רצח ללא התיישנות // רותה קופפר

0

סדרות הפשע האמיתי כובשות את המסך וממסגרות מחדש פרשיות אלימות מהעבר

 

לפני כחודשיים, בסוף 2017, רשמה העיר ניו יורק הישג מרשים: בשנה זו אירעו הכי פחות מקרי רצח זה שבעה עשורים. נתוני הפשיעה שלה ירדו לנמוכים ביותר מאז שהחלו למדוד את רמות הפשיעה בעיר, כמעט עד לזו שהייתה קיימת בעידן התמים ומלא הביטחון האישי של שנות ה־50 של המאה הקודמת. הנה המספרים כפי שמסר אותם ראש עיריית ניו יורק ביל דה בלאזיו במסיבת עיתונאים: ב־2017 היו בעיר הגדולה ביותר בארה"ב 290 מקרי רצח. לשם ההשוואה, בשנה שקדמה לה נרשמו 335 מקרי רצח, וב־1990, אחת מתקופות השיא של הפשע בעיר, דווחו 2,245 מקרי רצח. הירידה הזאת היא חלק ממגמה כלל־ארצית. רמות הפשיעה בארה"ב כולה צנחו בהתמדה ב־20 השנים האחרונות, כך לפי מכון המחקרים פיו. פשעים אלימים הצטמצמו ב־50% בין השנים 1993–2015 (בשנתיים האחרונות יש עלייה מסוימת).

"אמריקאים כיום חיים באחת התקופות הכי פחות אלימות בהיסטוריה של האומה", נכתב בכתבה המנסה להתחקות, ללא הועיל, אחר הסיבות לכך במגזין 'אטלנטיק' מאפריל 2016. "אך הכוחות שהובילו לירידה הגדולה בפשע האמריקאי הם בגדר תעלומה. תיאוריות בקרב סוציולוגים, כלכלנים ומומחים למדע המדינה באשר לסיבות לירידה נעות בין משכנעות יותר ופחות. אבל אין קונצנזוס בקרב המלומדים על הסיבה למפנה החברתי הגדול ביותר בתולדות ארה"ב המודרנית".

דבר אחד ברור וניכר לכל מי שמביט בלוחות השידורים הענפים של הטלוויזיה האמריקאית, והוא שגם אם הפשע נעלם מן הרחובות, הוא כלל וכלל לא נעלם מן המסכים. במיוחד עולה איזו נימה של געגוע, נוסטלגיה משונה, לפשע מן העבר (ולא לסדרה בשם זה ששודרה מ־2003 עד 2010 ועסקה בפשעים לא מפוענחים). הסדרות החדשות כוללות שחזור של מקרים שכבר פוענחו ונשפטו ומוכרים לכל מי שהיה במצב תודעתי כלשהו לפני 25 שנה. אך לעיתים, כך עולה מהסדרות החדשות, הן התרחשו במציאות קצת שונה מזו שבה נטבעו בזיכרון הקולקטיבי. אלה מקרים שזכו לתהודה ציבורית גבוהה, מהעבר הלא רחוק, בקושי לפני חצי יובל. רבים מהמקרים הם משנות ה־90 האלימות.

מז'אנר נחות לסדרות איכות

מעניין גם שהעיסוק במקרים האלה נעשה בעזרת ז'אנר טלוויזיוני שבעבר נחשב לירוד. כזה שמשלב שחזורים של אירועי העבר – מוטיב שתמיד נתפס כמגוחך ומגושם, הכולל מסר מטיפני ומתקתק, רווי בפלשבקים – המגודרים בערוצים מיוחדים (הביופיקים בהולמארק שעדיין משודרים בממשיך דרכו לייף טיים, ואילו הפשעים האמיתיים בשעות לילה מאוחרות בערוצים נידחים). הביופיק – סרט ביוגרפי המבוסס על אירועים אמיתיים – ו"פשע אמיתי" שייכים לסוגה שהתאפיינה בשחקנים שסגולתם העיקרית היא דמיון קלוש לאדם שהם מגלמים (במקרה של הסרט מ־2017 'Britney Ever After', אפילו זה לא היה נכון), וכן כתוביות בהתחלה המבטיחות כי הסרט "מבוסס על סיפור אמיתי" (לרוב שם קוד לכך שמדובר בסרט "מהסוג הזה"), וכתוביות סיכום המספקות בקצרה את כל מה שהסרט לא יכול היה לעשות באמצעים שעמדו לרשותו, ומספק מעין סגירת מעגל.

כעת, לא רק שיש שפע של פשע, אלא שהסדרות והסרטים עשויים היטב וזוכים להערכה (למרות שלל הפאות והתלבושות המתאמצות). רשימת הפרסים הארוכה שבהם זכתה הסדרה האנתולוגית 'סיפור פשע אמריקאי', על הרצח הכפול שבו הואשם שחקן הפוטבול והקולנוע או.ג'יי סימפסון, תעיד על כך. בטקס פרסי האמי של 2016 הייתה סדרה זו מועמדת ל־22 פרסים ב־13 קטגוריות, והיא זכתה בתשעה מהם, יותר מכל סדרה אחרת באותו טקס, כולל בפרס המיני־סדרה הטובה ביותר. אין ספק שהסדרה, שעסקה גם באווירה החברתית־פוליטית שהביאה לזיכויו של סימפסון, וההצלחה שזכתה לה היו הסנונית שבישרה את התעצמותו של אביב הסדרות הזה.

אבל לא כל סדרות הפשע מן העבר עושות זאת באותה רמה של הצלחה, כי לא לכולן יש יוצר כמו ריאן מרפי. היוצר של 'סיפור פשע אמריקאי', שהעונה השנייה שלה עלתה בחודש שעבר (ינואר), ועליה פרטים בהמשך, הוא לא פחות מקוסם. מרפי, אמן הז'אנרים המתחלפים, הצליח במשך השנים האחרונות לשלוף לא מעט ארנבים מכובעו, וכל אחד שונה מקודמו. הוא יצר את 'גלי', סדרה על מועדון זמרה בבית ספר, וניתץ את הדעות הקדומות על מגבלות האהדה שתזכה לה סדרה המזמרת שירי מחזמר (בין היתר). בניגוד מוחלט לסדרת הפיל־גוד הזאת יצר את 'אימה אמריקאית', סדרה אנתולוגית מצמררת ומורכבת שכל פעם מספרת סיפור מפחיד אחר; אחר כך הלך לכיוון נוסטלגי־ריאליסטי והעלה את 'בטי וג'ואן', דרמה המתארת את התחרות הסמויה בין שתי כוכבות הקולנוע ההוליוודיות בטי דיוויס וג'ואן קרופורד; וגם מצא זמן במשך השנים הללו לעשות את 'הלב הרגיל', סרט לטלוויזיה על עידן האיידס; להשתעשע ב'הנורמלים החדשים', סיטקום על זוג גייז; ולפני כל אלה ליצור את 'ניפ/טאק', סדרה העוסקת בנושא שנחשב גם הוא לסוג של טאבו – ניתוחים פלסטיים. עבור שלל הפרסים שקיבל על כל הסדרות האלה היה על היוצר, התסריטאי והבמאי הזה לבנות ספרייה שלמה שתכיל אותם.

מרצח ורסאצ'ה עד טד באנדי

ולאחרונה, 'סיפור פשע אמריקאי' – יצירה כמעט נטולת קאמפ וקיטש, המאפיינים רבות מסדרותיו – שוב סדרת בית משפט מלאה שחזורים של פשע מוכר. בינואר עלתה בערוץ FX העונה השנייה של הסדרה, והפעם היא מספרת לאחור את סיפור הרצח של מעצב האופנה ג'אני ורסאצ'ה באחוזתו במיאמי ב־1997.

'הרצח של ורסאצ'ה' תחקור לעומק את הרצח של מעצב האופנה על ידי הרוצח הסדרתי אנדרו קונאנן, ואת המרדף הארוך לתפיסתו. הסיפור התחיל ברצח עצמו באחוזתו במיאמי, ומסופר לאחור וכולל גם את הרקע ההומופובי שעליו התחנך קונאנן. בהמשך מגלים גם מי היו הקורבנות האחרים שלו וכיצד התרחש המרדף הארוך, הכושל והיקר בעקבותיו. כמו שהעונה הקודמת עסקה במתח הבין־גזעי בארה"ב, כך עונה זו תבחן את היחס של אמריקה לקהילת הלהט"ב בסוף שנות ה־90.

העונה הזאת של הסדרה עולה כאשר סביבה עוד ועוד פשעים מהעשור ההוא, ולא רק. השנה שודרה הסדרה 'חוק וסדר: פרשת האחים מננדז', שתיארה – באופן יוצא דופן לסדרות 'חוק וסדר' – סיפור אחד מתמשך, המשחזר אירועים אמיתיים: את אלה של האחים לייל ואריק מננדז שב־1989 רצחו את הוריהם. הסדרה עוקבת אחר המשפט שהתרחש ב־1994 ובו מסבירים השניים מדוע עשו זאת.

'Waco' היא סדרה בת שישה פרקים, המבוססת על המקרה האמיתי שהתרחש בווייקו שבטקסס ב־1993, שבו האף.בי.איי הטיל מצור על חווה של כת הדווידים בראשות דיוויד כורש, שבסופו נהרגו 87 בני אדם. היא עלתה לשידור ב־24 בינואר ברשת פאראמונט ודרכה אפשר ללמוד על הכת הזאת, מדוע הפריעה לרשויות והאם בחרו להתמודד איתה באופן המיטבי.

'Manhunt: Unabomber', סדרה חדשה בנטפליקס, מתארת את לכידתו של הטרוריסט ששלח מעטפות נפץ לאנשים תמימים באוניברסיטאות ובחברות תעופה בארה"ב לאורך שנים רבות, כדי להעביר מסר אנטי־ממסדי. לאחר שנים שבהן האף.בי.איי לא הצליח לעלות על עקבותיו וטעה בפרופיל שלו, הוא נתפס ב־1995 הודות לטכניקה חדשנית הקשורה לבלשנות, והמשפט שלו מ־1997 מתואר גם הוא בסדרה.

החודש (פברואר) תעלה ברשת יו.אס.אי בארה"ב הסדרה 'לא פתור' – Unsolved: The Murders of Tupac & The Notorious B.I.G – ותצלול לחקירות הרצח של שני הראפרים האלה ב־1997. יוצרי הסדרה מקווים להציג צד אנושי יותר של שני המוזיקאים המנוחים.

סרט הקולנוע הנפלא 'אני, טוניה' אמנם אינו מגולל רצח ואינו סדרת טלוויזיה, אבל הוא בהחלט מזכיר לצופים פשע מתוקשר ביותר ומשתלב במגמה המדוברת כאן. הסרט – מעין ביופיק שזוכה לטיפול של סרט עצמאי, משלב הרבה עובדות, בהומור שחור, עשייה חדשנית ומחוכמת, בסגנון מוקומנטרי – מספר על טוניה הארדינג. ב־1994 הואשמה הארדינג, מחליקה על הקרח אולימפית, כי הזמינה בריון שישבור למתחרה שלה, המחליקה האולימפית ננסי קריגן, את הברך. בסרט מככבות מרגו רובי, שהייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב, כמו הסרט עצמו, ואליסון ג'אני (הזכורה תמיד כסי.ג'יי מ'הבית הלבן', אף שבאחרונה נעשתה יקירת סרטי האינדי), שזכתה בפרס גלובוס הזהב על תפקידה כאמה של טוניה.

'מיינד האנטר', עוד דרמה על פשעים אמיתיים שעלתה ב־2017 בנטפליקס, אינה מתרחשת בשנות ה־90 אלא שני עשורים קודם לכן, בסוף שנות ה־70. בדרמה של דיוויד פינצ'ר, המבוססת על ספרם של סוכן האף.בי.איי לשעבר ג'ון אי. דאגלס ומארק אולשייקר, משחזרים רציחות של רוצחים סדרתיים שאחד הבולטים שבהם הוא אדמונד קמפר.

אם לא די בהם, החודש יעלה גם 'וידויו של רוצח סדרתי', סדרת דוקו בת חמישה פרקים החושפת את ההקלטות מחדר החקירות של רוצחים סדרתיים כמו טד באנדי, רוברט בלאק ואחרים.

וכדי להוכיח שתופעת הפשע האמיתי אכן נוכחת וברורה לעין כל, יש לה כבר סאטירה. 'אמריקן ונדל', סדרה חדשה של נטפליקס, עוקבת אחר מעשה ונדליזם שביצע תלמיד תיכון. המקרה מטופל ומשוחזר ממש בסגנון המוכר לפי כל כללי הז'אנר, רק הפשע – ציור איבר מין זכרי על מכוניות המורים – הוא שונה.

.

רוצים לקרוא את המשך הכתבה? לפרטים על מבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – חודשיים ראשונים ב-19.90 ש"ח בלבד – לחצו כאן

.

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון פברואר של ליברל.

שתף