מה קרה במפלגת העבודה מאז מינויו של אבי גבאי // נחמה דואק

0

כשהגיעה הקבוצה לשער יפו, שבכניסה לירושלים המזרחית, זו שחוברה לה יחדיו, הכניס יו"ר העבודה אבי גבאי את ידו לכיס מכנסיו, הוציא ממנו כיפה סרוגה, והצמיד אותה לשיער ראשו בסיכה. מרגע זה ועד שהגיעו לכותל המערבי, הוא הלך עם כיפה על הראש. קשה לחשוב על עוד מנהיג של מפלגת העבודה שהיה עושה את זה. לכל היותר, היו חובשים כיפה ליד הכותל. מצוות אנשים מלומדה. גבאי, חילוני, שמעיד על עצמו שהוא אוכל גם כשר, גדל בירושלים במשפחה דתית, ליכודניקית. הוא סיפר לעשרות הפעילים ולשלושת חברי הכנסת, איילת נחמיאס־ורבין, רויטל סויד ויואל חסון, שהתלוו למסע הסליחות שלו יומיים לפני ראש השנה, שבילדותו היו מטיילים על חומות העיר העתיקה. שברור לו שחייבים ללכת עם כיפה.

מעניין עוד יותר מה כתב על הפתק שטמן בין אבני הכותל. ציפור קטנה לחשה שעל הפתק הופיע מספר. מספר בלבד ללא שום תוספת מילים. 30. וההוא, היושב במרומים, אמור להבין את רחשי ליבו של גבאי. להבין, שהוא מתכוון ומתפלל ומבקש שבבחירות הבאות המפלגה, שזה מקרוב בא אליה ונבחר לעמוד בראשה, תקבל 30 מנדטים.

לביקור בירושלים הגיע גבאי לאחר שימים ספורים קודם לכן גרף ניצחון סוחף בוועידת מפלגת העבודה. הוא הצליח היכן שכשלו יושבי ראש לפניו – לשנות מן היסוד את חוקת המפלגה. לבטל סמכויות נרחבות של המזכ"ל ולהעביר אותן לידיו הבלעדיות. בלי סמכות, אין אחריות – חזר ואמר לבאי הוועידה וגם לכל אותם חברי כנסת ופעילים, שניסו לשכנע אותו שהוא מגזים ברצונו לקבל את הכל. מלא מלא.

עד לשינויים בחוקה, ליו"ר המפלגה היו שתי סמכויות בלבד – לנהל את ישיבות ועידת המפלגה וישיבות מזכירות הלשכה, או כפי שגבאי דרש לשנות את שמה ומעתה ייקרא שמה בישראל – הנהלת המפלגה. בזה הסתכמו למעשה הסמכויות של יושב הראש, שנבחר על ידי עשרות אלפים בפריימריז. הוא היה נטול יכולת הכרעה בענייני כספים, עובדים, תקציבים. בעבר היה זה פרס, שקונן שכיו"ר המפלגה אין לו שום סמכויות, אבל מעולם לא ביקש לשנות את החוקה.

אהוד ברק ביקש והצליח לשנות את החוקה, כך שיוכל להקים את 'ישראל אחת' יחד עם דוד לוי ועם תנועת מימ"ד של הרב יהודה עמיטל. הוא ביקש שריונים עבורם והצליח. גם שנים לאחר מכן, אחרי הקדנציה השנייה של ברק במפלגה, הוא הכניס שינויים נוספים, אך כשקרע אותה והקים את סיעת 'עצמאות', כונסה מיד הוועידה והחזירה את המצב לקדמותו, תוך אשרור החוקה הקודמת. גם שלי יחימוביץ', כיו"ר המפלגה, ביקשה לתקן סמכויות, אך לא עשתה זאת בסופו של דבר. יצחק רבין, לאחר ניצחונו ב־1992, אמר – אני אנווט. אבל בפועל, לא שינה את החוקה ולא לקח לעצמו סמכויות ממזכיר המפלגה.

הכוורת של גבאי

מרגע שנבחר לתפקיד היו"ר, החל גבאי ללמוד בקפדנות מה עשו קודמיו בתפקיד. ולא רק זאת, הוא למד מן היסוד כיצד מתנהלת המפלגה. מה הסמכויות של המזכ"ל ומה של היו"ר. מה התקציבים ועל מה מוציאים אותם, ובעיקר עד כמה המפלגה ערוכה ונערכת לבחירות. הוא תחקר את אנשי המפלגה, את אנשי הפרסום, את ראשי הקמפיין, כשהוא מבקש לדעת מה עבד ומה לא עבד. שאל מי מבין אנשי המפלגה אחראים להתכונן לבחירות, וקיבל תשובה, שאף אחד. שאל מי יודע מה היה בבחירות הקודמות, דממה. הוא הבהיר שמי שקשור לבחירות במפלגה, יישאר. האחרים יוסטו לכיוון הטיפול במפקד, בסניפים או בארגון. "לא באתי לפטר", הוא מקפיד לומר לעובדים. במקביל החל לאייש משרות, שחשב שיסייעו לו להכין את המפלגה ואת עצמו טוב יותר לבחירות, שאין לדעת מתי יקרו.

לתפקיד מנכ"ל המפלגה מינה גבאי את ציון סוקי, שהיה בצוות ההקמה של 'כולנו' והיה לצד גבאי בפריימריז לראשות העבודה. איש שב"כ לשעבר. כעת הוא יהיה אחראי על הצד הארגוני ועל המפקד ויסייע למטה הבחירות.

לתפקיד ראש המטה של גבאי מונה תומר לוטן. בעבר שימש לוטן כראש המרכז להעצמת האזרח. הוא חבר במפלגת העבודה, מבין פוליטיקה אבל גם את העולם הממשלתי. ההיכרות בין השניים היא מימיו של גבאי כשר להגנת הסביבה, כשבתפקידו סייע ללוטן להעביר שורה של רפורמות, תוך שהוא מתרשם מרצינותו.

כמי שמאמין שיש להתכונן לבחירות כאילו הן קורות מחר בבוקר, אחת ההחלטות הראשונות של גבאי הייתה להקים מטה בחירות. בראש מטה ההכנה הציב את גיל גולדנברג. גולדנברג היה מעורב בניהול שלל קמפיינים בעבר, ביניהם של רון חולדאי לראשות עיריית תל אביב – וכמובן הקמפיין של גבאי עצמו לראשות העבודה. הדוברת של גבאי היא הילה ליפשיץ, שעבדה איתו כשר וליוותה אותו בקמפיין לצד יועץ התקשורת הלל פרטוק. גבאי מחפש אחר יועץ תקשורת נוסף. לדיגיטל, אלו שמתחזקים את עמוד הפייסבוק והטוויטר שלו ואת שאר פעילות המפלגה בניו מדיה, שכר את משרדם של רז ציפריס וזוהר סוסנקו. השניים עבדו עם גבאי בפריימריז. כשניצח ביקש להביא אותם לעבוד עם המפלגה. המזכ"ל ערן חרמוני החתים אותם לחוזה לחודש, ורק לטובת סיעת המחנה הציוני והדף של גבאי, ולא בחשבונות הניו מדיה של המפלגה עצמה. בין היתר, זה אחד הדברים שגרמו לגבאי "ללכת על הראש" של חרמוני, ולקחת לעצמו את רוב הסמכויות במפלגה.

צילום: אילן אסייג, הארץ

שתף