fbpx

דילמת הכתב הפרלמנטרי: דפנה ליאל על השנה של החקיקה

0

בראשיהם של כתבים פרלמנטריים נשמעים כל הזמן שני קולות שרבים ביניהם על הבכורה. האחד דוחף לפרסם כל הצעת חוק שערורייתית על מנת שהציבור יידע במה עוסקים נבחריו ולאיזה כיוון הם מובילים אותנו. השני מצנן את ההתלהבות ומזהיר – לא כדאי לתת במה לכל הצעה הזויה שאולי כלל לא תגיע לקו הסיום. הרי זה מה שמציעי ההצעה רוצים, והרעיונות עצמם עלולים לזהם את האווירה הציבורית.

בקדנציה האחרונה הרעשים הפכו בלתי נסבלים. מתוך קרוב ל־5,000 הצעות החוק שהונחו על שולחן הכנסת, לא מעט היו הצעות קיצוניות שיכלו בקלות להפוך לכותרת במהדורה. עם זאת, הסיכוי שייכנסו לספר החוקים נראה נמוך למדי. הדילמה נעשתה יותר ויותר קשה, ועם הזמן אילצה אותי לגבש מעין נוסחה לפרסום הצעות חוק שנויות במחלוקת, שמורכבת מסיכוי ההצעה להתקדם ומהמטרה האמיתית של מי שמקדם אותה.

בכל הקשור להצעות חוק לאומיות, ממשלת ישראל יכולה לזקוף לעצמה הצלחות מרשימות. הקואליציה הומוגנית למדי מבחינה אידיאולוגית, ונתניהו לא מזדרז להיות הבלם ליוזמות הימין. עבר החוק שיאפשר הדחה של חברי כנסת ערבים, בניגוד לעמדת המשפטנים. לחוק הלאום יש סיכוי טוב לעבור. אושר החוק שילבין בנייה על קרקע פרטית פלסטינית בשטחים, אף שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע שיסרב להגן עליו בבג"ץ. רק כניסת ממשל טראמפ ריסנה, ולכן הצעות חוק דוגמת ההצעה להרחיב את השטח המוניציפלי של ירושלים או ההצעה לבטל את ההתנתקות צפויות להישאר בינתיים על הנייר בלבד.

באמצע הפירמידה נמצאים החוקים שעוסקים בריסון מערכת אכיפת החוק והתקשורת. החוק שחִייב קציני משטרה לעבור בדיקת פוליגרף הושלם במושב הקודם, חוק ההמלצות נתקל בקשיים ובניסיונות להחריג מהם את ראש הממשלה. המחאה הציבורית וההתנגדויות, גם מבית, הביאו לכך שערב ההצבעה על החוק הודיע נתניהו שהוא מבקש שחוק ההמלצות לא יחול עליו.

גם המאבק בשחיתות צועד אחורנית אחרי עשרות שנים של התקדמות – רפורמת הג'ובים אושרה בממשלה, החוק שמקשה על השעיית עובד שהוגש נגדו כתב אישום זכה לתמיכת הקואליציה. אפילו החוק למימון הפריימריז בעלות של מיליונים מקופת המדינה מתקדם, וצפוי להגיע לקו הסיום. אבל להצעות חוק מהסוג הזה יש לתת במה נרחבת, שכן כל מטרתן להתיש, לטרטר ולהטיל אימה על שומרי הסף. על הציבור להיות ער למגמות פוליטיות מסוכנות שהופכות את החקיקה לאמצעי להלך בו אימים על משרתי ציבור, ועל התקשורת להפנות לשם את הזרקור.

דווקא חוקי הדת ומדינה נמצאים בתחתית הרשימה. החרדים הצליחו לבטל גזירות ולקבל תקציבי ענק, אך הם מתקשים לבצע רפורמות מרחיקות לכת כשמולם כולנו וישראל ביתנו. ההסכם הקואליציוני קובע מפורשות שכל שינוי בסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה מחייב הסכמה בין השותפות. אין הסכמה. אין חקיקה.

בסוף היום, הקול שקורא לנו לפרסם את הצעות החוק חזק יותר ומשכנע יותר. זה לא אומר שזו תמיד ההחלטה הנכונה, ושאנחנו לא משמשים לפעמים כלי שרת בניסיון להפעיל לחץ על גורמים שונים. אבל האפשרות השנייה, שבה הלחץ מופעל מאחורי הקלעים, והחוק משתנה בלי דיון ציבורי, גרועה בהרבה.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook