"לא זוכר", ענה החודש שר הביטחון אביגדור ליברמן במפגש החצי שנתי שלו עם תא הכתבים הצבאיים. השאלה שהפניתי אליו וקיבלה את התשובה הזו, הייתה מהם לוחות הזמנים של תחילת הפעלת מפעלי הטילים והרקטות שהאיראנים בונים עבור האוגדה השיעית הדרומית שלהם, להלן חזבאללה.
כל הנוכחים בחדר צחקו. היה ברור שליברמן זוכר גם זוכר את מה שתדרך אותו ראש אמ"ן, האלוף הרצי הלוי. ישנה מלחמה מוזרה, לא רשמית, שמערכת הביטחון יצאה אליה בחסות הטלטלה בעולם הערבי. זו שפעם, אי אז ב־2011, קראנו לה בנאיביות 'האביב הערבי'. במסגרת המלחמה הזו מפעילה לעיתים ישראל את מה שמכונה "עוצמה רכה". במקום טילים, ופיצוצים, וחיסולים מסתוריים, שכבודם בהחלט מונח במשוואה הזו, לעיתים עדיפות הדלפות לעיתונות הזרה, או נאומים בכנס הרצליה, או תדרוכי עיתונאים.
איראן, כדי לקצר טווחים בהעברות הנשק המתקדם לחזבאללה, פשוט מקימה את המפעלים האלה בחצר של נסראללה. בניגוד למתקפות המרובות על אדמת סוריה, כפי שדווחו בתקשורת הזרה, במקרה הזה המשוואה היא אכזרית. אם ישראל לא תתקוף את מפעלי הרקטות הנבנים בלבנון, הם עלולים להתחיל לייצר כאלו מדויקות, בידע איראני ובמספרים סיטונאיים. סגן הרמטכ"ל (וכנראה הרמטכ"ל הבא) האלוף אביב כוכבי קרא לזה בתפקידיו הקודמים כראש אמ"ן ופיקוד צפון "אש בשישית": יותר רקטות, יותר כבדות, יותר טווח, יותר מבוזרות וקשות ליירוט ולפגיעה מוקדמת. מנגד, תקיפה קינטית של המפעלים, נניח באמצעות חיל האוויר הישראלי, משמעותה אחת: מלחמת לבנון השלישית, שישראל מנסה לדחות ככל האפשר אחרי 11 שנים שקטות יחסית בצפון.
לכן ראינו קמפיין שנועד להחליף את המטוסים ואת ההסלמה: נאומים של ראש אמ"ן בכנס הרצליה, תדרוך של הרמטכ"ל איזנקוט בוועדת חוץ וביטחון, והכל התחיל בסקופ מהדהד בעיתון הכוויתי 'אל ג'רידה', שבאורח פלא נוטה להשיג ידיעות בלעדיות מליבת המערכת הישראלית. נכנה אותן "ידיעות דיר באלאק": אנחנו יודעים, ואנחנו רוצים שאתם תדעו שאנחנו יודעים.
ברמת הגולן הקיץ בשיאו וגם הפרדוקס. בתצפית של קוניטרה מצד אחד תיירי מלחמה: יהודים אמריקאים בטיולי בר מצווה, חברי פרלמנט אירופאים ומשפחות מגוש דן, כולם מצוידים במשקפות. ומעבר לגדר, מלחמת כל בכל עד הכדור האחרון, עד המטר האחרון. אל מול נפילות הפגזים בשטח ישראל, אותן "זליגות", ולמרות הרטוריקה הלוחמנית, ליברמן לא שינה את מדיניות התגובה של קודמו יעלון: תגובה מדודה, שנועדה קודם כל לפגוע בכלי היורה (מרגמה, טנק, תותח) של צבא אסד, לאחר כל נפילה בשטחנו. מה שלא מדרדר את המצב להסלמה מחד, אך גם לא מרתיע מספיק מאידך. השבועות האחרונים סימלו גם אאוטינג מוחלט ביחסי ישראל וכמה מארגוני המורדים, המתונים יחסית, שבעיקר רוצים לשרוד ולחיות בגולן הסורי. למשל ארגון כמו 'אבירי הגולן', שנשען לטענת פרסומים בחו"ל על כסף, טיפול רפואי וסיוע ישראלי. המשוואה: נסייע לכם, ואתם תרחיקו את צבא אסד, חזבאללה, איראן ודאעש מהגבול שלנו.
דבר אחד ברור. קיץ 2017 הוא רע מאוד לדאעש, שנמצא בנסיגה רצופה בכל החזיתות. ההימור והיומרה לייסד ח'ליפות שתשלוט בגורלם של 8 מיליון בני אדם ותמחק את גבולות סייקס־פיקו, נחסמו בידי צבאות עדיפים בהרבה: הכורדים והעיראקים, הרוסים והקואליציה המערבית בהנהגת ארה"ב. החודשים הקרובים אמורים להביא את סופה של דאעש כטריטוריה, כח'ליפות בעיראק־סוריה. דאעש יהפוך ממדינה לאפידמיה. אפידמיה שבאמצעות הטכנולוגיות המערביות ביותר, הליברליות ביותר, תדביק בווירוס הטירוף צעירים מג'לג'וליה ועד פריז. מבריסל ועד לוב.
