורכב ולבנות תודעה מפורטת. אם 'מר רובוט' יספר לנו משהו שלא למדנו מטיילר דירדן, זה יהיה שווה את זה. אם לא, היא רק השתמשה באופן שגוי בכוחו הגדול ביותר של המדיום בו היא פועלת.
–
- על הקרינה // על ואלרי לגאסוב ב'צ'רנוביל' // מאת גדי להב
- מחייך השפה העברית // גדי להב על ראובן מ'ארץ נהדרת'
- שלום, קוסם // מה דמבלדור היה אומר לכם אם היה רואה אתכם עכשיו? // הטור של תם אהרון
