תשיגו לי ביטחוניסט // הטור של ירון דקל

0

עונת החיזור הפוליטית אחרי הגנרלים

הבחירות טרם הוכרזו, ורשמית הן קבועות אי שם לנובמבר 2019. נתניהו התאמץ לאחרונה להוכיח, באותות ובמופתים, לכל שותפיו שאין הוא חפץ בהקדמתן, ובכל זאת המערכת הפוליטית מתקשה להאמין. פה אמירה, שם דיבור, וכולם נערכים לבחירות, אולי עוד השנה. כחלון ושלטי ה"נטו" שלו, נתניהו והאמירה לחרדים "זה החוק האחרון שאני מביא לטובתכם, לא יהיו עוד חוקים", ועוד כהנה וכהנה רמזים דקים. אסור גם לשכוח שהמשטרה ממשיכה בחקירותיה, היועץ המשפטי ממשיך לא למהר, והעננה תלויה באוויר ואיש אינו יודע איזו סופה פוליטית תגרור אחריה.

בינתיים, פוליטיקאים אחדים אינם ממתינים להכרזה על מועד הבחירות, וחורשים את הארץ לאורכה ולרוחבה: יאיר לפיד, בוגי יעלון ואבי גבאי. לשלושתם יש די פנאי להתרוצץ, ועל מידת ההצלחה של מפגשים פנים־אל־פנים מול הפנייה לציבור באמצעות הרשתות החברתיות וכלי התקשורת, עוד יש חילוקי דעות. אבל ממילא בכל הקמפיינים הפוליטיים שהוביל נתניהו כיו"ר הליכוד, והיו כבר שישה כאלה, נעשה מצידו מאמץ לבסס סדר יום מדיני־ביטחוני. מ"פרס יחלק את ירושלים" מודל 96', ועד "הערבים נוהרים לקלפיות", מודל 2015. כשזה עולה לסדר היום הציבורי, נתניהו באלמנט שלו. כך גם הצליח לטשטש את מוראותיה של המחאה החברתית מ־2011.

יריביו הפוליטיים יאיר לפיד ואבי גבאי מבינים זאת, ואינם מתכוונים להשאיר את עקב האכילס שלהם חשוף לטיווח. שניהם נמצאים במרוץ אחר הגנרל המושיע. כן, בישראל של 2018 יש לדרגות אלוף או רב־אלוף משמעות פוליטית. גם משה כחלון חשב כך ב־2015, אבל הוא כבר החליט בינו לבינו שעכשיו לא יחפש גנרל מחליף. יואב גלנט היה אחד יותר מדי.

יאיר לפיד השתבח לאחרונה בצירופו של המשנה לשעבר לראש המוסד, רם בן ברק. הצטרפותו של בן ברק, איש ביטחון עתיר זכויות ופעילות חשאית, לא תותיר כנראה את רישומה על הציבור. הוא אנונימי (וגם נראה מנומס ושקול מדי לפוליטיקה הישראלית), ולא יימצאו כנראה המצביעים שיחליטו להצביע ליש עתיד בגלל הצטרפותו.

.

חמישה רבי־אלופים חונים כרגע על המדף הפוליטי. אחד מהם, שהיה פעם ראש ממשלה ושר ביטחון, לא נחשב לנכס אלקטורלי. אחד מחברי הכנסת של המחנה הציוני סיפר שאם יצטט את המסרונים שקיבל מאבי גבאי ביום שבו אמר אהוד ברק לאמנון אברמוביץ' שהוא בשל לחזור להנהגת המדינה, ברק עלול לתבוע תביעת לשון הרע. גם יאיר לפיד לא שוקל ברצינות את המועמד הבשל.

למעשה נותרו במשחק ארבעה: בני גנץ, גבי אשכנזי, בוגי יעלון ושאול מופז. הסוקרים כבר נתבקשו לקבוע – מי הוא הנכס האלקטורלי השווה ביותר בקלפי. השאלות נעות בין "מי הפופולרי ביותר?" לבין "למי תשקול להצביע?" וגם – "על מי אתה סומך?".

שאול מופז, שנחשב לאיש ביטחון ופוליטיקאי הגון, שפרשיות מן העבר אינן רודפות אותו, סיים את תפקיד שר הביטחון אי שם ב־2006. עבור בני ה־18 עד 28, שהצטרפו למאגר המצביעים בעשור האחרון, הוא דמות בלתי מוכרת. האם יושפעו מהצטרפות אפשרית שלו לגבאי או ללפיד? סביר להניח שלא.

היחיד שהכריז שפניו לבחירות הבאות הוא יעלון. בסקרים השונים אמנם אין לו נוכחות, אך הוא מקווה שכאשר יציג נבחרת, המצב ישתנה מן הקצה אל הקצה. אליה וקוץ בה – מי ירצה לחבור ליעלון לרשימה שנכון לעכשיו לא עוברת את אחוז החסימה בשום סקר? משום כך שמו של בוגי מככב גם בסקרים שעורכים לפיד וגבאי לתפקיד יד ימינם (תרתי משמע).

בינתיים בולט שמו של בני גנץ כמועמד האטרקטיבי ביותר. אולי מכיוון שהוא מוכר יותר מקודמיו, בהיותו הסחורה הפוליטית ה"טרייה" ביותר. הרי השתחרר מצה"ל רק לפני שלוש שנים. או אולי מכיוון ששמו לא נכרך בשום פרשייה. לא הרפז על ראשו ולא חמאה. ופיו לא הפיק אמירות שנויות במחלוקת; פרשת אזריה, ההתקפות על איזנקוט, הירי הגובר מעזה – הכל עבר לידו.

לפני שבועות אחדים הודה בני גנץ, בהתבטאות פוליטית פומבית נדירה, שהוא אכן מחוזר, אבל לא אותת לאן פניו. גנץ לא המציא את ה"שופינג" בין המפלגות. כמו קצינים בכירים אחרים לפניו, הוא יחליט כנראה ברגע האחרון. כשיהיה ברור מתי הבחירות. ההחלטה "לאן" תלויה כנראה גם היא בתמונת הסקרים ונכון לרגע ההחלטה. חשוב לזכור שגנץ נהנה עד כה מפופולריות מכיוון שטרם קפץ לביצה הפוליטית. איש אינו יכול לחזות מה יהיה מעמדו הציבורי כשתחל מכונת התעמולה הליכודית לפעול נגדו. והמכונה הזו, כפי שהוכח בעבר, אינה יודעת רחם ביום פקודה.

לכן, קל לשער מה יקרה לגבי אשכנזי, אם וכאשר יחליט להסתער לתוך שדה המוקשים הפוליטי. גבי אשכנזי נחשב למועמד פופולרי. עדיין זכורים הצילומים של יום יציאתו משערי משרד הביטחון מוקף בעשרות חיילים נלהבים. הוא נראה כמי שמסוגל להביס כל מועמד. ייתכן כי בעקבות פרשת הרפז הבלתי נגמרת הוא שומר כרגע על פרופיל נמוך. מרוצה מתפקידו בקרן רש"י ומקפיד לומר שהחיים הפוליטיים אינם קורצים לו. אמירה זו תיבחן שוב כאשר יוכרזו הבחירות הבאות.

 

.

השורה התחתונה היא משבצת ושני נעלמים: בבחירות הבאות, כאשר ראש הממשלה יחתור, כצפוי, לאזור הנוחות שלו וישתדל למצב את הקמפיין תחת איום ביטחוני כזה או אחר (רעיונות יש למכביר: "האיראנים בסוריה", או "דאעש בסיני"), הוא עשוי להיתקל בשני רבי־אלופים במילואים, אחד כמספר שתיים של יאיר לפיד, והשני כמספר שתיים של אבי גבאי. לפיד וגבאי יעשו הכל כדי לא לרוץ חשופים בצריח. הם ירצו לתת פייט ומענה ביטחוני הולם לכל סיסמה, ספין או תרחיש שיעלה מוחו של נתניהו.

נשאלת השאלה: איזה קלף ישלוף נתניהו? אם מסע תעמולה ביטחוני ייענה הפעם – בשונה מפעמים קודמות – על ידי רבי־אלופים במילואים, זה כבר לא יהיה כל כך פשוט.

הנה רעיון שיכול נתניהו לשלוף בהתקרב המועד, אם יזהה בעיה בסקרים: "זהו המרוץ האחרון שלי, לקדנציה האחרונה". הוא אמנם לא יעשה זאת בחדווה וברצון, כי אם יש דבר שנתניהו הקפיד עליו במהלך השנים הוא לא לסמן נקודת יציאה מהפוליטיקה או מראשות הממשלה. הוא יעווה את פניו, יורה לסוקרים לבחון, ואם יגלה שזהו קלף מנצח, לא יהסס להשתמש בו. כי כבר הוכח פעם אחת – אחרי שהודיע קבל עם ועולם באולפנו של דן שילון שאם יהיה ראש ממשלה יכהן רק שתי קדנציות – שהבטחות כאלה אפשר להבטיח, ולא חייבים לקיים. הציבור לא בא חשבון עם מי שמבטיח. גם אם ההבטחות נשארות על הקרח.

.

אהבתם? רוצים לקרוא עוד? לפרטים על מבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – חודשיים ראשונים ב-19.90 ש"ח בלבד – לחצו כאן

.

צילומים: יעלון, ברק, אשכנזי, גנץ ומופז // עופר וקנין, 'הארץ', גדי ימפל, דו"צ, Getty Images il, ליאור מזרחי

שתף