נועם חומסקי בראיון מיוחד: "לא חשבתי שזו תהיה מדינה של יודו־נאצים"

0

יהודי עוכר ישראל…? חומסקי מגלגל על לשונו באטיות ובעברית את המילים "עוכר ישראל" ועובר לאנגלית. "בארצות הברית אומרים שאני עוכר אמריקה הנורא מכולם". פניו אינן מאבדות את הסבר הנינוח שעמו הוא משייט בעולם הנורא והנפלא שאנחנו חיים בו. הטון רך מאוד, אדוות קלות על מי מנוחות, אבל אי אפשר לטעות בלהב החד והצונן המבצבץ מן הטקסטים שלו כמו משולש זנב של כריש.

| מה עושה לך הקמפיין שמציג אותך גם כאנטישמי?

בתור מי שאכפת לו מכל דבר בעולם, דווקא בנושא הזה הוא עונה במשיכת כתף שמנסחת סוג של "מה אכפת לי", אלא שבהחלט אכפת לו מה היחס כלפיו עושה לואלרי, אשתו השנייה, שהייתה אמורה להגיע לפגישת בוקר שבתית בסטארבקס שליד ביתם בלקסינגטון, פרבר כל־אמריקאי מנומנם ואמיד בבוסטון. מייל זועם שהגיע אליה הבוקר העכיר את רוחה והשאיר אותה בבית. אני כועס עלייך ויותר מכך על בעלך, כתב לה חבר ותיק וקרוב שלה. "ואלרי נולדה בברזיל וגודלה כקתולית", אומר חומסקי, "אבל מאיזו סיבה מסתורית, בשנות העשרה שלה איכשהו נסחפה לכיוון היהדות. היא הלכה לבית כנסת, אורתודוקסי דווקא, ושם קיבלו אותה בחום. אפילו למדה קצת עברית. בפעם הראשונה שביקרנו יחד בניו יורק היא גררה אותי לבית הכנסת המרכזי במנהטן לשעה של התבוננות פנימית וכדי לנצל את ההזדמנות לקרוא את התנ"ך בעברית".

| ואלרי חושבת על המצב והעולם כמוך?

"יש לה השקפות משלה".

הוא מתקשה לענות על שאלות היפותטיות כמו מה אביו היה אומר עליו. הוא יודע שאביבה, דיאן והארי, ילדיו מקרול, אשתו הראשונה, גם היא בלשנית, שנפטרה ב־2006, הולכים בדרכו, רק הטמפרטורה שונה. חומסקי לא מנסה לברוח מיהדותו משום שהוא לא נרתע משום נושא שהוא אישי, פוליטי, מוסרי, לאומי ובינלאומי. כולל יהדותו. כאילו הוא הולך לו בנתיב חייו, ומישהו או משהו, בלא לשאול לדעתו, ובעצם בלא שהרגיש או היה מודע, הדביק לגבו את היהדות הזו. "אני נולדתי למציאות שבה ההורים שלי היו מעורבים לחלוטין בחינוכי על פי ערכי תרבות הגטו היהודי. את ילדותי ונערותי העברתי בשעות אחר הצהריים בבית ספר יהודי ובעברית. זה היה בשנות ה־30 ולא משנה כמה עני היית, תמיד היה מישהו עני ממך. הוריי ניהלו מאבק הישרדות שהעסיק את שניהם ואני חונכתי בידי מארי, האומנת שגרה בביתנו, קתולית אדוקה, שטיפלה בי כל ילדותי והייתי כנראה הבן היקיר שלה. בעניין יהדותי היה לי אותו חלום קבוע שמעולם לא הבנתי אותו. בחלום ההוא אני נמצא בחדר ענק ואפל ובקצהו אלומת אור על אדם בגלימה לבנה. בסופו של דבר הבנתי שמארי לקחה אותי למיסה של בוקר יום ראשון ואני חושד בה, במארי, שלא רצתה שאירש גיהינום. לכן ככל הידוע לי ייתכן מאוד שהוטבלתי, מה שעושה אותי קתולי ואת ואלרי יהודייה".

| אז מי או מה הוא בעצם יהודי?

"אני חושב שהתשובה הממצה ל'מיהו יהודי' אמורה להיות דומה לתפיסתו של בן אנדרסון על האומה כקהילה מדומיינת (Imagined Community), לכן יהודי הוא כל מי שבוחר להיות חלק מהמסורת של התרבות וההיסטוריה – שגם מרביתה מדומיינת – של אותה קהילה".

| ומהו ציוני?

"אפשר לומר שאני ציוני, אבל לא מסוג הציונות העכשווית".חומסקי מכיר בכך שמה שהוא מגדיר כציונות היא בעיני הרוב אנטי־ציונות, שלא לומר אנטישמיות. "תמיד תמכתי במולדת אתנית יהודית בארץ ישראל", אמר פעם, "אבל זו לא בדיוק מדינה יהודית".

+++++

היהדות של חומסקי, כמו הציונות שלו, היא היושרה האנושית האוניברסלית שלו. היא תוצאה של חיים שלמים שהם מפגש אינטנסיבי עם כל העולם ובני דודו היהודים, הנוצרים, המוסלמים, ההינדים והחילוניות שהיא עצמו ובשרו. חיים שבהם גבולות המדינות נמדדים על פי קריטריונים אנושיים אוניברסליים ולאו דווקא על פי משטרים, מסורות או דתות.

לוח הזמנים שלו גדוש בפגישות, הרצאות וראיונות מכאן ועד 120 שלו. הוא ידידותי לזר באורח שאין בינו ובין הנימוס הפוחלצי האמריקאי הטיפוסי ולא כלום. כל חזותו אומרת אחרי 48 שנים מאחורי דלפק הבנק, אחרי שני פרסי העובד האדיב, אני הפנסיונר של השכונה, אבל אותה נעימות רכה ומרוחקת משהו אינה פוגמת בחדות שבה הוא מסתייף עם הרעים. לדעתו. והוא לא מהסס להגדירם ככאלה. ולא, לא מדובר רק ברוע מדינתי, לאומי ודתי, מדובר גם ברוע אישי. קיסינג'ר? "איש רע. אין לי ספק שבמלחמת יום כיפור הוא הקריב חיילים ישראלים כדי לספק את השאיפות האישיות שלו".

ברמה הפוליטית הוא אחד האנשים היותר חומצתיים, אבל חבריו מעידים שמדובר בטיפוס רגוע ששמו השני הוא נעים הליכות. אפילו כשהוא מתעמת עם עו"ד אלן דרשוביץ, פרופסור חלקלק ומתעתע, ימני ויהודי ללא קו הפרדה, הוא מרצה באורח רגוע ודידקטי את השתלשלות האירועים שהובילו אותו למסקנה שישראל היא מדינה פשיסטית, שאמריקה היא מעצמה אכזרית מונעת אינטרסים תאגידיים ושמעון פרס הוא טיפוס "צמא דם". כך הוא נוהג ומתבטא בכל עניין שהוא עניינו ונראה שכל מה שקורה בעולם הוא עניינו של נועם חומסקי. הוא מתעב את מושאי ההתקפות שלו, מה שלא מפריע לו לשבת איתם לשיחה. "אני נפגש עם כולם", הסביר, "הייתי הולך אפילו לדיק צ'ייני אם היה מסכים לקבל אותי".

| לכן הלכת לשמוע את נסראללה?

"ודאי".

ב־2005 ביקר את נסראללה בלבנון. הישראלים התפלצו. חומסקי לא מבין על מה המהומה. "ביקרתי באותו זמן גם את וליד ג'ונבלאט, שהיה אז אויבו (ובעקיפין מעין חבר שלנו, ר"א), אבל לא הייתה בישראל אף מילה על הביקור אצל ג'ונבלאט".

| אתה לא מתחרט על הביקור אחרי המעורבות של נסראללה בסוריה?

"הייתי מבקר אותו גם עכשיו כמו שאני מבקר את כל הטיפוסים האלה. הייתי נפגש אפילו עם רמספלד, שהוא לא טוב ממנו". באותה שיחה אמר חומסקי שיש לנסראללה זכות להחזיק בנשק. "הוא לא קדוש, אבל אין ברקורד שלו שום דבר שמתחיל להשתוות עם הפשעים של שמעון פרס ושל טוני בלייר".

| סליחה?

"תמיכתו של בלייר בפלישה לעיראק, יחד עם ג'ורג' בוש, היא הדגמה של פשע בינלאומי בדומה לפשעים שהנאצים נתלו בגללם במשפטי נירנברג".

| ופרס?

"פרס הורה להפציץ כפרים בלבנון. מבחינתי הוא צמא דם. הוא גם אחד מהארכיטקטים של ההתנחלויות, הוא לא אדם שצריך לנהוג בו כבוד".

רוצים לקרוא את כתבתו המלאה של רן אדליסט? הירשמו לקבלת גליון מתנה עד הבית

איור // אפרת (חסון) דה בוטון

שתף