מדינה שלמה – או לפחות אומת הטוויטר הציונית – עקבה בדריכות אחר הגעתו של נבחר הציבור המצטיין אורן חזן למעבר אלנבי. חזן נענה לכאורה לקריאתו של חבר פרלמנט ירדני שהציב בפניו אתגר להיאבק בו פיזית.
ניטור הרשת באותו בוקר העלה תוצאות ברורות. חזן שלט בשיח. מהדורות החדשות לא פספסו הזדמנות להזדנב ולספק (באופן יצירתי יותר, או פחות) את היצר הקליקבילי של הציבור. היחס כולו לעניין היה כמובן לעגני, בהתאם לרמת הפרובוקציה התורנית של הפרלמנטר המגוחך ביותר שידעה הכנסת. מאבקי הנכים שהתחדשו באותו היום, ניתוחי עומק של משבר האמוניה ואיומי הפיטורים שבצידו, אלה נדחקו לקרן זווית. כולנו נשמנו חזן, דיברנו חזן, צחקנו חזן.
המעי החדשותי, רותח כרגיל מקדחת הפיד, נאלץ לפנות מעט מהצואה החדשותית הזאת שעות אחדות מאוחר יותר, לטובת התגוששות פייסבוק בין יאיר נתניהו ל"בן של" שקדם לו, אריאל אולמרט. זאת הגיעה בעקבות הפוסט המלבב של נתניהו ג'וניור שנחתם באימוג'י קקי חביב – שהגיע יומיים אחרי שכל האומה התפלגה לאור משמעות העובדה שהנסיך מבלפור לא אסף את הקקי של קאיה.
"אינפוטיינמנט" הוא מונח ידוע המכליא שתי מילים – מידע (Information) ובידור (Entertainment). הוא נוצר כשם של חברה ששיווקה תוכניות לימוד בקולג'ים עבור תלמידי תיכון, אך הושאל מיד והוטמע בתחום החדשותי, כדי לתאר את הערבוביה בין בידור לחדשות, או ליתר דיוק – ההכרח החדשותי לענות על צרכים שאינם מידעיים או חשובים באמת, ולעוות את המטריצה העיתונאית לשם כך.
קחו את האופן שבו חלקנו צורכים סקרים, או כותרות משלל פרשיות נתניהו, הישירות (1000, 2000) והעקיפות – נכון לעכשיו (3000, ובזק המכונה כבר בחוגים מסוימים תיק 4000), המזכיר צפייה במשחק כדורגל או בגמר אירוויזיון. צריך להודות ביושר. לרבות הגגים שרצים במקביל לכל פרסום כזה ברשתות החברתיות.
פעם, האינפוטיינמנט נגע בשולי מחזורי החדשות. לחץ על בלוטות הרגש עם סיפור אנושי קטן, קידם רכילות בידורית למהדורות מרכזיות. כיום, אנו עדים למהפך המושלם. נציגיו עלי מסך הם אנשים כמו דונלד טראמפ, אורן חזן ויאיר נתניהו. ארה"ב, למשל, עוברת השתלטות עוינת, לא פחות. אדם שאינו כשיר בשום אופן, בעיקר נפשית, למילוי התפקיד החשוב בעולם, מחרב את הבית הלבן ואת מוסד הנשיאות. אבל אנו צורכים את החדשות האלה בעיניים פעורות ובחיוך מטופש. נהנים ממנבלי פה כמו אנתוני סקרמוצ'י ומתעצבים כשהם נבעטים החוצה אחרי זמן קצר כל כך. אנחנו רואים את הווידיאו של הסרסור לכאורה מבורגס שנחת בטעות בבית הנבחרים, מספר כיצד היה הורג משפחה של מחבל, ולא מסוגלים להסיט את המבט. זה אותו מבט שנתקע על פגר של חיה המוטל על אספלט לוהט. ולחזן ולפגר יש אותה חשיבות, פחות או יותר.
—
צילום: עופר וקנין, הארץ
—
אהבתם? רוצים לקרוא עוד טורים, מדורים וכתבות של 'ליברל'? יש לנו מבצע מנויים חדש. לפרטים לחצו כאן
