רפי מן / הזירה ההיסטורית:
המשטרה העברית במדינתנו המתחדשת החליטה לשים קץ ליחס המזלזל שהעיתונאי נתקל בו במסדרונות המשטרה – זו הייתה הבשורה שהביא עמו קצין העיתונות של משטרת ישראל, חביב קרומהולץ, לפגישה עם עיתונאים שקיים ביולי 1948. הוא סיפר כי כדי לסייע לשמירת הקשר השוטף והישיר עם העיתונאים ימונה בכל נפה של המשטרה קצין שיהיה מוסמך למסור מידע לכתבים, ובכל מטה נפה יימצא שולחן מיוחד לעיתונאים, עליו יונח לרשותם יומן המאורעות. כל מאורע יירשם מיד בהגיע ידיעה עליו לתחנת המשטרה, הבטיח קרומהולץ, וכניסת עיתונאים לתחנה תהיה מותרת בכל שעות היום והלילה.
"יומן העיתונות" הונח לראשונה במטה המשטרה בתל אביב. משטרת ישראל שמה לה למטרה לשרת את הציבור, כתב קרומהולץ בפתח היומן. מעשיה יהיו גלויים ואין היא מעוניינת להסתיר דבר מעיני הקהל. ביומון 'המשקיף' פורסם כי פריט המידע הראשון שהופיע ביומן היה דיווח על צעירה בת 22 שנהרגה בקפיצה מאוטובוס בשכונת התקווה.
המשטרה החדשה הייתה בין הגורמים הראשונים שזיהו את הצורך בקשר הדוק עם הציבור באמצעות התקשורת. משום כך נבחר לתפקיד קרומהולץ, שהחליף מאוחר יותר את שם משפחתו לכנען. הוא כתב בעיתונים בפולין בטרם עלייתו ארצה, שירת במשך שנים במשטרה הבריטית, ובין היתר היה מפקד תחנת המשטרה בעיר העתיקה בירושלים. ב־1944 פשט את המדים והיה לעיתונאי ב'הארץ'. היכרותו עם הממשק בין המשטרה לעיתונות משני צדי המתרס הפכה אותו למועמד מצוין לתפקיד החדש – קצין העיתונות של המשטרה. "מעלתו של קצין עיתונות היא בזה שהוא יודע מה רצונם של העיתונאים", נכתב בכתבת דיוקן מחמיאה על קרומהולץ שפורסמה ב'מעריב'. "הוא יודע שאין טעם לפרסם הודעות משטרה באיחור של 48 שעות, בשעה שכל רפורטר יכול לדעת מה שאירע שעתיים או שלוש לאחר המקרה".
משטרת ישראל החלה לפעול יומיים לאחר הכרזת המדינה, ובתוך ימים ספורים ניצח קרומהולץ על "מתקפת תקשורת" שכללה מסיבות עיתונאים ומפגשים אחרים עם כתבים. אלה הוקדשו להצגת המשטרה כאחד מסמלי עצמאות ישראל וריבונותה, תוך הבטחה כי תהיה טובה ואיכותית יותר מקודמתה הזרה. "עז רצוננו להקים משטרה נאמנה, טהורה ויעילה", הכריזו מקימי המשטרה והבטיחו בין היתר מאבק בתופעת השוחד לשוטרים, שהייתה מוכרת בימי המנדט.
לא רק הצורך בהידוק הקשר עם הציבור עמד בבסיס מינויו של קרומהולץ. מנקודת מבטה של המשטרה נועד מינויו לצמצם את הקשר הישיר בין עיתונאים לקציני משטרה ולשוטרים ולשלוט במידע הזורם לתקשורת. המטרה, הסביר, היא להפסיק "אותה רדיפה חסרת הכבוד אחר כל שוטר ושוטר 'לסחוט' ממנו שמץ ידיעה".
כישוריו של קרומהולץ כדובר, ואולי התפעמות העיתונות מסממני העצמאות בראשית ימי המדינה, הביאו לכך שהמשטרה זכתה אז לסיקור אוהד בדרך כלל. אבל הרומן בין העיתונות למשטרה היה קצר ימים. אחרי שנה חזר ל'הארץ', וחלף עוד זמן עד שמונה לו מחליף.
ב־1949 סערה הארץ בעקבות פרשת אונס צעירה ורצח גבר שטייל עמה בגן מאיר בלב תל אביב. כתב 'על המשמר' תבע לדעת מה תעשה המשטרה כדי לבלום את גל הפשע ולהחזיר את תחושת הביטחון לאזרחים, אך לא זכה לקבל מענה. "אנשי המשטרה, קציניה ומפקחיה סירבו למסור פרטים או לחוות את דעתם בפני העיתונות, בטענה כי 'זהו תפקיד של קצין העיתונות' אשר… איננו בנמצא כלל", הצליף העיתונאי במשטרה. "והעיתונאים נאלצים לכתת רגליהם מ'אדון קצין' ל'אדון קצין' שני, לחטוף שמועות ולמסור דברים בלתי מוסמכים, דברי סברה מפיו של שוטר זה או אחר, מבלי שהציבור ידע אל נכון מה הן בעצם תכניותיה של המשטרה".
רוביק רוזנטל / הזירה הלשונית:
הבדיחה בעלת הזקן שואלת מדוע שוטרים הולכים בזוגות. התשובה: אחד יודע לקרוא והשני לכתוב. לבדיחה הזו אין עדות בגלגולי הלשון העברית, אלא להפך. השוטרים בתנ"ך נקראו כך כי ידעו לקרוא ולכתוב שטרות, ונחשבו חלק משכבת העילית האוריינית.
היום, כך נראה, עובר כל שוטר זוטר קורס קצר בדוברות. בניגוד לימי חביב כנען, התקשורת אינה מחכה לדובר המשטרה כדי לקבל מידע ותגובות אלא עטה על השוטר בשטח במצלמות ובמיקרופונים. כך נוצר בשפה העברית מעין תת־משלב שאפשר להגדיר אותו "משלב תגובות השוטרים לתקשורת לאחר אירוע". המשלב מצטיין בשפה קלישאתית הכפופה לשלל איסורים, ומטרתה להעניק לרשתות הטלוויזיה סינקים לשידור בלי לומר שום דבר ובלי להעניק בדל מידע. הוא בנוי על ארבעה־חמישה משפטי מפתח כדלהלן:
- "אנחנו בודקים את נסיבות האירוע". תרגום: אין לנו מושג מה הולך כאן.
- "נבדקים כמה כיווני חקירה". תרגום: אין לנו עדיין קצה חוט.
- "כרגע אנחנו בוחנים את הזירה". תרגום: הולכים בזהירות כדי לא להזיז את הגופה המתקררת.
- "אנחנו פועלים על סמך מקורות מודיעיניים". תרגום: פושע אחד זימר על חבריו, וחייו עלי אדמות קצובים.
- "החשודים מוכרים למשטרה". תרגום, בסגנון 'קזבלנקה': "עצרנו את החשודים הרגילים".
לצד המשפטים הריקים יש לשוטרים ז'רגון משלהם. הוא אינו עשיר כמו שפת הפושעים, המוכרת גם היא לשוטר המצוי. בשפת הפושעים, יש לומר, קיים מגוון עשיר של מונחים המתארים מלשינים, וכן פעלי חיסול למיניהם, מ"נטחן" ועד "התבזבז". הפושעים נוהגים לקרוא לשוטרים בכינויים שונים כגון כחולים, דרדסים (על פי צבע המדים), וכמה מחמיאים פחות: כלבים, כלבת, עקרבים ועוד. חוקר מוערך הוא "קורא הפוך", והבלש הפרטי "פקחן".
שפת השוטרים מתייחסת מטבע הדברים לעולם הפושעים, ובעיקר לדרכים המגוונות המאפשרות להשיג מהם מידע. חלק מהמושגים לקוחים משפת התקשורת המשודרת. "אולפן" הוא משדר או ניידת עם אמצעי הקלטה מושתלים; "תא אולפן" הוא תא אסירים שהושתלו בו מיקרופונים. כאשר נכנס לתא מדובב מקצועי הוא נקרא "אולפן הקלטות נייד". על עבריין מודיע או סוכן סמוי שמבצע הקלטה לצורך הפללה נאמר שהוא "לבש מכשיר". הסוכן עצמו קרוי בקיצור "מוסווה", ובמקרים אחרים "מופי", קיצור של "מופעל". שמירה על המקורות היא "צו עליון", והחשש הגדול הוא ממודיע ש"נשרף", או בתיאור דרמטי יותר "התפוצץ לו מודיע".
חלומו הרטוב של השוטר הוא לתפוס את הפושע בשעת ביצוע המעשה. פושע כזה שנעצר מוגדר "חם", ונאמר עליו גם ש"הרימו אותו בחצר". אחרי שנתפס ונחקר הוא לעתים קרובות "מחלל", "מזמר" או "שר". במקרה זה יש זהות בין שפת השוטרים לשפת הפושעים.
הפושעים למיניהם זוכים לכינויים מסוגים שונים. הפושע המצוי קרוי "צדיק" ואפילו "רבן". בעת האחרונה אכן מצטופפים על ספסל הנאשמים כמה צדיקים גמורים ורבנים מדופלמים. "מוכלל" הוא מי שמצוי ברשימה של מעוכבי כניסה או יציאה מהארץ. "מגונה" הוא אדם שהורשע בעבירות מין, וכן כינוי למעשה המגונה עצמו. "מוּכּר" הוא עבריין ידוע, קיצור של "מוכר למשטרה". הערבים מכונים בז'רגון המשטרתי "כפרות". מונח משטרתי בעל עניין הוא "לעמוקים", הצהרה משטרתית שהחקירה תגיע בכל מחיר לחקר העניין.
שגרת העבודה המשטרתית מכילה עבודות "תצפות", מונח שנלקח מהשפה הצבאית. כשהסירנה המשטרתית מייללת נקראת הנסיעה "אדומים" – נסיעה מבצעית משטרתית שבה מותר לעבור ברמזור אדום. למשטרה כלבים שאומנו לגלות סמים, וזכו לשם המטריד "רעבים". וכשנגמרו הפושעים הרגילים מתפנים השוטרים להפעיל את הינשוף, שנועד לגילוי אלכוהול אצל נהגים באמצעות נשיפה.
ויש עוד קלישאה, אימת השוטר ושמחת התקשורת: "העניין הועבר לטיפול מח"ש". תיק חקירה כנגד שוטר נקרא "תיק ירוק". לאחרונה, כך נדמה, הולכת גינת המשטרה ונעשית ירוקה יותר ויותר.
רוצים לקרוא עוד כתבות, מדורים, פרשנויות וטורים אישיים של הכותבים הכי טובים בישראל? הירשמו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש במתנה עד הבית!
