fbpx

גל רודף גל // יאיר רוה על החיבור המושלם בין קמפיין MeToo וכוכבת 'וונדר וומן'

0

מה היה האירוע הגדול ביותר בתרבות הפופולרית בעולם ב־2017? ירימו ידיים אלו שחושבים על השיח הציבורי הער, המטלטל ופוקח העיניים בכל הקשור להטרדות מיניות, וההוקעה הפומבית של גברים חזקים, מצליחים ומוכשרים שבמקביל גם היו אלימים, נצלנים וגסים. ועכשיו, ירימו ידיים אלו שחושבים על גל גדות, השחקנית הישראלית המפורסמת ביותר בעולם מאז חיים טופול, שנדמה כי כל העולם התאהב בה השנה בזכות תפקידה ב'וונדר וומן'. והנה הצעה שלישית: אולי שני הדברים קשורים זה בזה? אולי הפריצה הגדולה של גל גדות, וההצלחה העצומה של 'וונדר וומן', הן חלק מאותו נרטיב תרבותי של שנה שעמדה כולה בסימן העצמה נשית ובמאבק לשינוי סדרי עדיפויות מגדריים?

'וונדר וומן' לא היה הסרט הכי טוב או מצליח השנה, אבל במבט לאחור ייתכן כי זה הסרט שיישאר כשגריר שנת 2017 בהיסטוריה. כשידברו אי אז בעתיד על המהפכה שעברו הוליווד והתקשורת האמריקאית, פינוי הגוורדיה הישנה וסימון מחודש של קווי מתאר ברורים להתנהגות נטולת ניצול וכוחנות, הגישה הלא־דופקת־חשבון של גל גדות ב'וונדר וומן' תהווה ייצוג ויזואלי למה שקרה. היזכרו בסצנה שבה נכנסת דיאנה פרינס (האלטר־אגו האנושי של הגיבורה שתיקרא וונדר וומן) אל מושב הפרלמנט הבריטי לפני 100 שנה. הפוליטיקאים נדהמים לראות אישה שמעזה לחצות את מפתן הדלת ולהיכנס לקודש הקודשים של ההנהגה הבריטית, ואילו דיאנה מצידה מופתעת כי יש מי שחושב שיש מקום שבו אסור להיות. זו קריאת תיגר לא מודעת, מצד דמות שלא מכירה עולם שבו הגברים אומרים לנשים מה לעשות, איפה להיות ומה ללבוש. אז זו מהפכת 2017.

הקרדיט להצלחת הסרט הולך לגל גדות, גם מתוך היקסמות אישית ומנה גדושה של לוקאל־פטריוטיות בלתי מוסווית. אבל צריך להיות הוגנים ולהבין שהקרדיט האמיתי כנראה מגיע לפטי ג'נקינס, הבמאית; אם היה חידוש אמיתי ב'וונדר וומן' – זו היא. בשנה וחצי האחרונות גילמה גדות את וונדר וומן בשלושה סרטים שונים, שניים בוימו על ידי גבר (זאק סניידר) ואחד על ידי אישה (ג'נקינס). את הדמות של וונדר וומן הייתה מגלמת שחקנית בכל מקרה, וייתכן בהחלט שהסרט היה מצליח באותה מידה לו הייתה מלוהקת שם שחקנית אחרת שהיא לא גל גדות. השינוי מהנורמה היה בליהוק הבמאית ובאופן השונה לחלוטין שבו היא ראתה את הדמות בהשוואה לעמיתיה. ב'ליגת הצדק', סרט גיבורי העל שבו משתתפת גדות ועלה בבתי הקולנוע לפני כמה שבועות, לא תמצאו את החן הכובש שהיה לגדות בסרט שהיא ודמותה הובילו. מבחינת סניידר, הגיבור של 'ליגת הצדק' הוא באטמן. לוונדר וומן הוא מייעד את דמות האם או הרעיה, זו שמזעיפה פנים כלפי הגיבור הראשי ורק מבטאת דאגה, עם גבות מכווצות ומצח קמוט במבט שתוהה איך נצא מפה ומה יעלה בגורלנו. היא הדמות המבואסת והמבאסת, זו שמגבילה, עוצרת, אומרת שאסור או אי אפשר.

ג'נקינס, לעומת זאת, עיצבה את וונדר וומן בדיוק להפך – דמות שמביטה בעיניים פעורות ומוארות על העולם החדש שאליו הגיעה ומוצאת בו רק פוטנציאל ולא מגבלות. כשיש מישהו שעומד בדרכה – בין אם זה פוליטיקאי בריטי או חייל גרמני – היא מסתערת קדימה. זו התכונה האנושית של הדמות הראשית שהפכה את 'וונדר וומן' מסרט בידורי לסרט שמכיל מודל חיקוי מבורך. יש רגעים שהם מעל לקולנוע. האופן שבו הגיבו ילדות ונערות לסרט, הכוח וההשראה שהוא העניק להן, המחישו שעדיין, לפעמים, יש לסרטים את היכולת לתפקד לא רק כמוצר מסחרי, אלא ממש כסוכן לשינוי. העובדה שוונדר וומן הייתה התחפושת הכי מבוקשת בהאלווין האחרון בארה"ב בוודאי מעידה על הרלוונטיות של הדמות הזאת, באופן שבו היא גולמה ובוימה, לצייטגייסט של אמריקה השנה.

וכאן צריך בכל זאת לחזור לגל גדות ולעובדה שהיא אשת השנה, מבחינתי. אמנם בהטלה אחרת של קוביות הגורל, את דמותה של וונדר וומן הייתה מגלמת השחקנית האוקראינית אולגה קורילנקו ('קוואנטום של נחמה', 'אבדון' ו'קירות' לצד נינט טייב), שהגיעה לשלב הליהוק הסופי לצד גדות. אבל בסופו של דבר, האהדה ל'וונדר וומן' קשורה לכימיה שנוצרה בין ג'נקינס ובין גדות. הרי מה התכונה הברורה שמאפיינת את דיאנה פרינס בסרטה של ג'נקינס, ושנעדרת לחלוטין מסרטיו של סניידר? החוצפה. אפשר לדמיין את ג'נקינס מתבוננת בגל גדות, שנראית כמו כוכבת אבל נטולת גינוני דיווה, אדם בלתי אמצעי, ישיר, מאיר פנים, ושיש בה משהו שאי אפשר להגדירו אחרת מאשר בפשטות "ישראלי". היא מביטה בה ומבינה שזו וונדר וומן. גל גדות לא צריכה לגלם דמות, אלא צריכה לייבא לתוך הדמות את המאפיינים שקיימים בה ממילא. חספוס ישראלי סחבקי שובר דיסטנס.

זו הסיבה האמיתית, לדעתי, להצלחתו של 'וונדר וומן' בישראל. לא רק הרצון לראות את גדות בסרט (הרי היא שיחקה בסרטים נוספים לפני כן שלא זכו לאותה הצלחה), אלא הזיהוי שהדמות הזאת, שמגיעה מאיזו מדינה נידחת ושטופת שמש עם ים ובחורות, היא בעצם ישראלית. והיא מתנהגת, בהגיעה אל העולם האפרורי והמיושן, כפי שהרבה ישראלים היו מתנהגים: מעין גישה של "יאללה, אתה, גם כן" ורצון מהיר ללמוד את הסיטואציה, להשתלט עליה ולשנות אותה לתמיד, עם תמהיל של חוצפה, גסות וחן רב.

ג'נקינס ראתה את זה בגדות ותפרה את הסרט ואת הדמות למידתה. אני משוכנע בכך, כי לא רק ג'נקינס עברה את זה – גם מחלקת השיווק של האולפן, כמו גם רוב אנשי התקשורת באמריקה, כולם נפלו לרגליה של גדות. מי שניהל את הקידום התקשורתי הבין את כוח העל של גדות על מנחים ועל קהל, ושיגר אותה לכל תוכניות האירוח למרות היותה די אלמונית. לכל תוכנית כזאת היא נכנסה אלמונית, ויצאה ממנה כוכבת. צפו במפגש שלה עם קונאן או'בריאן, ותגלו את סוד הקסם של גל גדות בעשר דקות.

היו כאלה חמוצי פנים שסירבו להתפעל מגדות ב'וונדר וומן'. היו כאלה שסירבו להתייחס אליה באמת כאל שחקנית. נכון שיש בפרסונה הקולנועית של גדות משהו טבעי, כאילו היא מגלמת את עצמה, מבטא והכל. אבל זה הכישרון האמיתי שלה – להצליח להקרין את הגישה האנושית, החביבה, האופטימית, שוחרת הטוב, שוב ושוב, בכל סצנה, בכל טייק, מכמה וכמה זוויות צילום שונות, גם כשהסבלנות פוקעת, מצב הרוח עכור והבטן כואבת. זה הכישרון שלה: להמשיך להיראות לבבית ונחושה גם כשהיא לא. ולשמחתי ולגאוותי, זכיתי לראות את הכישרון הזה מקרוב. אני יודע לזהות את המנגנון המשחקי של גדות, כי ב־2011 ראיתי אותה מבצעת על המסך שורות דיאלוג שכתבתי כאחד מיוצרי סדרת הדרמה 'קטמנדו', שבה גילמה גדות את אחד מארבעת התפקידים הראשיים. למעט ערב הבכורה, מעולם לא נפגשנו. לא הייתי מעורב בליהוק או בבימוי, אבל ראיתי את האודישנים שלה, והבנתי מיד את סוד הקסם שלה, את הכפתור שהיא יודעת להפעיל כדי להקרין החוצה חינניות נחושה, את המבט שיש בו מידה שווה של התרפקות רומנטית ועצמאות תקיפה. יש רגעים כאלה שבהם מישהי שאתה מכיר באופן מסוים – כן, גם אני חשבתי אז שגדות היא רק דוגמנית שמתאימה לתפקידים בסרטים כמו 'מהיר ועצבני' – ופתאום אתה שומע אותה אומרת משפטים מוכרים ויקרים לליבך ששכתבת וליטשת כבר שנים, והיא מבצעת אותם בדיוק באוקטבה, בטמפו ובאינטונציה שבהם דמיינת אותם. בלי זיוף.

הישירות של גל גדות היא הכישרון הגדול שלה, זה שגורם לה להיות כעת כה אהובה בעולם, וגם זה שגורם למבקרים לא להבין עד כמה היא עובדת קשה ואיזו מיומנות נדרשת כדי שזה יקרה בפשטות הזו; הפשטות שגורמת לה להישאר חייכנית, מתוקה ונגישה, ובאותה נשימה גם לשדר מסר ברור ובטוח שמתאים לרוח התקופה – שמרו מרחק ואל תתעסקו איתי.

אהבתם? רוצים לקרוא עוד? לפרטים על מבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – חודשיים ראשונים ב-19.90 ש"ח בלבד – לחצו כאן

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook