מי רוצח את המוזיקה בעולם?

0

איור //ארקדי זייפמן

בשנות השישים התפוצץ הרוקנרול בפרצופו הנדהם של העולם. בשלהי העשור שאחריו הגיע ההיפ-הופ לבעוט ללבנים בתחת והפאנקיסטים זינקו על גרונו החשוף של הממסד. לקראת סוף האייטיז חוללו ההאוס והטכנו רעידת אדמה חברתית-תרבותית וחיווטו מחדש את הדרך בה אנשים שומעים מוזיקה. על הדרך היו לנו פרוג-רוק, אפרו-ביט, רגאיי, סקא, דאב, אר'אנ'בי, אמביינט, ניו-ווייב, מטאל, דיסקו, Fאנק, אינדי-רוק, אלקטרו, מפץ עצום של עשרות ומאות ואולי אף אלפי תת-ז'אנרים שבקעו מרמקולים מסביב לעולם. כל דור והמוזיקה שלו. כל דור והמהפכה שלו. כל דור והדגל התרבותי-אופנתי שהתנופף מעל מערכת הסאונד שלו. יכול להיות שזה נגמר.

במונחים של אבולוציה מוזיקלית, דור הוא עניין של עשור, לפעמים פחות, גג עשור וחצי, פרק הזמן החולף מבקיעתו של ז'אנר חדש מתוך האנדרגראונד המהפכני אל זרועות המיינסטרים והקונצנזוס ועד לאובדן הרלוונטיות ולדעיכתו. כך זה עבד מאז תחילת המאה ה-20, בעצם. וכך זה הפסיק לעבוד במאה ה-21.

ז'אנר ששוטף בגל חדש וגדול את האוזן הגלובלית? כזה שלא נשמע כמו שום דבר שהיה לפניו? כזה שגורם להורי הטינאייג'רים לשאוג בזעם "זאת לא מוזיקה!"? כזה שהופך את העולם? כזה שפוליטיקאים מבקשים להוציא אל מחוץ לחוק בטרם ישחית את הנוער? כזה לא היה לנו כבר עשור וחצי לפחות (וגם זה רק אם עושים מערוף לז'אנר הדאבסטפ ומכריזים עליו כראוי להיכלל ברשימת מהפכות המוזיקה הגדולות). זה נראה כמו רגע דרמטי בתולדות התרבות: האבולוציה של המוזיקה הפופולרית נעצרת בחריקת מחט על תקליט. הדבר הגדול הבא פשוט לא בא.

הרבה לפני שהאינטרנט פיזר את האבק המוזיקלי לכל רוחות השמיים, אלילי רוק היו גדולים יותר מישו. ירון טן ברינק מביא את סיפור מותו של הז'אנר המוזיקלי ומחפש את האשמים: האם זו הטכנולוגיה שנתקעה במקום? אולי זו אשמת התקשורת? ואולי בכלל האנושות העצלה ונטולת החידושים היא זו שחיסלה את המוזיקה?

רוצים לקרוא את הכתבה במלואה? הירשמו לקבלת גליון מתנה 

 

שתף