אבי גבאי // פרופיל מאת רונית ורדי

יום ראשון, 20 במרץ. ראש הממשלה בנימין נתניהו קיצר את ישיבת הממשלה כדי להגיע להלווייתו של מאיר דגן בראש פינה. טרם הנסיעה, פנה נתניהו ללשכתו. השרים נהגו כמותו והסתלקו במהירות מהשטח, מלבד חברי ועדת השרים לענייני חקיקה שנשארו, כרגיל, כדי לתאם את פעילות הקואליציה לשבוע הקרוב.

דיוני הוועדה הזו חסויים. אין פרוטוקול. הצבעת החברים מצונזרת. להוציא עמדת היו"ר, השרה איילת שקד. באותו יום ראשון, 20 במרץ, עמדה הוועדה לדון בנושא הבוער של ההצעה המכונה 'חוק V15'.

"חמש דקות הפסקה", הודיעה שקד והתיישבה בכיסא החם שפינה נתניהו, תוך שהיא מתקתקת את הנושאים בזה אחר זה: הורדת גיל ההצבעה – מחליטים נגד. אי־הפללת צרכני קנאביס זעירים – נגד. אבל אז הגיעה קריאה מלשכת ראש הממשלה: שקד מתבקשת לגשת מיד; ועמה בין השאר יעקב ליצמן, יריב לוין וזאב אלקין. הישיבה הופסקה באחת. נחזור וניפגש בעוד כחצי שעה, הודיעה שרת המשפטים.

ראש הממשלה, הסבירו, קרא לנוכחים כדי להדגיש את עמדתו הנחרצת בעניין הצעת החוק להגבלת מימון עמותות מסוגן של V15 – שפעלה להחלפתו בבחירות האחרונות. בקואליציה שלו מאוד לא אוהבים את החקיקה הזו. שקד עצמה ניסתה לדחות את הקץ, אך ניסיון זה סוכל על ידי ראש הממשלה והבייביסיטר שהצמיד ליו"רית הוועדה, מקורבו יריב לוין. בישיבה פרצה מהומה. השר להגנת הסביבה אבי גבאי הוא הפוליטיקאי הטרי ביותר בוועדה הזו, וזה לא מנע ממנו להיות התקיף ביותר נגד ההצעה באותה ישיבה. זו רוח הדברים שנשא:

גבאי: זו הצעת חוק מחוצפת. מה רוצים מ־V15? ולמה נתניהו יכול ליהנות מתמיכתו של שלדון אדלסון באמצעות 'ישראל היום' ולהם אסור? מה ההבדל בין הסיוע שמעניק אדלסון לנתניהו לבין הסיוע שמעניקים תורמי V15 למתנגדיו הפוליטיים?

בוועדה מתחילה מהומה. יושבת הראש עצמה תוקפת גם היא את החוק, ומכנה אותו "בושה לדמוקרטיה".

תוך זמן קצר מעדכן אחד המשתתפים כי הכינוי של שקד את החוק הפך לכותרת באתר וואלה.

יריב לוין: מה קורה פה? חלפו שתי שניות וזה כבר בכותרת?

גבאי: זה לא אני… (מגיש את הסלולר לשקד, כאומר: את יכולה לראות בעצמך.)

לוין: איך אפשר לעבוד ככה?! גבאי, אתה לא חי לבד. הגיע הזמן שתתחיל לתאם את עמדותיך איתנו. איך אפשר לנהל ככה קואליציה?

אלקין: אתה לא יכול לחשוב רק על עצמך, והגיע הזמן שתלמד להתפשר! גם אני מוותר לפעמים על עניינים שחשובים לי כדי לקבל תמיכה בעניינים אחרים. פעם אני מוותר, ופעם אתה. מתי (אומר ליושבים לצדו) האיש הזה יבין איך ממשלה מתפקדת?

גבאי סיים את דבריו ושתק. המהומה שככה, והצעת החוק שוגרה לקריאה טרומית בכנסת. מקורבי נתניהו תקפו אחר כך את גבאי: "העב"ם שצנח מעולם העסקים לשולחן הממשלה. הבוסר הפוליטי שטרם הפנים את חוקי המשחק. האיש שפשוט לא מבין איך הממשלה והכנסת עובדות". רובם לא מכירים את ההיסטוריה של האיש, שעבד בין השאר באגף התקציבים באוצר והכיר היטב את עבודות הכנסת והממשלה, כשלוין עוד בחש רק בסניף הליכוד במודיעין.

העצמאות של גבאי מרגיזה אותם. הוא היה השר היחיד שהעז להתנגד בגלוי למתווה הגז שהוביל נתניהו. בשל התנגדותו נאסר עליו להציג את עמדתו בוועדת הכלכלה של הכנסת. מפסיקת בג"ץ שהיממה את נתניהו ואנשיו, הוא היה פחות מופתע מאחרים.

אז אולי, אמרתי למקורבי נתניהו, גבאי הוא לא הטירון הפוליטי שדמיינתם? ואולי אתם בעצם מקנאים ביכולתו לומר לנתניהו את "כל האמת בפרצוף"?

"לא", התעקשו בני שיחי. "יש בו משהו כזה, מוזר".

בשבחי האינטגרציה

ולאחר ההתחלה, נשוב להתחלה עצמה.

בתחילת שנות ה־60 עלתה משפחת גבאי ממרוקו עם שישה ילדים. אבי נולד ב־1967, זמן לא רב אחרי הגיעם ארצה, ילד שביעי מתוך שמונה בסך הכול. תושבי שכונת בקעה, שהייתה אז אחת השכונות הדלות בירושלים. הגבאים התגוררו באחד מאותם בניינים אפלוליים שיועדו לעובדי מדינה מהמעמד הבינוני־נמוך, סמוך לחורבות שהותירו אחריהם הטמפלרים. לא שכונת פשע ולא אלימות, אבל כן מאבקי הישרדות אינסופיים ודלות בולטת. ברבות הימים, בקעה – לפחות בחלקה – הייתה לשכונה יוקרתית יותר. דתיים סרוגים לצד עולים אמידים מאמריקה ומצרפת. אבל משפחת גבאי כבר לא גרה שם.

אבי גבאי נולד לתוך אופטימיות גדולה. עטוף באהבה. בתקוות של התחדשות. אביו משה התקבל לעבודה כפועל בחברת התקשורת הממשלתית. בזק. ההכנסה הייתה צנועה, אך בטוחה. ילדיו סייעו לפרנסת המשפחה מיום שעמדו על דעתם. מעולם לא התלוננו. אף מילה על קיפוח. לא תלונה על אפליה. רק עבודה קשה. ובמקרה של הצבר הראשון במשפחה, אבי, גם השכלה משובחת. וחברים שכולנו היינו רוצים בכמותם. בכיתה א', למשל, הפך לחברו של מי שהיה הממונה על התרבות בבנק ישראל, רמי עמיר.

עמיר: "למדנו בבית הספר הממלכתי גאולים. בכיתה ח' הועברנו מבחני מיון לקראת המעבר לתיכון. המוכשרים הוזרמו לגימנסיה רחביה". הגימנסיה הייתה המעוז החינוכי של האליטה הירושלמית. בית הגידול של העתודה המובילה בהמשך, בין השאר בשירות המדינה והאקדמיה בזרועותיהן השונות. גבאי סומן כמחונן והתקבל בקלות למוסד הזה, במסגרת התכנית לאינטגרציה חברתית שמערכת החינוך הובילה באותם ימים. כך אירע שנערים מטלביה ומרחביה למדו לצד נערים מבית וגן, קריית יובל, הקטמונים ובקעה. הילדים של חשין, רחמילביץ וסלווין, חלקו ספסל עם בנה המחונן של משפחת גבאי. הפערים החברתיים אמנם נכחו – אך גבאי הצליח לגבור עליהם. במקרה שלו, ה'אינטגרציה' אכן הצליחה. הוא למד בכיתה עם אלי בליליוס. כתף אל כתף. שולחן ליד שולחן. ולא רק זאת, אלא שבליליוס, כמו רמי עמיר, היה לחברו הטוב.

כבר אז נודעה משפחת בליליוס כאחת המשפחות האמידות בעיר. כשעזרא בליליוס הסיע בבוקר את בנו, היה מחנה את המרצדס המפוארת שלו הרחק מבית הספר, כדי שלא לנקר עיניים. הילד ביקש. בליליוס, עמיר וגבאי מנהלים מאז חברות הדוקה. אין דבר, כמעט, שאינם משתפים ביניהם. משפחותיהם מעורבות זו בזו. והם, שלושתם, יוצאים פעם בשנה־שנתיים לטיול גברי בארצות רחוקות. הפעם האחרונה הייתה בקולומביה. חגים נחגגים בצוותא. ובמהלך המימונה כולם מתייצבים בבית אמו של גבאי בירושלים. גם היא אומצה על ידם.

החבורה שלהם נחשבה 'הבלגניסטית' של הגימנסיה. הם לא היו בצופים. אבל חגגו עם רוק כבד במסיבות שערכו בבתים פרטיים, ירדו לחופשות באילת וישנו בשקי שינה על החוף. פרועים, אבל גם תמימים. בתקופה ההיא לא חשבו אפילו על אלכוהול או סמים. בחבורה היו גם שניאור חשין ז"ל, שי שטרן, גיא רחמילביץ ורן סלווין ('הפנקיסט'). תלמידה נוספת, שהעריצו, הייתה צעירה מהם בשנתיים. יפה ואינטליגנטית ומוכרת היטב כיום: דנה ויס. אבי 'המחונן' היה התלמיד המצטיין של החבורה. הכול כמו בא לו בקלות. הציונים הכי טובים. הערצת המורים. וגם ערגת הנערות. 'הבלגניסטים' קראו לו 'הסמוי'. כי ההנחה הייתה שהציונים המשובחים הם תוצאת שקדנות נסתרת. אז הוא אמנם למד. אבל גם נשען על זיכרון משובח ויכולת ניתוח חדה.

נעורים על הפיאט הישנה

היו אלה שנות ה־80 ההפכפכות. הליכוד רק החל לבסס את אחיזתו בשלטון. השמות שבכותרת היו מנחם בגין, יצחק שמיר, אריאל שרון ודן מרידור. מלחמת לבנון. סברה ושתילה, הפגנות סוערות. הרוח השלטת בגימנסיה רחביה הייתה שמאלית בעיקרה. אבל גבאי לא התערב בכל זאת. הצעירים ישראל כ"ץ וצחי הנגבי הובילו אז את ההתנגדות להפגנות השמאל בירושלים. אנשי ימין צעירים רבים זינבו במפגיני 'שלום עכשיו'. אחד מהם, יונה אברושמי, השליך רימון אל הקהל באחת ההפגנות, והרג את אמיל גרינצווייג. הגימנסיה התפוצצה מזעם. האווירה להטה. גבאי, עם זאת, היה רחוק מפוליטיקה. חבריו זוכרים ימים אחרים. כאלה של בילויים בבתי הקפה והפאבים שהחלו לפעול בנחלת שבעה. וגם את העבודה המתמדת – לצורכי כסף כיס. גבאי עבד כ'בל בוי' במלון שלום. מוריד ומעלה מזוודות תמורת טיפים. ומכיוון שהיה יליד פברואר, היה הראשון שהחזיק ברישיון נהיגה. וגם רכש פיאט 500 מקרטעת, מבלי שיהיה לו כסף לדלק. בליליוס שילם על הדלק. ובכל בוקר, גבאי ורמי עמיר יצאו עם הפיאט לטלביה כדי לאספו עמם לבית הספר. הפיאט המתפוררת צופתה במדבקות של מרצדס – שמשפחת בליליוס ייצגה בארץ. גבאי התייחס לפיאט כאל מכונית ספורט. וזו, פחות או יותר, גם הייתה הפעילות הספורטיבית היחידה שעשה.

באותן השנים לימדו בגימנסיה שני מורים מיתולוגיים להתעמלות: אברהם אריאל ושייקה הררי. כל מי שלמד אז בגימנסיה זוכר את קשיחותם. את הריצות סביב בית הספר. כולל הצמיגים (!) שהיה צריך לשאת על הכתפיים. אבל גבאי? הוא השקיע במתמטיקה. מה לו ולריצות? עם השנים זה השתנה. בגיל 40 כבר הפך לרץ מרתון, ומאז גמא שמונה כאלה, בירושלים, בתל אביב ובניו יורק.

——

במהלך 1985 קבעה ישראל את רצועת הביטחון בדרום לבנון. צה"ל השלים את נסיגתו מתוככי לבנון והתנחל ברצועה, כתף אל כתף עם צד"ל. לרגע, הייתה כאן אופטימיות. גיוסו של גבאי לצה"ל היה בדיוק אז. המקצוע: מודיעין קרבי. הליך ההכשרה: טירונות שריון וקורס מ"כים צנחנים. קורס מקצועי בגלילות והשתלבות ביחידות השטח בגבול הצפון. גבאי ביקש לשרת בגולני, אך הוצב בחטיבה 300 שתחזקה את הקו לצד רצועת הביטחון. בהמשך יצא לקורס קצינים בבה"ד 1.

באחד הימים בשירות מצא עצמו בקריית שמונה. 25 בחודש נובמבר, 1987. כשהגיע לבסיס כבר הייתה בו תכונה רבה. גבאי הצטרף לאחד הנגמ"שים ויצא עמו בכיוון המשוער למקום שבו נחת כנראה גלשון שהגיע מעבר לגבול. בלילה ההוא ניסו שני גלשונים לחצות את הגבול מן האוויר. האחד נחת בטעות כ־300 מטר לתוך רצועת הביטחון, ומפעילו נהרג בידי כוחות צה"ל. השני חצה את הגבול ונחת בשדה קוצים ממזרח לקריית שמונה, פתח באש לעבר טנדר צבאי, הרג את הנהג ופצע חיילת שישבה לצדו. אחר כך הסתער על מאהל צבאי, הבריח את השוער הבודד שהופקד על השער והמשיך לתוך המחנה כשהוא יורה ומשליך רימונים. חמישה חיילים נהרגו, שמונה נפצעו. היה זה הלילה הטראומטי של פיקוד הצפון באותם הימים. הודגמו בו חולשת הצבא המסורבל אל מול יצירתיות האויב ה'זעיר' שמעבר לגבול. האגו הלאומי נפגע קשות. כשבועיים אחרי ליל הגלשונים, פרצה האינתיפאדה הראשונה.

גבאי הוצב כסגן הקמ"ן בחטיבה 300 – אחראי על הערכות המודיעין בגזרה. תפעול תצפיות וליווי הכוחות בשטח. דרום לבנון היה אזור מסוכן. המורל הצה"לי היה סדוק. הוויכוחים הפוליטיים סביב הביצה המבעבעת והצורך לצאת ממנה התלהטו. כל מי שהיה שם הבין לאן מתגלגלים הדברים. גם גבאי. אבל ישראל טרם בשלה לנסיגה מלבנון, וצה"ל הלך ושקע שם. מספר הנפגעים עלה. הרוגים, פצועים ואפס מוצא. כל מי שהיה שם מכיר מקרוב את תחושת התסכול, אל מול היעדר התוחלת של ההיאחזות בדרום לבנון. מחיר הדמים. המשפחות השכולות. שחיקת ההרתעה, שעוד תגבה מחירים עצומים.

לפתוח דלת לשר

בשירות הגיע גבאי עד דרגת רב־סרן. בתקופת שחרורו הוטב מצבה הכלכלי של משפחתו. עסקי האלומיניום וצורכי הבניין של אחיו צמחו עם האצת הבנייה בירושלים. "בוא לאלומיניום", אמר לו אחיו. "תהיה לך יד חופשית. תפתח את העסק. נלך לכיוונים חדשים. מה שתרצה". אבל אבי בחר בטיול תרמילים בתאילנד, ונרשם ללימודי כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים.

כשחזר, שכר דירת ארבעה חדרים עם שתי שותפות צרפתיות באבו טור. כדי לממנה, השאיל טנדר מעסקי האלומיניום של האחים, ועבד עמו כסבל. גבאי שיווק עצמו באמצעות אינספור מודעות שפיזר בקמפוס: סטודנטים מובילים לסטודנטים. על כל עץ רענן הייתה מודעה, בכל פרוזדור ופקולטה: סטודנטים מובילים לסטודנטים. ובמשך שנתיים העמיס ארונות, מיטות ושולחנות שכיסו את צרכיו. עד שיום אחד הצליח רמי עמיר לצרפו לחבורת המאבטחים של משרד המשפטים. פותחים־סוגרים את הדלת לכבוד שר המשפטים דן מרידור, ליועץ המשפטי יוסף חריש, ולפרקליטת המדינה דורית ביניש. בוקר טוב, אדוני. ערב טוב, גברתי.

עמיר: "לפני כשבועיים קיבלתי מאבי הודעה מצחיקה בוואטסאפ. הוא ביקר במשרד המשפטים, עבר את שורת המאבטחים. פותחים־סוגרים את הדלת. דבר לא השתנה. הנה הצילום ששלח".

את איילת, רעייתו, הכיר בפיקוד הצפון. היא הייתה קצינת מודיעין והוא מילואימניק שסייע להכנסתה לתפקיד. בת למשפחה דתית־לאומית. ילידת סידני, אוסטרליה, שעלתה ארצה בגיל חודשיים. הוריה התיישבו בפתח תקווה ונהנו מרווחה כלכלית. אביה היה קבלן בניין. גם היום אפשר לראות בניינים שבנה ברחובות הראשיים של בני ברק. אולם, כשהייתה בת שמונה, חלה בסרטן והמשפחה ירדה מנכסיה. כשהייתה בת 14 התייתמה. גם כסף ללימודים באולפנה לא היה. איילת נרשמה לתיכון הממלכתי־דתי ישורון. בהמשך הדריכה בבני עקיבא והתגייסה לצה"ל. תפיסתה את הדת השתנתה. "אני בוחרת להיות טובה בכל רגע, מבלי לסמוך על תפילות יום כיפור". חניכה מצטיינת בקורס קצינות, אנליסטית מצטיינת במודיעין. למדה ספרות אנגלית וצרפתית באוניברסיטת תל אביב ופרנסה עצמה כקצינה מקצועית בקריה. אז התגוררה בדירה שכורה מעל שיפודייה ברחוב אבן גבירול בתל אביב. לבסוף השתחררה בדרגת סרן והצטרפה כאשת מכירות לחברת ויסוניק, המפתחת ומשווקת מוצרי אבטחה ביתיים. הכנסותיה עלו, לא פעם, על אלה שלו.

חגיגת נישואיהם נערכה באולמי אחוזה בירושלים. אחיו הבכור קבע שיחגגו כך. במסיבה ירושלמית חמה, עם הרבה אנשים, ואוכל כורדי משובח. במובנים רבים הייתה זו גם חגיגת ניצחון משפחתית. העסקים שגשגו. העתיד נראה מבטיח. וחצי ירושלים חגגה עמם. הזוג הצעיר קיבל למגוריו דירה שהאח החזיק בנחלאות, ואחר כך עבר לגבעה הצרפתית. אבי התקבל לעבודה ככלכלן בסיירת המובחרת של השירות הציבורי – אגף התקציבים של משרד האוצר. במשרד הפך לראש צוות תקשורת – תחום כלכלי שעמד לעבור רעידת אדמה. איילת, רעייתו, התקדמה בויסוניק ומונתה למנהלת המכירות של מערב אירופה, טורקיה ויוון. בכל יום ראשון יצאה בטיסה לאירופה וחזרה בסופי שבוע.

הימור, לא קידום

שנות ה־90. תעשיית התקשורת שקקה חיים. האינטרנט הפך משמועה מדעית למוצר המגיע לכל בית. סלקום קמה כדי להילחם בפלאפון. ורק בזק פעלה כחברה ממשלתית כבדה ושמרנית. הדיבורים על הפרטה נגררו משנה לשנה. חברת התקשורת הלאומית פעלה אז כמצבור שומן, עם המוני עובדים ועליהם גם קבלני קולות פוליטיים. ראש הממשלה הצעיר נתניהו רצה למכור את החברה. ואצל גבאי, הרפרנט הצעיר, התסכול גאה. עמי אראל, לימים מאצולת המנהלים של המשק הישראלי, הפך תחת שרת התקשורת לימור לבנת למנכ"ל החברה. אראל הגיע לקומת ההנהלה עם בקבוקי אקונומיקה ושק של סכינים ומצ'טות. הוא ערף, פיטר והציג הנהלה חדשה. מאות רבות של עובדים הלכו אז הביתה. בתוכם, מתקין הקווים מירושלים משה גבאי. אביו של הרפרנט מן האוצר. פחות משנתיים לאחר הגעתו הציע אראל לרפרנט שהכיר להתמנות לעוזרו האישי. גבאי התלבט.

במדרחוב באמסטרדם, במהלך טיול עם רמי עמיר ואלי בליליוס, הכריע: הוא נתקע באוצר. הקידום נעצר. חייבים להמשיך הלאה.

עמיר: "לך תעבוד עם אחיך. תעשה עסקים, יהיה לך כסף". בליליוס: "עזוב אותך מכסף. לך תעבוד בבזק – זה התחום שאתה מכיר ואוהב. ולא נורא להתחיל כעוזר. ברור שתתקדם במהירות".

כשחזרו, הודיע: בזק. גבאי הרכין את ראשו וקיבל על עצמו תפקיד שהיה לכאורה קידום לאחור. אבל אראל זיהה את הברק והכישרון. זמן קצר אחר כך עזב אראל לחברת אלרון, וגבאי מונה לסמנכ"ל משאבי אנוש בחברת התקשורת. כזה שעיקר תפקידו באותם הימים: לקצץ. למזלו, הצליח לברוח מהתפקיד לפני שהסתכסך עם הוועד. התפקיד הבא היה של סמנכ"ל כלכלה ואסטרטגיה. אחר כך, כשמנכ"ל נוסף נמלט מן הספינה, הציג את מועמדותו למשרה הבכירה ביותר.

מה יש לו? גיחכו במסדרונות חלק מהקולגות. הוא באמת חושב שייבחר למנכ"ל בגיל 30 ומשהו? איפה הוא חי? הוא לא מבין את חוקי המשחק? אבל גבאי הבין, ודאי שהבין. החשבון שלו פשוט היה אחר משלהם. גבאי הצעיר רק רצה למצב עצמו כטוען לגיטימי לכתר. זמן לא רב אחר כך מונה למנכ"ל חברת־הבת בזק בינלאומי. איילת, רעייתו, עמדה ללדת את בנם השלישי והחליטה שדי. אין לה כוח להמשיך לטוס ברחבי העולם. אין קריירה ואין שכר בעולם שיפצה על היעדרותה מחיי הילדים. מהבית. מהמודל המשפחתי שרצתה. היא התפטרה והחלה לעבוד כמורה בבית ספר סמוך לביתם.

הזמן עבר, והמהפכה האמיתית של בזק התקרבה. החברה הופרטה. הרוכשים היו קבוצת משקיעים מתוחכמת ומוכרת: אייפקס, סבן וארקין. אבל החברה המשיכה להתפורר והם, המשקיעים, לא ידעו את נפשם. ומנכ"ל נוסף נבעט הביתה. לאילון שלו, שכבר ליווה אז את קבוצת סבן בישראל, היה רעיון: למה לא ניתן את התפקיד למנהל הצעיר והמוכשר מבזק בינלאומי? נציגי המשקיעים זהבית כהן (אייפקס) ואדם צ'זנוף (סבן) קיבלו וחתכו: גבאי.

אימפריית התקשורת מתעוררת

בהתחלה שימש גבאי כממלא מקום המנכ"ל, במקום יעקב גלברד שעזב. חודשים ספורים לאחר מכן, והוא בן 40 בלבד, קיבל את מינוי הקבע. החלטתו הראשונה הייתה להתחיל מלמטה. לשנות את יחס העובדים לחברה. להחזיר להם את הכבוד והאמון שרחשו לה אי שם בעבר. כמו שהכיר מבית אבא. במקום להסתגר עם גיליונות האקסל בלשכה המפנקת במגדלי עזריאלי, ירד אל השטח. הסתובב במטות ובסניפים. פגש אנשים. שוחח. שאל. שמע. והזמין את כולם להעלות רעיונות בפניו. אז הקים 'בלוגרייה' פנים־מפעלית. כל עובד יכול היה להעלות רעיונות וזכה, מיידית, לתגובת המנכ"ל וצוותו. הוא עצמו נהג כמותם והעלה אינספור פוסטים. בתוך זמן קצר החלו אנשים להמתין לו במעלית כדי לשוחח עמו באורח בלתי אמצעי. הוא האזין והגיב מיד ובאופן ענייני. דומה מאוד לתרבות הארגונית שהוא מנחיל עתה במשרד להגנת הסביבה. בזק החלה לזוז.

המהלך האסטרטגי הבא נגע לשינוי היחסים עם הרגולטור. אייפקס, סבן וארקין רצו דיבידנדים במהרה, כדי להחזיר את השקעתם הגדולה. אינספור לוביסטים ונציגים שידלו מטעמם במשרדי הממשלה ובכנסת, בוכים על מר גורלם ומסרבים לדון בכל שינוי שהוצע. במקביל, עצרו את ההשקעות בחברה. להוציא הזרמה לתחזוקה שוטפת. בזק האשימה את הרגולטורים בהתעללות חסרת אחריות. הרגולטור שהגיע שנה וחצי אחרי מינוי הקבע של גבאי, שר התקשורת משה כחלון, סירב להיכנע. הרפורמה שרצה להביא לשוק התקשורת התבססה על האפשרות שחברות התשתית הגדולות (בזק) ימכרו בכפייה את המוצר לחברות קטנות, כדי שאלו יתחרו בשוק ויורידו את המחיר לצרכן.

גבאי הבין שהיחס של הצרכן למוצרי התקשורת השונים נמצא בתוך מהפכה עולמית. ושזו מגיעה גם לישראל ושאין טעם להילחם בה. צריך לנסות להשתכלל, להתאים עצמך למציאות החדשה ולשפר עמדות עד כמה שניתן. במה שהוגדר אז כהחלטה אסטרטגית מרתקת, הודיע על תום הבכי והנהי. בזק יצאה לשיחות ענייניות עם שר התקשורת כחלון. משם, מההחלטה האסטרטגית הזו, החל הקשר ביניהם. קשר שיהפוך בהמשך למקפצה פוליטית עבור שניהם.

גבאי הציע לזרוק את הטכנולוגיות הישנות לטובת טכנולוגיה מתקדמת יותר. רשת חדשה לחברה. החלפת רשת, צריך להבין, היא החלטה של פעם בשנים רבות. זה יקר ומסוכן. השקעת עתק. ואת זה הוא הציע למי שהקפיאו, חודשים אחדים קודם לכן, את השקעותיהם בחברה. כשהציע, ידע להראות להם מקורות מימון שהפכו אותם לאנשים עשירים מאוד.

גבאי, בנו של מתקין הקווים הוותיק, הכיר מילדותו את הרכוש הנסתר של בזק: הנדל"ן עליו עומדות המרכזיות שאליהן חוברו קווי הטלפון. אבל עכשיו, עם המערכת החדשה שעמד להקים, היה אפשר למכור את הנדל"ן במיליונים רבים. ולא רק זאת: כבלי הטלפון שלהם התייתרו. וממה עשויים הכבלים? נחושת. ובדיוק אז מחיר הנחושת טיפס לשחקים והיה אפשר למכור את הכבלים לסינים ולגרוף כסף רב. והמשקיעים?

ככל שלמדו את העניין נדהמו. הרפורמה יצאה לדרך. והעסקה לרכישת בזק התבררה כאחת הטובות אי פעם בישראל. וגבאי? עכשיו כבר נתפס כהרבה יותר מנער ירושלמי מחונן. עכשיו היה למנהל שהתמודד בהצלחה עם בעלי בית מאנגליה (אייפקס), מארה"ב (סבן) ומישראל (ארקין), עם ועד עובדים חזק, רגולטורים אימתניים ועיתונות כלכלית רעבה. וכדי להצליח בזה, צריך שילוב ייחודי של אינטליגנציה שכלית ואינטליגנציה רגשית. בזק עברה, במקביל, תהליכי התייעלות אינטנסיביים. אבל התהליך היה רגיש וריצה גם את הוועד.

בסוף אותה שנה, 2009, מכרו המשקיעים את בזק לשאול אלוביץ' ברווח של קרוב ל־5 מיליארד שקל, לפני מס. לגבאי היה מרכיב הוני בשכרו. הוא קיבל, לפי הערכות שונות, כ־50 מיליון שקל והוכתר לנסיך קהילת העסקים הישראלית. בזק הוכרה כאחת מחברות התקשורת הרווחיות בעולם.

גבאי הכניס את משפחת אלוביץ' לעניינים. באמצע 2010 השלים איש העסקים את ההשתלטות על החברה, גבאי משך איתו עוד כשנתיים וחצי, ואז החליט שמיצה. המשפחה רצתה לנהל את בזק בדרכה, גבאי עצמו רצה שינוי. הוא קרא לחבריו לארוחת צהריים במסעדה ליד מגרשי הטניס בתל אביב והודיע: "אני עוזב".

עמיר: "השתגעת?".

בליליוס: "מי עוזב דבר כזה?".

אבל גבאי כבר חתך. ההחלטה הייתה סופית.

כן כחלון, לא כחלון

בינואר 2013 זימן את הנהלת החברה לביתו והודיע על הפרידה. בתום תקופת ההודעה המוקדמת, באוגוסט 2013, הודיעו האלוביצ'ים על גריפת מנת דיבידנדים נוספת. ההימור שלהם, עם הון עצמי שרבים לא חשבו שיחזיק בתוך עסקה ממונפת כל כך, הצליח. גבאי עצמו הסביר פעם כי עזיבת החברה נבעה, בין השאר, מהמבוכה שחש אל מול הסכומים שהוא עצמו הרוויח. שהספיק לו מה שהשיג. ודי.

"מברוק!", אמר משה כחלון מהעבר השני של הקו. כשהתקשר לגבאי, כבר היה 'שר לשעבר'. זו הייתה תקופת הגלות הפוליטית שגזר על עצמו, כדי להיערך מחדש. "מה מברוק?", ענה גבאי, "מתי נפגשים?". ספק אם העלה בדעתו כי בתוך פחות משנתיים יתמקח עם יריב לוין על 'חוק V15'.

גבאי אוהב תמיד להציע לעוזריו: "אל תשקיעו בתכנון קריירה לטווח ארוך. כי בדברים האלה יש המון מזל ומקריות". והנה תראי, אמר לי אחד מהם, המסלול שעליו עלה עם כחלון. גבאי התייצב אצל כחלון כשהשורות עוד היו ריקות. הוא הגיע ממניעים כנים של רצון להיות מעורב. עכשיו כבר יכול היה לדבר על הצורך לפרק מונופולים ולצמצם פערים כלכליים. נושאים שעל סדר היום בכל בית ישראלי. גבאי לא גדל בליכוד. עמדותיו המדיניות מתונות. ובכל זאת, המכנה המשותף עם כחלון הרי גדול מן הפער. גבאי, תזכרו, הוא בוגר בית הגידול של האליטה השירותית בגימנסיה רחביה. איש מעשי, שדעותיו החברתיות מתונות. כחלון תפקד כמנטור פוליטי, וגבאי כיועץ כלכלי. לשניהם היה ברור שגבאי לא בנוי למרוץ הפוליטי הנהוג במפלגות המסורתיות. לסיבובים ליליים ברחבי הארץ, בין חתונה של חבר מרכז אחד לבר מצווה לבנו של אחר. בשלב הזה של חייו, חשב, ערכו מספיק כדי להיות במקום שהוא מקסימום עשייה ומינימום פוליטיקה.

באותה תקופה לערך קיבל ודחה הצעה לעמוד בראש קבוצת דלק, עם חבילת שכר המתקרבת לחצי מיליארד שקל בחודש. במקום זאת, השקיע ב'כחלוניאדה', לצד מיצוי חופשת השחרור מבזק. הוא טייל בחצי העולם, מסעות אתגריים ונופשים מפנקים. הופעות רוק, סעודות טובות. צלילות וספורט אתגרי. הוא נסע עם רעייתו, עם חברים, עם הילדים, וגם לבד. בין לבין שיפר המרתוניסט דרמטית גם את יכולות הריצה שלו; וסיים לבנות את ביתו בשכונת הווילות היוקרתית של תל ברוך בתל אביב.

אבל ה'סתלבט' מוצה במהירות. הכותרות בעיתונות הכלכלית גירו את האקס־מנהל. חברת אל על התמודדה אז עם קשיים אופייניים. דומה, במובנים רבים, למה שהכיר בשעתו בבזק. מחזור המכירות עמד על 2 מיליארד שקל, בעוד שהחברה נסחרה בבורסה לפי שווי של 78 מיליון דולר. ובמילים אחרות: הזדמנות בלתי חוזרת. גבאי גייס את קבוצת סבן ויצא לצוד את החברה, אך כשל. הוא התנדב לעמוד בראש הוועדה לבדיקת הקריסה של בית החולים הדסה, תוך שהוא מחפש אתגרים חדשים. ובכל אותה עת המשיך וסייע להנחת התשתית ל'כולנו' שבדרך. בשלב מסוים אף תרם את מרתף ביתו כחדר ישיבות. שם הונחה התשתית לפעילות השטח. ובכל אותה עת היה ברור לכולם – גבאי לא יתפוס מקום ברשימת 'כולנו' לכנסת. אף שהקשר עם כחלון התחמם והתקרר והתחמם שוב, היה סגור ביניהם לאורך כל התקופה שאם וכאשר 'כולנו' תצטרף לממשלה – הוא יהיה שר. חייל נאמן ב'צבא הרפורמות' של כחלון. ההבטחה קוימה, גבאי היה לשר להגנת הסביבה, חבר בקבינט הדיור וועדת השרים לענייני חקיקה. עוף מוזר בממשלת נתניהו. ולראיה, האופן שבו למד את מתווה הגז שהוביל נתניהו, ישב על המספרים ויצא נגד ציפור נפשו של ראש הממשלה.

גבאי, שמצא עצמו לפתע בישיבות ממשלה, מסתכל קצת כמשקיף על ליבת הכור הפוליטי, אבל גם נהנה מקרבתה. ואולי זה גם המעמד שרכש לעצמו, כמנהל הנערץ לשעבר שהפך לילד הפוליטי הזועק "המלך הוא עירום", שחביב עליו מאין כמותו. 'הסמוי', קראו לו בגימנסיה. ולפעמים נדמה שהוא 'סמוי' גם עכשיו. כמה אנשים כיהנו כשרים דקה לאחר שהצטרפו, בהיסוס־משהו, לפוליטיקה?

רגולטור קטן ורעב

המשרד להגנת הסביבה הוא מהקטנים במשרדי הממשלה. דל תקציבים. אבל לנושאי הדגל של הנושאים שבטיפולו יש תפקיד מפתח בוועדות התכנון המחוזיות והארציות. וזו כמובן הסיבה שכחלון התעקש על התיק. קובי כחלון, האח והאיש החזק ליד המנהיג, הרי עמד בראש הוועדה הירושלמית והכיר מקרוב את השפעתם של הארגונים לאיכות הסביבה. אלה הצליחו לטרפד בנייה, בין השאר, בעתודות השטח האחרונות שבמערב ירושלים. האצת הבנייה חייבה הבנה וניווט של הכוחות הללו. שלא לדבר על תחומי הטיפול, הנוגעים לתעשייה צומחת ועונים על צורכי נישה צעירה, מעודכנת ורלוונטית למפלגה החדשה. אפשר היה לצפות שמנהל מסוגו של גבאי יעשה נפלאות במשרד וידבר לקהל צעיר, תקשורתי ומעורב.

יתרה מכך, המשרד לאיכות הסביבה הוא רגולטור אימתני למדי. ברצותו, יטיל קנסות, יסגור מפעלים ויערער את מחיר המניה. גם מנכ"לים יכולים להיקרא לחקירות ולשימועים. זכור המקרה של פנחס בוכריס, שהיה מנהל בז"ן, שעבר שימוע מתוקשר ולא נעים.

גבאי פועל בדרך שהוא מכיר: עבודה מסוגרת; ניהול ריכוזי ויועצים ספורים. הוא לומד הכול בעצמו. יורד לשטח המקצועי ומתרשם מקרוב. עבודה מאומצת ומסודרת. יום בשבוע לפחות מוקדש לסיור ברחבי ישראל. ראשי רשויות, מפעלים וארגונים ירוקים. הנושא תמיד ירוק. ספק אם ביקר ביותר מאירוע משפחתי או שניים של חברי מפלגה. ספק אם צריך. הפגישות שהוא מנהל קצרות וענייניות. והן מסתיימות תמיד בשאלה: אז מה אתה רוצה ממני. ואז מחזיר תשובה. חדה וברורה. כן או לא. ומשום שהוא נשען על אינטואיציה, הפתרונות מהירים. אין משחקים. וכשהוא טועה, וזה קורה לא פעם, הוא חוזר בו. וזאת בקלות שלא תיאמן, בתוך מערכת רוויית אגו.

גבאי יודע שהוא מוגבל בעולם הפוליטי. זה לא בשבילו ללטף ראשי עוללים בדרך לקבלן קולות זה או אחר, או לשגר את רעייתו להפרשת חלה עם ליהיא לפיד. לוקח גם זמן לרכוש את אמונו. אולם מרגע שרכשת – השמים הם הגבול. אנשי אמונו זוכים לחופש פעולה רחב מאין כמותו.

סדרי העדיפויות שלו גובשו במהירות. במקום הראשון: מפרץ חיפה על בעיותיו האופייניות. במקום השני, זיהום אוויר. את גבאי לא מעניינים הדיבורים על כך שאין זה מקרי שמשה כחלון מתגורר בחיפה. הבעיה אמיתית, וצריך לטפל בה.

הטיפול בזיהום האוויר פירושו קרבות חזיתיים – בין השאר – עם חברת החשמל. שם, בניגוד לירוקים, יודעים את האפשרי והבלתי אפשרי. צריכת הפחם תרד, השימוש בגז יעלה. וזה מתאים גם לעמדה שהציג נגד מתווה הגז שקידם נתניהו. גבאי משוכנע שהמחיר הייעודי של הגז יפגע ביכולת חברת החשמל לעבור לטורבינות גז. התנגדותו תואמת את עמדת הבוס, שר האוצר, שהדיר עצמו מהתהליך.

במהלך הקיץ האחרון נסע לחופשה משפחתית באירופה. בלשכת ראש הממשלה קבעו לישיבת הממשלה השבועית את הדיון במתווה הגז. גבאי שמע, צחק והתייצב לישיבה. ועל הדרך חיזק את מעמדו: אני לא זקוק לכם. כבר יש לי את כל הכסף שבעולם. באתי לעבוד.

סוף דבר

"אם היית מפנטז על סוג האנשים שאתה מקווה שיגיעו לפוליטיקה, אז הוא המודל שהיית רוצה ללכת עליו". המילים האלו שייכות לאילון שלו, אותו הזכרנו קודם. שלו הוא אדם חד, לפני הקריירה העסקית שלו היה במשך שנים מבכירי העיתונאים בישראל, ושימש בין השאר כעורך 'ידיעות אחרונות'. הוא אינו היחיד מסוגו שאוהד את גבאי, אבל זה לא מבטיח לשר המוכשר עתיד מזהיר בפוליטיקה הישראלית.

יחסיו של גבאי עם משפחת כחלון אינם כפי שהיו בעבר. וגבאי הפוליטיקאי עדיין תלוי במשה כחלון. הוא הרי לא ה'ליכודניק' שהמפה הפוליטית מעודדת עכשיו. במובנים רבים, אפילו יאיר לפיד ימני ממנו. אם ירצה להמשיך במסלולים הפוליטיים, יצטרך לבסס מעמד עצמאי. אם יסגור כחלון על מסגרת חדשה בבחירות הבאות, עם סער/אשכנזי/ליברמן ו/או אחרים, חלק מחברי 'כולנו' הנוכחיים ינופו.

בינתיים הוא צובר אהדה במקומות הנכונים. בקרב שוחרי איכות הסביבה ובקרב קהל המרכז־שמאל שרואה בו נטע זר בממשלת הימין־דתיים, שרוב הסערות סביבה רחוקות מרחק שמים וארץ מעניינים של צמיחה, כלכלה ואיכות חיים. הקהילה העסקית שומרת לו מנת הערצה, קהל גדול מקרב הנשים והצעירים רואה בו סמן חיובי בפוליטיקה. זה עוד לא מספיק כנדוניה למסגרת פוליטית חדשה/אחרת, אם תעמוד כזו על הפרק, אבל זה בהחלט הכיוון הנכון.

אבי גבאי עלה לקריית הממשלה בירושלים כדי לקדם שינוי בשלטון המרכזי בישראל. הוא הושיב את עצמו ליד שולחן הממשלה, בצניעות ובשקט, כדי ללמוד את השטח. מקורבי נתניהו לא ממש יודעים איך לבלוע אותו. לעתים הוא מעצבן אותם, אבל בדרך כלל הם מבטלים את העניין במחי יד. קוראים לו "עולל פוליטי". אבל המנטור שלו בשדה הפוליטי הוא עדיין כחלון, פוליטיקאי מחודד. מצד אחד, גבאי עדיין נראה כנטע זר, ולהיות פוליטיקאי מקצועי אינו בושה, אלא הכרח כדי להצליח במישור הציבורי. מהצד השני, הוא זוכה לתשבחות רבות על תפקודו כשר; ולשותפים הפוליטיים העתידיים האפשריים של כחלון, הוא – גבאי – מתאים למדי. האם זה משהו שהוא הביא בחשבון מראש? את התשובה על כך מוכן לספק אלי בליליוס, חברו מילדות: "אבי אף פעם לא טועה. הוא תמיד רואה שלושה צעדים קדימה ומתנהל בהתאם".

אבי גבאי // פרופיל מאת רונית ורדי