פרויקט טראמפ: לא רק אתגר דיפלומטי | דני איילון

0

בעצם ימים אלה, יש להניח, עמוסות בעבודה ידיהם של חוקרים רבים במשרדי החוץ ושירותי הביון ברוב בירות העולם. המשימה: איסוף כל בדל מידע על דונלד טראמפ ומהלך חייו, מיום הולדתו עד עכשיו. כל זאת, במטרה להכין פרופיל פסיכולוגי ואישיותי מעמיק של המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב. הניסיון להעריך כיצד יפעל טראמפ אם ייבחר בנובמבר הקרוב וייכנס לחדר הסגלגל ב־20 בינואר 2017, הופך חיוני ודחוף ככל שעולים סיכוייו להיבחר. מה שהחל כקוריוז, עת הכריז טראמפ לפני 14 חודש על התמודדותו למשרה החשובה ביותר לעתיד האנושות בשנים הקרובות, הפך לאפשרות מעשית בעלת סיכויים לא מבוטלים.

העובדה שטראמפ מעולם לא כיהן בתפקיד ציבורי כלשהו, יחד עם קמפיין הבחירות שלו, שבלשון המעטה ניתן לתארו כקמפיין השונה והבלתי שגרתי ביותר בתולדות ארה"ב, מקשים עד מאוד על הניסיון לחזות את מדיניותו וסגנון מנהיגותו. למרות זאת, ניכר כי יחסו למדינת ישראל וממשלת ישראל הנוכחית יהיה חיובי ביותר, כך שלירושלים אין סיבה לדאגה מנשיאות אפשרית של טראמפ. התבטאויותיו לכל אורך הקמפיין עד כה הן עקביות ומדגישות תמיכה בלתי מעורערת במדינת ישראל. בוועידת אייפאק במרץ האחרון הפליג טראמפ בתיאור ישראל כמדינה הקרובה ביותר לארה"ב ובת־בריתה האיתנה. בנושא הסכסוך עם הפלסטינים, הטיל טראמפ את כל האחריות לקיפאון על אבו־מאזן והפלסטינים. ברטוריקה זהה לקו ההסברה הישראלי, הוא גינה את ההסתה הפלסטינית, האדרת ה"שהידים" ומימון משפחותיהם. את החמאס כינה "הלוויין של האייתוללות מטהראן". כמו כן, התחייב טראמפ לבטל את הסכם הגרעין עם איראן שנחתם על ידי אובמה, אותו הגדיר "הנשיא הגרוע ביותר לישראל מאז ומעולם". לבנימין נתניהו מתייחס טראמפ כאל חבר אישי ושותף לדרך.

אם עד היום פגש נתניהו כראש ממשלה רק נשיאים דמוקרטיים בבית הלבן (ביל קלינטון וברק אובמה), בעלי מדיניות ליברלית ואג'נדה מנוגדת לעתים לשלו, בעיקר בנושאי הסכסוך ואיראן, הרי שבטראמפ הרפובליקני אולי ימצא שינוי מרענן מבחינתו.

לעומת זאת, חוסר ניסיונו המוחלט של טראמפ בענייני חוץ וביטחון, אישיותו הצבעונית והיותו בלתי צפוי עלולים לגרום לאי־הבנות ומתחים אפשריים ביחסי ישראל־ארה"ב. התייחסותו של טראמפ למאבק מול הפלסטינים כ"סכסוך נדל"ן", שיכול להיפתר בתוך שישה חודשים, יכולה ליצור אי־הבנות רבות. התבטאותו (היחידה עד כה) כי ידרוש מישראל לשלם עבור הסיוע הביטחוני האמריקאי, כפי שהוא דורש בימים מחברות נאט"ו, גם היא יכולה להיות פתח לתקלות וחיכוכים רבים.

חשיבות רבה בעיצוב היחסים בין ישראל לארה"ב ואופיים תהיה לצוות הבכיר שיגבש טראמפ סביבו ולמידת האימון וההקשבה שירחש להם. אישים ניאו־קונסרבטיביים כמו ג'ון בולטון וניוט גינגריץ', המזדהים לחלוטין עם צרכיה הביטחוניים של ישראל ומתנגדים בחריפות למעורבות בינלאומית בסכסוך ובמיוחד של האו"ם, יבטיחו הרמוניה ביחסים בין שתי המדינות. מינויים אפשריים אחרים, כמו קונדוליזה רייס ורוברט גייטס, ה"ריאליסטים" ומתחשבים יותר בעמדות השחקנים בזירה הבינלאומית, יקנו אופי אחר ליחסים.

אפשרות נוספת היא שטראמפ ינהל מדיניות חוץ בדלנית ויגלה חוסר עניין גמור במזרח התיכון, כך שישראל, הפלסטינים ויתר השחקנים בזירה ייוותרו לנפשותיהם. הקביעה היחידה שניתן לפסוק בעת זו היא שנשיאות טראמפית תהיה שונה לחלוטין מנשיאות קלינטונית ובוודאי מהנשיאות אליה הורגלנו בימי אובמה.

.

כל הכתבות והניתוחים בפרויקט טראמפ:

אמריקה של טראמפ – הכתבה המרכזית מאת רותם דנון

כשהכריזמה מאיימת על הדמוקרטיה – טור מאת אורן נהרי

אמריקה נגד אמריקה – טור מאת אלון פנקס

המועמד שמדבר אמריקאית – טור מאת יקי דיין

.

לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית

.

צילום: איי-אף-פי

שתף