משפיעים 2017 > משפיעי העל > הטפילגוריתם [דרור גלוברמן]

0

זה אחד המראות הכי מבחילים בטבע. פטריית הטומנטלה, אחת האכזריות בעולם, חודרת לפיה של הנמלה וממנו למוחה, משתלטת עליו ומשנה את התנהגות הנמלה. הנמלה הופכת לזומבי ומוכוונת לפעול לטובת האינטרס של הפטרייה הטפילית ונגד האינטרס שלה עצמה. היא נוטשת את הקן, מטפסת בעל כורחה על צמח גבוה, שם היא נועלת את צבתותיה בחוזקה בתוך ענף כך שלא תוכל להשתחרר עוד. מתוך מוחה פורצת וצומחת הפטרייה כחטוטרת אימתנית, כשהיא מכלה את איבריה הפנימיים של הנמלה האומללה, אבל נזהרת שלא לפגוע בשריריה שממשיכים להחזיק אותה בגובה שממנו היא מפיצה את נבגיה לקורבנות הבאים.

אני לא הולך להתנצל על האלגוריה החריפה הזאת. אלגוריית האלגוריתם. כשאדם צווח בעלבון מהול בזעם על בת זוגו שלא ענתה לו כמחצית השעה להודעת וואטסאפ, למרות שנראתה לאחרונה, ואחר כך נוטש את הוויכוח לטובת שוטטות מנחמת בפייס או בפוקר – צריך לשאול מי גרם לו להתנהג ככה. מי הכניס לראשו שעליו להיעלב מהיעדר תגובה לנוכח שני v כחולים, ומי לימד אותו שהמרגוע מותנה בבהייה במסך מרוצף לאינסוף פרטי תוכן נעדרי חשיבות (אך לא בלתי מעניינים). ובקצה של הפיד הפוליטי, הרגשי, המסחרי, יש מישהו שתמיד מרוויח – הפלטפורמה. הפטרייה. הטפיל. האלגוריתם.

כל אזרח דיגיטלי – כולנו – מתמודדים עם הטפיל שהוחדר למוחנו, ומסיט את מחשבתנו לכיוון הרצוי לו. אני רוצה להעניק לך מלוא הקשב, אהובתי, אבל דעתי נודדת בעל כורחה לפיד הטוויטר. הגיבו לציוץ האחרון שלי? מה חושבים על הפרק האחרון בעונה? אני מרגיש אשם, אבל אני לא. אני קורבן. כמו הטומנטלה, גם האלגוריתם עוצב במטרה להתלבש על מנגנונים נוירולוגיים־נפשיים שמוטמעים בדנ"א שלנו, ולסובב אותם לצרכיו, ובמידה רבה – נגדנו. הוא מאתר נקודות חולשה משותפות לכולנו, אבל גם נקודות חולשה אישיות וספציפיות, ומנצל אותן לצרכיו. חדוות הלמידה האנושית תועלה על ידי הטפילגוריתם לצריכת תוכן אובססיבית וחסרת מטרה. דומה לבליסת שוקולד – כל קובייה מספקת לרגע קל, שמשאיר אחריו מרירות וריק. הרצון בסביבה חברתית הונצל על ידי הפטרייה המתוכנתת לאינטראקציות דיגיטליות אינסופיות שמספקות לא יותר מתחליף אדולני לחום אנושי. בינתיים, החטוטרת שצומחת לנו מהמוח שואבת מתוכנו את הזמן ואת תשומת הלב שלנו ומסיטה אותם מהמטרות האישיות שלנו למטרות הכלכליות שלה. משאירה לנו ג'אסט אינאף כדי להגיע גם למחר, שבו נזין אותה שוב.

הכותרת הזו הכתה גלים בעולם: פייסבוק מזהה בני נוער במצוקה נפשית או חברתית, ומנצלת אותם לצורכי המפרסמים. העולם הזדעק. המזדעקים שכחו שגם הם הקורבנות. המתוסכלים, שבורי הלב, חסרי המטרה – גם אותם האלגוריתם כבר זיהה. משועמם או מחפש תשומת לב? פייס. מרגיש זקן? אמאזון תאתר עבורך גאדג'ט מושלם. גאה ושמח? אינסטה. בודד? טינדר.

רשתות שיווק, חברות תעופה, בנקים וחברות אשראי, גופי מודיעין, חנויות פארמה. כולם רוצים אלגוריתם. כולם רוחצים בניקיון כפיהן הטפלוני של שורות הקוד. אבל האלגוריתם מחליף תקשורת שקופה וגלויה בין חברות וצרכנים – בהפעלת לחץ על הנקודות הסמויות בנפשם. מתי הלחץ הזה הוא יותר נצלני מאשר הוגן? זו שאלה ללא תשובה. כולנו מרגישים מיד את המתנות הגלויות שהאלגוריתם מעניק לנו. את המחירים הסמויים שהוא גובה אנחנו מגלים באיחור רב, לפעמים כשהתלות בו כבר בלתי ניתנת להתרה.

זה לא יסתדר. אף אחד לא ילמד אותנו לזהות איך מפעילים אותנו. לא יהיו כאן כללים ומגבלות. נשארנו לבד. לזהות את הטפילגוריתם כשהוא מפעיל אותנו נגד האינטרסים שלנו עצמנו. להשתלט מחדש על תשומת הלב ועל הזמן שלנו. להילחם בזרועותיו התמנוניות ולשלוף אותן מעומק מוחנו. לחזור להיות אנשים חופשיים. 

צילום: THINKSTOCK

רשימת המשפיעים מתפרסמת במלואה בגרסה המודפסת של המגזין 'ליברל'. לפרטים על מבצע מנויים חדש ואטרקטיבי לחצו כאן

שתף