fbpx

משפיעים 2015 > תרבות > ליאור שליין

0

יאיר לפיד רכן לעברו בהסבת ימין, היטלטל בתנועות קטנות כקפיץ חלוד והנפיק מאחד מאבריו הפנימיים קול חנוק. כל ההתרחשות הזו נראתה כמו שבץ של סוס מרוצים ונשמעה כמו מנוע הטנק הניסיוני שפיתח המהנדס האוסטרלי לסלוט דה־מול כמה שנים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. ליאור שליין, שישב מצדו השני של השולחן באולפן הטלוויזיה, היה יכול לגמור כמו עשרות קומיקאים אחרים; עוד אנקדוטה בפרק שעוסק בתכניות האירוח של שנות התשעים מתוך סדרה על דברי ימי הטלוויזיה בישראל; עוד פסיק בתכנית שהקאץ'־פרייז המשמעותי ביותר שלה הוא "מה ישראלי בעיניך", השני – "מתי בכית בפעם האחרונה", והשלישי – "מה היית רוצה שיכתבו על הקבר שלך". שליין ראה מולו אדם מגוחך שמשתנק מכל בדיחה ומתחנף לכל מרואיין, אחד שג'ינגל את חייו בצורה הכאוטית ביותר; התחיל כאייקון סקס בפרסומת לבירה וסטריאוטיפ תל־אביבי בקולנוע, המשיך כפובליציסט עם נטייה מוגזמת לניימדרופינג ומגיש חדשות מעונב, סיים לעת עתה כפוליטיקאי, ובין לבין גם היה מתאגרף, תמלילן, סופר, מחזאי ותסריטאי. שליין ראה, ובאותו רגע הבין הכול.

שליין הוא האנטיתזה ללפיד. הוא לא היה מרכיב את דון קישוט על כתפי אהובתו דולצינאה, אלא על גב סוסתו. ואם לא היה בטוח, היה בודק בגוגל. ואם הרשת הייתה נופלת, הוא היה יורד במדרגות הבניין קומה אחת ושואל את מרב מיכאלי. בזמן שלפיד מוציא שם רע לחלטורה, שליין מקפל את הקריירה שלו, תכנית אחרי תכנית, בדיוק על התפר, ומכניס לארון. שם ניתן למצוא את המדור הסאטירי 'סוף הדרך' מימיו ב'מעריב', תכנית הלייט נייט 'הלילה עם ליאור שליין', ותכניות הסאטירה 'משחק מכור', 'מצב האומה' ו'גב האומה'.

בשנים האחרונות מספיק להיות עיתונאי או פרצוף מוכר מהטלוויזיה כדי שישאלו אותך אם פניך לפוליטיקה או יפצירו בך לרוץ. אנשים שאוחזים ברזומה כזה זנחו קריירות מבטיחות וחצו את הקווים עם כוונות טובות, אבל נכנעו לאפרוריות פרלמנטרית של חוקים תקועים, הצבעות מפלגתיות ונאומי מליאה טפלים. בינתיים שליין לא רץ לשום מקום, גם כי בחוץ חם וגם כי הוא לא פוליטיקאי (קשה, למשל, לדמיין אותו מחבק תינוקות זרים). במקרה שלו מוטב שיישאר על המסך, לא רק משום שאמביציה ג'ינג'ית כמו שלו עלולה להידכא בין גלגלי השיניים החורקים של הבירוקרטיה, אלא כיוון שהוא מביא למסך ערך מוסף שכמעט נעלם מהפריים טיים: אם בשימוש באמצעי עזר תרבותיים מעולמות התיאטרון, האופרה והשירה, כדי להעביר מסר; אם בשחרור הרסן כשהוא עוסק בטאבואים כמו דת, שואה ורצח רבין; אם ברף הגבוה שהוא מציב בפני הפוליטיקאים שמתארחים אצלו; אם באמירות חד־משמעיות ובלתי מתפשרות שמגובות בעובדות ונתונים; אם בחתירתו לשיח אינטליגנטי ורהוט – מצרך נדיר בביצת השטנה שלנו.

עם כל הכבוד ל'ארץ נהדרת', שפיצחה את המכנה המשותף הישראלי במפגש שבין בידור לסאטירה, קיומה של הסאטירה הפופולרית האיכותית מתחיל ונגמר בחבורת שליין ב'גב האומה'. אין שום פוסט בפייסבוק, ציוץ בטוויטר או מאמר ב'הארץ' שמצליחים לסדר ולגבש את הנושא שעומד על הפרק באופן שבו שליין הנוקב, החד, החכם והמחכים עושה את זה. הוא ג'ון סטיוארט הישראלי. הוא יודע לספר סיפור, הוא יודע ללחוץ על הנקודה הכואבת, הוא הצ'ילי החריף בישבן של עולם האקטואליה, שלב אבולוציוני בודד לקראת הפיכתו לג'ון אוליבר, הבריטי שמחולל את הנס הגדול של אופן צריכת החדשות באמריקה.

יום אחד, כשיאיר לפיד יתרצה ויסכים ליטול חלק ב'גב האומה', אם רק יבליג על קמפיין "יאיר לפיד מלך" ועל העקיצות שמלמדות כי אין חיבה יתרה כלפיו באולפן, הוא שוב ימצא את עצמו יושב מול שליין. והפעם יתהפכו היוצרות: שליין יהיה בתפקיד המארח ולפיד יצטרך לראות ולהבין איך עושים את זה נכון; בלי חלטורה, בלי התנחמדות, בלי החלפת צבעים כזיקית. עם עובדות, אמיתות ויושר.

.

לחצו כאן ותוכלו לקבל את "גיליון המשפיעים" של 'ליברל' במתנה עד הבית

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook