משוגעים, עזבו את הכפתור האדום // ניצן הורוביץ על האיום הגרעיני

0

בספטמבר רעדה האדמה בצפון קוריאה. זה היה הפיצוץ הגרעיני החזק ביותר שבוצע שם אי פעם: ניסוי ראשון בפצצת מימן. עכשיו יש בידי השליט השלישי בשושלת קים את כל כלי ההרס שפיתחה האנושות: פצצות אטום ומימן, נשק כימי וביולוגי, טילים מכל הסוגים, כולל חוצי יבשות, וגם צבא סדיר של יותר ממיליון חיילים ועוד 8 מיליון במילואים וכוחות עזר – המערך הלוחם הגדול בעולם. ביחס לגודל האוכלוסייה, שום מדינה לא מתקרבת אפילו להיקף החיול בצפון קוריאה: מדינה שהיא צבא, חברה על מדים.

קים לא המציא כלום. כבר יותר מ־70 שנה האדם מסוגל להשמיד את העולם: לאנושות יש יכולת מוכחת לחסל עצמה כליל. זה כנראה השינוי המשמעותי ביותר של המאה ה־20: אפשרות ההשמדה המוחלטת, בלחיצת כפתור. כל הניסיונות למנוע את הסכנה, להטיל מגבלות אפקטיביות על הנשק הגרעיני, עלו בתוהו. שתי פצצות הוטלו על יפן ב־1945. מאות אלפים נהרגו והמונים סבלו מנזקי הקרינה כל חייהם המרים. יכולת ההרס הזו כנראה לא הספיקה, כי שנים ספורות לאחר מכן כבר ניסתה ארה"ב פצצת מימן, בעוצמה של פי 700 מהירושימה. אחרי כמה שנים, הרוסים שברו את השיא עם הפצצה החזקה ביותר שנוסתה אי פעם: פי 3,300 מהפצצות על יפן. זה היה כבר לפני יותר מ־50 שנה. והיום? מכוני מחקר קובעים כי ארסנל הנשק הגרעיני בעולם עומד על יותר מ־16 אלף ראשי נפץ – 4,000 מהם במצב מבצעי.

אנשים הגונים, כמו ברק אובמה, דיברו על עולם ללא נשק גרעיני. הוא אפילו חתם עם הרוסים על הסכם סטאר"ט החדש – סוג של משחק מילים שמשמעו גם "התחלה חדשה". ההסכם הביא בשנים האחרונות להפחתה של מאות ראשי נפץ. אבל למרות הכוונות הטובות, התחלה חדשה לא הייתה. טראמפ תקף את ההסכם, וכבר הכריז שיתגבר בחזרה את המערך הגרעיני. צריך גם לומר שעוד בתקופת אובמה, שתי המעצמות החלו לבצע תוכניות נרחבות לחידוש מערכות השילוח, ראשי הקרב ואמצעי הייצור, וגם שאר מדינות הגרעין לא ישבו בחיבוק ידיים.

פוטנציאל ההרס אינסופי. אין פלא שהדוקטרינה הצבאית השלטת היא "השמדה הדדית מובטחת" – Mutually Assured Destruction, או בראשי תיבות: MAD, וזה אכן הטירוף בהתגלמותו. יש כל כך הרבה נשק גרעיני ובעוצמה כל כך גבוהה, עד שלכולם ברור שכל שימוש בנשק כזה יוביל להשמדת התוקף, ובדרך – אולי של העולם כולו. האם ההבנה הזו היא אכן מחסום יעיל בפני שימוש בגרעין? למרבה החרדה, לא ממש. זו אולי הסיבה שהמדינות הגרעיניות משכללות כל הזמן את מערכיהן. יועצים רבים מדי, שסמוכים על אוזנם של גנרלים ופוליטיקאים, עדיין מגלגלים רעיונות של "עימות גרעיני נקודתי", או "השמדה מובטחת עבור צד אחד בלבד" ושאר הבלים.

דברי הטעם היחידים שיצאו מוושינגטון בגל ההסלמה האחרון היו דווקא של סטיב באנון: אין שום אופציה צבאית רצינית מול תוכניות הגרעין והטילים של צפון קוריאה, כי כל התקפת־מנע על פיונגיאנג תגרום לקטסטרופה במזרח אסיה. האם טראמפ מבין זאת? לא ברור. ביד אחת הוא מאיים ב"הרס מוחלט" של צפון קוריאה, שרואה בכך הכרזת מלחמה, וביד השנייה משגר את באנון לפגישות מסקרנות בבייג'ינג. בתוך כל קרבות התרנגולים והציוצים, המהלך המשמעותי ביותר מול צפון קוריאה הוא החלטת סין להטיל עליה סנקציות נפט. בלי נאומים בומבסטיים, אלא כאמרתו של נשיא דגול, תיאודור רוזוולט: "דבר בשקט ותחזיק מקל גדול".

צילום: Kyodo News, Win McNamee, Getty Images Israel

אהבתם? רוצים לקרוא עוד? לפרטים על מבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – חודשיים ראשונים ב-19.90 ש"ח בלבד – לחצו כאן

שתף