fbpx

גימיק או אבן דרך תרבותית: ברוכים הבאים למציאות המדומה

0

אתם יושבים איפשהו וקוראים את הטקסט הזה. אבל אתם רוצים להיות במקום אחר. כשאתן עוצמות את העיניים אתן יכולות לראות את המקום הזה. הוא נמצא ממש על סף התודעה של כל אדם נושם, מוכן תמיד לעלות באוב, מקום שכולו דמיון חסר גבולות, פנטזיות פרועות וצבעים בוהקים. והוא נמצא שם מרגע שעמדנו על דעתנו, ממש מהפעם הראשונה שכמה קופי אדם ישבו סביב מדורה ואחד מהם התחיל לספר סיפור. האור המרצד של המקום האחר מלווה אותנו משחר הציוויליזציה, ואנחנו מפרפרים סביבו כמו עש מבולבל, שולפים סיפורים מתוך האש ומתכרבלים בהם.

אלפי שנים שאנחנו מביטים באורות מהבהבים, מהלהבות של הסיפורים הראשונים ועד אורם החיוור של הקולנוע והטלוויזיה, פותחים חלונות אל המקום האחר ומביטים דרכם בערגה. מיליארדי עלילות כבר סופרו, טריליוני דימויים חדים נצרבו מאחורי עיניים עצומות. וכל זה מתכנס לרגע הנוכחי בזמן, רגע שבו אנחנו עומדים להרכיב משקפיים מגושמים למראה על פרצופנו, ובאמצעותם לזנק מבעד לחלון התודעה, היישר אל תוך המקום האחר, אל תוך האש.

גאדג'ט אחד, קליק אחד – ואתם לא כאן יותר. אתם בתוך מציאות מדומה. ויש לה סיפור לספר לכם.

מהשמאנים של העידן הקדום, דרך אפלטון ועד נביא הסייברפאנק, וויליאם גיבסון, לא חדלנו מעולם לעסוק באפשרות של מציאות מדומה וברעיון של סימולציית מציאות. בתיאטרון הנוצרי של עידן הרנסנס אהבו במיוחד את הרעיון שהמציאות מתרחשת בדמיונו של אלוהים. בספרות המדע הבדיוני של המאה ה־20 מבעבעת הפנטזיה הזאת ביצירתם של גדולי הז'אנר, מארתור ס' קלארק ועד פיליפ ק' דיק. רבבות של חלומות על מציאות סינתטית, לכאורית, נשלטת וזמינה, מקום שאפשר לבקר בו כאילו היה בחדר הסמוך, מלווה בתחושת פרנויה קלה לגבי מידת המציאותיות של המציאות הלא מדומה.

בתחילת שנות ה־90 הפך המונח 'Virtual Reality' לגביע הקדוש והנכסף של מיליוני גיקים ותעשיות טכנולוגיות שלמות. באותן שנים של אופוריה התגשם גם הקונספט העכשווי של המציאות המדומה, עם אמצעים חזותיים בצורת משקפיים או קסדה שבולעים את חוש הראייה, אוזניות שמנתקות את חוש השמיעה ומחשב חזק שמתפעל את כל העסק ומייצר אשליה של מציאות סינכרונית ואינטראקטיבית, אידיאלית למשחקי וידיאו.

כל זה נשמע אולי כמו כיף גדול, אבל בניינטיז היה הרבה פחות כיף ממה שמספרים לכם. הטכנולוגיה לא סיפקה את הסחורה. הגרפיקה הממוחשבת הייתה גרועה, המסכים הממושקפים גרמו לתחושת ורטיגו ובחילה והעסק כולו היה מגוחך כמו סרט מדע בדיוני מהסבנטיז. המותג 'Virtual Reality' ניפץ את שיאי המהירות במעבר מ"וואו, זה הדבר הכי מגניב בעולם!" ל"בואו לא נדבר על זה יותר אף פעם!" (כאן יש להעמיד את הדברים בפרספקטיבה תרבותית ולהזכיר כי מדובר בעידן שבו ריקוד המקרנה נחשב לתופעה לגיטימית לחלוטין).

המופע הראשון של המציאות המדומה כאובייקט ממשי היה כישלון מוחץ. היא נולדה מתה, אך הילדים המחוצ'קנים של חורף 91' לא הפסיקו לחלום. הזמן חלף, עוצמת המחשוב הכפילה עצמה בטור הנדסי, האינטרנט נולד ועטף את העולם בשמיכה דקה של דאטה, הסמארטפון והטאבלט השתלטו על היקום והכול נראה מוכן לעתיד שיבוא. ובכן, הנה הוא בא.

משקפי VR ללא סחרחורת

הסיפור הוא תמיד אותו סיפור. יש לו התחלה, אמצע וסוף, והוא לוקח את הנמען שלו למסע מבעד לנקודת מבט אחת או יותר שנקבעת בידי המספר. המדיום והטכנולוגיה אולי השתנו במרוצת האבולוציה התרבותית, אבל הקונספט נותר זהה: תשמעו סיפור. תקראו סיפור. תראו סיפור.

ההבטחה הגדולה של המציאות המדומה (בואו נגיד VR מעכשיו, סבבה?) היא הזמנה להיכנס אל תוך הסיפור. להיטמע ולהתעטף בו באופן מוחלט. לטבול בו ולשקוע בתוכו באופן בלתי מטאפורי בעליל. להתנשק איתו.

באוגוסט 2012 ההבטחה הזו החלה להתגשם. אל אתר מימון ההמון קיק־סטארטר עלה פרויקט בשם 'אוקיולוס ריפט' (Oculus Rift), פרי עמלם של פאלמר לאקי וג'ון קארמק. לאקי, אז בן 20 בלבד, בנה מאז גיל 11 יותר מ־50 אבות טיפוס של משקפי VR. משקפי האוקיולוס ריפט הראשונות אכן נראו כמו משהו שילד הרכיב בגראז' של הוריו – מגושמות ומסורבלות; פרוטוטייפ מקרטע שהיה מיועד בלעדית למפתחי תוכנות, אפליקציות ומשחקים, ונראה כמו עוד ניסיון שווא להגשים את פנטזיית ה־VR, כמו עוד שיגעון חולף של גיימרים, גיקים ושאר המוזרים מהאינטרנט.

לאקי וקארמק גייסו דרך האתר 2.5 מיליון דולר, מכרו אלפי יחידות ומהר מאוד התברר שקורה כאן משהו מיוחד: הם הצליחו לרפא את מחלות הילדות של ה־VR. משתמשים דיווחו על חוויה חלקה, נטולת גליצ'ים ויזואליים וסחרחורות. הבאזז סביב הסטארט־אפ הפך מחריש אוזניים, ובספטמבר 2014 הוא נרכש בידי פייסבוק תמורת כ־4.5 מיליארד דולר. המרוץ לשליטה בדבר הגדול הבא הוזנק לדרך. בעשור הבא, אומרים האנליסטים, תגיע תעשיית ה־VR לרף ה־150 מיליארד דולר בשנה. סיבה טובה לרוץ.

השחקניות הגדולות בהייטק כבר עמוק בפנים: סוני מפתחת את פרויקט 'מורפיאוס', מערכת VR לפלייסטיישן; סמסונג שיגרה כבר לעולם את ה־'Gear VR', משקפיים שבולעים לתוכם דגמי סמארטפון חדישים והופכים אותם למערכת VR זולה ויעילה; גוגל התחכמה והחלה לשווק את 'גוגל קארדבורד', מוצר מקרטון מתקפל עם עדשות מיוחדות שמספקות את אותו אפקט, אך במקביל השקיעה כחצי מיליארד דולר בפרויקט VR חשאי ועתיר הייפ בשם 'מג'יק ליפ'; גם מיקרוסופט הצטרפה לחגיגה עם פרויקט 'הולולנס' שלה; והדיבור בעמק הסיליקון הוא שאפל לא תישאר מחוץ לזירה עוד זמן רב.

כל זה עוד לפני שהזכרנו עשרות – ואולי מאות – סטארטאפים שמפתחים גאדג'טים נלווים, מערכות VR עצמאיות ואפליקציות ייחודיות לסביבת VR. כולם מהמרים על הפוטנציאל של המדיום החדש להפוך לאקסטזת הבידור הגדולה הבאה של האדם המקוון. בתחילת 2016 יגיעו אל הצרכנים מערכות ה־VR המסחריות הראשונות, וההתרגשות ההייטקיסטית רבה. אפשר להריח את צחנתו הנעימה של הכסף. ועכשיו, כשמאות אלפי אנשים עומדים לצלול אל תוך העולם החדש הזה, כל הטכנולוגיה החדישה הזאת זקוקה לסיפורים חדשים.

// איור: אופיר שריף

רוצים לקרוא את הכתבה המלאה? לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של 'ליברל במתנה עד הבית.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook