סוד נצחיות קיומו של העם היהודי סיקרן מאז ומתמיד הוגים רבים, יהודים ושאינם יהודים, דתיים ושאינם מוגדרים ככאלה. הגדרת הזהות היהודית הפכה מורכבת ומסובכת יותר ויותר ככל שמרכיבי הדת והלאום נפרדו זה מזה. ליהודי בימי הביניים בספרד או באשכנז לא הייתה הדילמה לשאלות "מיהו יהודי" ו"מהי יהדות". היהודי היה ניכר בלבושו, באורחות חייו, בחגיו ובמועדיו. כדי להמיר את זהותו היהודית נאלץ היהודי להמיר את דתו – לנוצרי או למוסלמי. זה היה פשוט וברור יחסית עם פרוץ האמנציפציה ותנועות ההשכלה, וככל שמרכיבי הזהות היהודית – דת ולאום – הלכו והתרחקו זה מזה, הפכה שאלת הזהות היהודית מורכבת ומסובכת פי כמה.
עם הקמת המדינה פנה ראש הממשלה הראשון, דוד בן־גוריון, להוגים יהודים רבים וביקשם להגדיר "מיהו יהודי" על פי השקפת עולמם. מיהו יהודי? שומר המצוות המתגורר בברוקלין ואינו קשור למדינת הלאום היהודי המתפתחת כאן, או אולי הקצין בצנחנים שגדל בארץ ישראל, אינו יודע דבר על שבת וכשרות, מבקש לשאת לאישה נערה שאינה יהודייה – אבל אוהב את הארץ בכל נימי נפשו?
באופן טבעי טענו שומרי המצוות כי יהודי הוא האיש המקיים תורה ומצוות המבדילות אותנו מכל עם ולשון ושמרו על זהותנו הייחודית כעם. אחרים סברו כי האנטישמיות וגרורותיה היו הכלים המרכזיים שסייעו להישרדותנו, ועל כן המרכיב המרכזי בזהותנו היהודית הוא דווקא המשמר את סמלינו הלאומיים ולאו דווקא הדתיים. הכול מסכימים כי היום ניצבת האומה בצומת דרכים משמעותי שעשוי להכריע את אופייה בעתיד הנראה לעין.
יהודי שאמו יהודייה על פי ההלכה הוא לכל היותר יהודי הלכתי ואין בכך כל ערובה למחויבותו לעתיד היהדות, הגם שלפי ההלכה היהודית זו ההגדרה היחידה ליהודי. גם מי שלוחם בצה"ל או שולח את ילדיו לחינוך יהודי בגולה אינו בהכרח יכול להבטיח כי די בכך להגן על עתידנו. מספיק לראות את מספר הישראלים החיים תקופות ארוכות בארצות מעבר לים, מקימים שם את ביתם ומנותקים מחיי קהילה יהודיים ומכל דבר שריח יהדות נודף ממנו. מחקר גדול וחשוב שנערך לפני כשנה בארצות הברית על ידי חברת "פיו" מלמד אותנו יותר מכל על אחוזי ההתבוללות הגבוהים (58 אחוז מיהודי ארצות הברית שנישאו בעשור האחרון, עשו זאת עם לא־יהודים). אם לא נצליח להדביק את הדור הצעיר ברצון לקשר משמעותי עם זהותו היהודית אנו נחווה קריסה טוטאלית של יהדות ארצות הברית.
מיהו אפוא היהודי של המאה ה־21 שיהווה המשך לעבר ומפתח לשימור העתיד? דומה שלא מספיק לדבר על יהודים והגיע הזמן לעסוק ביהדות. יהודים ללא יהדות לא יוכלו לראות כל ערך ממשי בשימור זהותם אם לא תהיה לה משמעות עבורם. כשנבקש להגדיר "יהדות" נצטרך לחבור לעבר שלנו; אין יהדות המנותקת מעברה ההיסטורי. בלי להיכנס לשאלות של אמונה, עברה של האומה מחובר בטבורה לתורה, ומגמת התורה משחר קיומה הייתה לתקן עולם, כמאמר הכתוב לאברהם: "ונברכו בך כל משפחות האדמה". לצד המחויבות הדתית לאלוקים, ערכיו וציווייו, נדרש העם להפוך את העולם למקום טוב יותר, לשפר את איכות חייו המוסרית של האדם והעולם. להיות יהודי המחויב למצוות אבל מנותק מהעולם זה חשוב, אך מחטיא חלק מהמגמה ההיסטורית של עמנו – תיקון עולם – ואף חמור מכך: הוא למעשה מכריז מראש על אובדן חלק ניכר מהיהודים בעולם המחוברים בכל נימי נפשם לעולם המערבי ולחלקים מתרבותו. מאידך, דיבור ערטילאי על עולם יפה יותר ללא מחויבות מעשית לערכי היהדות ייוותר כדיבור ריק מתוכן, עיין ערך הדיבורים הרמים של תנועות שונות בארצות הברית על תיקון עולם המסתיים בהתבוללות אדירה ללא כל תיקון במקביל. לא ניתן לדבר בשפה ערכית שאינה יוצרת מחויבות מעשית יומיומית לעולם ערכי זה.
אני הייתי מבקש לנסח את ההגדרה באופן הבא: מי שיצליח להעביר את חיוניות היהדות לדור הבא באופן שיהיה מספיק משמעותי כדי למנוע ממנו להתחתן עם גויה, ולחלופין, מי שישכיל להעביר את היהדות באופן בו תחבר אליה ציבורים רחבים שאינם דווקא מחובשי בית המדרש – יוכל לומר כי זיהה את הנוסחאות ליהדות רלוונטית המושרשת בעבר ופניה לעתיד.
רוצים לקרוא את המגזין כולו? הירשמו לקבלת גליון מתנה עד הבית
הרב דוד סתיו הוא יושב ראש ארגון רבני צהר
