משפיעים 2017 > ביטחון > גדי איזנקוט [אור הלר]

0

"נו, תהיה מלחמה בקיץ, או שאפשר לנסוע לחופש?" הייתה השאלה הקבועה ששמע הקיץ הזה רב־אלוף גדי איזנקוט מיותר מדי ישראלים. איזנקוט העריך שיעבור קיץ שקט. נכון לדקת כתיבת שורות אלה, הוא צדק. ישראלים רבים שפגשו בו לאורך כהונתו יצאו מעודדים. יצאו בתחושה שהגה הביטחון נמצא בידיים שפויות ואמינות.

כשאיזנקוט נכנס מוקדם בבוקר ללשכתו בקומה ה־14 בקריה בתל אביב, וזורק מבט על קודמיו בג'וב הקשה הזה, הוא מהרהר ודאי כמה מעטים מהם סיימו את התפקיד בטוב, באופן רגוע. כבר שנתיים וחצי בתפקיד. באחרונה הפך לסבא. בדיחות וביקורת על משקלו ומראהו מלוות אותו, לפחות מאז מינויו למפקד גולני, אם לא לפני כן. כשנשאל בידי חבריו אם נעלב כשיורם שפטל כינה אותו "שמן", הוא מתעקש שלא. גולנצ'יק.

בשנה החולפת המשיך איזנקוט להיות שומר הסף של הביטחון הלאומי הישראלי. בדרכו. כלומר בשקט, בצניעות, בענייניות. וגם להגיד את דעתו, כשפיו וליבו שווים: אם זה בפרשת המגנומטרים, שם יעץ להסירם לאלתר (ומהר מאוד הוכח שצדק), ואם זה בפרשת אזריה, שם המשיך להוביל קו ערכי בלתי מתפשר, למרות הזרמים העכורים שהתגלו בחברה הישראלית. איזנקוט ממשיך לראות באמונה נכס אסטרטגי חשוב בהרבה מטנקים ומטוסים. הוא מתעקש שמהקו שהתווה בפרשה, צה"ל ייצא מורווח בטווח הארוך, גם אם בסקרים יש רוב ברור לתומכי אזריה.

הוא רואה גם הזדמנויות בהסכם הגרעין עם איראן, אבל ממשיך להתכונן ליום פקודה אם האיראנים ינסו לפרוץ לגרעין. בטווח המיידי, חזבאללה הוא האויב הקונבנציונלי הקשה והקרוב ביותר, עם כ־150 אלף טילים ורקטות. כאשר מפקד חיל האוויר היוצא אמיר אשל, המקורב אליו, סיפר עם פרישתו על התקיפות הרבות נגד העברות נשק לחזבאללה בשנים האחרונות, אפשר להבין מדוע לילות רבים האורות בקריה לא נכבים, והרמטכ"ל נשאר בבור ולא נוסע הביתה להרצליה, עד שאחרון כוחותינו חוזר בשלום.

בקרב חוגים לא מבוטלים בימין ובקרב המתנחלים ורבני הציונות הדתית, איזנקוט כבר סומן. גישתו הממלכתית, הבן־גוריוניסטית, הייתה לצנינים בעיניהם. הוצאת תחום תודעה יהודית מהרבנות הצבאית, איסור על מרצים וארגונים מבחוץ להיכנס לצה"ל (לרבות ארגונים בעלי אוריינטציית שמאל), הרחבת גיוס נשים לתפקידי לחימה, וכמובן פרשת אזריה – ציירו לו בעיתונות הימין ובבתי הכנסת דמות של פמיניסט רדיקלי, חובב להט"בים, משועבד לפוליטיקלי קורקט וליברל מושבע. והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. פגישת פיוס שלו עם רבנים זכתה בתמורה להדלפות שקריות מכיוונם. באסון תאונת האפאצ'י בתחילת אוגוסט רץ גל שמועות בוואטסאפ שהרג את הרמטכ"ל. לא בטוח שזה היה במקרה.

אפשר להניח שהיה שמח לקבל יותר תמיכה וגיבוי מנתניהו, שאולי מזהה שהבייס הפוליטי שלו אינו רואה עין בעין עם הרמטכ"ל סוגיות שעל הפרק. אפשר להניח שלאיזנקוט היה נוח בהרבה עם שר ביטחון כיעלון ולא עם ליברמן. אבל גם אם היו חריקות בין השניים בשנה האחרונה, הם הצליחו להסתירן היטב.

איזנקוט חשש מהידרדרות מחודשת לנקודת ההתחלה של גל הטרור בחגי 2015, בעקבות הפיגועים בהר הבית ובהתנחלות חלמיש. בעבודה קשה הצליח להוריד את הלהבות. הוא מקדם את פרויקט הענק של הגדר התת־קרקעית בעזה, נגד מנהרות חמאס. כי בסוף, עם כל הכבוד לרבנים, נשים בטנקים או פרשת אזריה, הוא ייבחן בראש ובראשונה במלחמה, בתקווה שלא תגיע גם בשנה הקרובה.

צילום: תומר אפלבאום

רשימת המשפיעים מתפרסמת במלואה בגרסה המודפסת של המגזין 'ליברל'. לפרטים על מבצע מנויים חדש ואטרקטיבי לחצו כאן

 

שתף