מאחורי הקלעים של "פרשת האי היווני" // כתבה ראשונה בסדרת "החשיפות הגדולות"

0

כתבה ראשונה בסדרת כתבות חדשה שתתעמק בכל מה שאירע מאחורי הקלעים של החשיפות הגדולות של התקשורת הישראלית

מאת רז חיה בן הרוש ותומר אביטל

.

החומרים שנערמו בסוף שנות ה־90 ביחידה לחקירת פשיעה חמורה במשטרת ישראל לא הותירו מקום לדמיון. שעות של הקלטות, עשרות עדויות ומסמכים הקושרים פוליטיקאים בכירים בקשרים פסולים עם איש העסקים דודי אפל התגבשו במשך שנתיים לתיק משטרתי נפיץ.

התיק, בו ארזו חוקרי המשטרה את כלל המסמכים שיככבו בשנים הבאות בתקשורת, תפח לארגז גדול בצבע חום. כשהתשתית החקירתית הייתה אפויה דיה, הזמינו במשטרה את חוקרי הפרקליטות לבוא ולקחת את הארגז. אלא שבפרקליטות מחוז מרכז ציננו את ההתלהבות ולא מיהרו לקבל לידיהם את השלל. "הארגז שכב אצלנו חודש, ועוד חודש, ועוד חודש, והם לא הסכימו לקבל אותו", משחזר משה מזרחי, ראש היאחב"ל דאז, "אז יום אחד פשוט הוריתי שינחיתו את הארגז שמה בכוח". וכך היה. אלא שגם אז – בפרקליטות לא ששו להיכוות מתפוח האדמה הלוהט. איש לא מיהר להמליץ על חקירתו של מי שלא מעט מהחומרים קשרו את החקירה אליו, אדם שיהפוך בקרוב לראש הממשלה הבא של מדינת ישראל. אריאל שרון נותר מוגן עד שגורם מרשויות האכיפה שנחשף לחומרי הנפץ החליט שהם שוכבים בארגז יותר מדי זמן. הוא יפר את קשר השתיקה. הוא ייהפך למקור וישתף במידע את צוות התחקירנים של 'ידיעות אחרונות'.

לילה אחד, לאחר שאחרון העובדים ב'ידיעות' הלך הביתה, נפגש צוות תחקירני '7 ימים' עם המקור שסיפר להם מתוך בטנו המתפוצצת על תיק אחד, שזועק לחקירה, תחת השם "תפוח רקוב". תיק שיזכה בהמשך לשם הבמה "פרשת האי היווני".

.
הגורם שנמאס לו

באותם ימים נשענה מחלקת התחקירים של 'ידיעות' על כתפיו המנוסות והמאיימות של מרדכי גילת. בעיתון הבינו שתחקירים תורמים למוניטין, ומוניטין זה כסף. גילת היה ליקיר המו"ל, ארנון (נוני) מוזס והפך לאימתם של אנשי ההון והשלטון. "כשגילת היה הולך, בניינים היו זזים", מעידים היום.

בקיץ 98', במהלך חקירה משטרתית של פרשת דרעי (שנפתחה בעקבות תחקיר של גילת), חקרו במשטרה האזנות סתר שהתגלו בביתו של אלי ישי, שכבר אז החל למרוד בראש מפלגתו. החשד המרכזי נפל על איש סודו וחברו הטוב של דרעי, דודי אפל. אפל היה אז ממליך מלכים בפוליטיקה הישראלית והאיש החזק במרכז הליכוד. תמנון רב־זרועות שנשלחו לעיתונאים, לעורכי דין ולבכירי משטרת ישראל.

במהלך ההאזנה לשיחותיו של אפל מגלים החוקרים את התכנית לקנות "אי יווני". פשוטו כמשמעו. 30 אלף דונם שיהפכו למרכז נופש והימורים מגלומני, בעלות של מיליארדי דולרים. אלא שמהר מאוד יגלו החוקרים שבין אפל ובין הגשמת החלום ניצבה מהמורה בדמות רשויות החוק. הצלחת הפרויקט הייתה תלויה בשינויי חקיקה ביוון, שיאפשרו בנייה באי המסווג כאתר ארכיאולוגי. יתר על כן, חלקים מהאי היו שייכים לכנסייה היוונית, הנאמנה לנכסיה.

החוקרים המשיכו לשבת על הטלפון של אפל, שלא שיער שהוא מדבר ישירות לאוזניהם. שיחה ועוד שיחה בין אפל לקודקודי המדינה חשפו את השימוש הציני שעשה בשר החוץ דאז אריאל שרון ובראש עיריית ירושלים אהוד אולמרט. שניהם נקראו ונענו לתרום את תדמיתם לטובת קשריו של אפל בחלונות הגבוהים ביוון. שניהם גם היו זקוקים לאפל פוליטית. כדי להמתיק את התמורה, אפל גייס לשורותיו את גלעד שרון כיועץ. יועץ למה? איש לא ידע את התשובה, וזה גם לא ממש משנה שבנו של ראש הממשלה העתידי נעדר כל הכשרה או ניסיון רלוונטיים.

במשך שנה וחצי האזינו החוקרים בשקיקה לשיחותיו של אפל ומקורביו, גבו עדויות, אספו מסמכים ובנו לתלפיות את התיק. ממצאיו לא הותירו ספק באשר להשפעתו המפחידה של יעד משטרתי על מנהלי המדינה, ועל יחסי "תן וקח". הכול היה שם. מוקלט ומתועד. איש מהפרקליטות זוכר שהוזמן ליאחב"ל באותה תקופה וראה ארונות של חומרים. "הם עקבו אחר אפל המון זמן", הוא נזכר היום, "היו להם מפעלי האזנה, שכללו אינספור הקלטות ועדויות".

אלא שהפרקליטות עיכבה את קידום התיק. החומרים שכבו במשרדיה כאבן שאין לה הופכין, עד שגורם המצוי בפרטים לא היה יכול עוד לשאת את הממצאים. הצעד הראשון? להתקשר לעיתונאית 'ידיעות' מיכל גרייבסקי, חברה בצבא התחקירנים של גילת ובעלת קשרים מצוינים במשטרה.

גילת העריך את גרייבסקי (שעזבה מאז את העיתונות ונכנסה לעולם העסקי באמצעות רונלד לאודר) והבין את משמעות המידע שבידיה. הוא, גרייבסקי ומלי קמפנר־קריץ יצאו לפגוש את המקור בדירה מיוחדת, ששימשה בשעות היום את אנשי השיווק של העיתון. "יש גורמים לא ברורים שלא נותנים לחקור את שרון, אולמרט ואפל", סיפר המקור, "שוכבים שם חומרי נפץ, ומישהו עוצר את התיק הזה".

.

התפוח הרקוב מבשיל

צוות התחקירנים יצא לדרך בליווי עורכת '7 ימים' דאז רותי יובל, שדורגה כבר אז בראש רשימת לוחמי השחיתויות בעיתונות הישראלית. יובל הצליחה להפעיל בעדינות את גילת, שבניגוד לקולגות סירב לעבוד לפי "הרשימות השחורות" של 'ידיעות' – אותן רשימות שאמנם לא הודפסו אך כולם שיננו בעל פה וכללו במי מותר לפגוע ועל מי צריך להגן. "הבנו לבד שכדאי לעבוד לפיהן", משחזר היום אחד מבכירי המערכת שעדיין חושש לדבר לייחוס, "כשאתה תוקף את מי שהמו"ל מתעב, נותנים לך רוח גבית ואת כל הסיוע בעולם. כשאתה מתעסק במוגנים – משתיקים אותך. זה פחות כיף".

גילת היה לסדין אדום, אבל יובל ייצרה דיאלוג מצוין בינו לבין העורכים והתחקירנים. כשהתעוררה פרשת אפל היא עטה על ההזדמנות, וחיברה בין גילת לתחקירנים ולמקורות, מודעת לכך שהמוניטין שלו יאפשר להם לדבר. במשך חודשיים שוחח הצוות עם כל מי ששמו עלה בממצאי החקירה, אנשי משטרה, משרד החוץ ויועצים של אפל, שרון ואולמרט.

כך, בין היתר, הם שומעים מאברהם (מושקה) הצמרי על ביקור של משלחת המפלגה הסוציאליסטית היוונית שנערך בהפקתו של אפל ופגישתם עם בכירי מפלגת העבודה. הצמרי לקח בו חלק פעיל, מבלי לדעת שאפל משך בחוטים. באותו הביקור היה רובי ריבלין אחראי על ארגון שולחן במזנון הכנסת, מחיים רמון ביקשו להקדיש פגישה קצרה ולזכות אותם בתמונה עם אהוד ברק. אפילו אחמד טיבי הצטרף – תפקידו היה לקבל את פניהם של החבר'ה מיוון בעזה ולהפגישם עם אבו מאזן. באותו הביקור הוזמנה המשלחת לארוחת ערב בביתו של אפל בשכונת תל ברוך. כדי להרשים את היוונים נרתמו לאירוע גם שרון, בנו גלעד ואורחים נוספים. אחד הנוכחים בארוחה סיפר לתחקירנים כי אריאל שרון היה האטרקציה של הערב. מצחיק ושנון כהרגלו. למחרת האירוע, במלון שרתון בתל אביב, הציגו אפל ואנשיו לראשי המשלחת את הפרויקט.

הסיוע שהעניקו הפוליטיקאים היה מגוון. בין משימותיו הבהולות האחרונות במשרד החוץ, נאבק שרון על הענקת אזרחות ישראלית לאיש הפטריארכיה היוונית השולטת באי. מנגד, אירח ראש עיריית ירושלים אהוד אולמרט את ראש עיריית אתונה במטרה לכרות עמו ברית ערים תאומות.

את כל אלה יפרסמו ב'ידיעות' מאוחר יותר. באותה עת, איש עוד לא מרים גבה. הביקורים מסוקרים אך לא מעוררים הדים. כולם, למעשה, למעט ארוחה אחת שקדמה לה ידיעה שפרסם גידי וייץ, אז כתב 'כל העיר' הירושלמי. הידיעה סיפרה כי אולמרט ייפגש במלון קינג דיוויד עם משלחת מיוון בהשתתפות אפל. איש העסקים החל לחשוש מהזרקור העיתונאי שהופנה לעברו. הוא ביטל את הגעתו והורה לרוחמה אברהם, שהועסקה בפרויקט כ"רכזת חומר", להוריד את שמו התלוי על הכיסא. מקור במלון אף הוסיף כי שליח של אפל הביא כסף במזומן עבור הארוחה, מבלי להשאיר עקבות. "בכלל לא ידעתי שאני מחולל בחמש שורות את המהומונת הקטנה הזאת", אומר כיום וייץ.

חודשים מאוחר יותר סיימו ב'ידיעות' לדבר עם המקורות, עד שעו"ד מיבי מוזר, היועץ המשפטי של העיתון, נתן את ברכתו. מתוחים ניגשו גילת ויובל להציג את הכתבה בפני המו"ל מוזס. בשנים ההן, לפי אנשי המערכת, חיבתו לתחקירים נוקבים הלכה ופחתה. באותם ימים, תחילת 2001, שרון כבר ראש ממשלה ואהוד העיתון, וכך גם אולמרט. ואכן מוזס, לדבריהם, סבר שמדובר ב"שטויות" וציין כי רק מי שאינו מבין כיצד הדברים באמת עובדים יכול להאמין שישנו כאן סיפור. בכל מקרה, הדגיש, הסיפור אינו ראוי לשער כולו. הרגע הזה, מבינים הנוכחים בדיעבד, סימן את הנקודה בה הושק הקרע בין מוזס לגילת, שיגיע בהמשך גם לבית המשפט.

.

לקצץ את גילת

יובל וגילת לא ויתרו, ומסע השכנועים לבסוף נשא פרי. ב־16 במרץ 2001 מתפרסם התחקיר במוסף '7 ימים', ומסמן את הקץ לשתיקה. על גבי שישה עמודים תואר כיצד רוכשים בזול פוליטיקאים בישראל. "התפוח הקרוב" הפך ל"פרשת האי היווני" והובא לידיעת הציבור.

"לא אהבתי הדלפות לתקשורת, האמנתי שזה עושה נזק", אומר היום משה מזרחי, "אבל הפעם זה נתן בעיטה בתחת לפרקליטות. נשפכו חומרים שהייתי בשוק שדלפו. העיתונאים עשו מעשה טוב". במשטרה חידשו באחת את החקירות. אפל, גלעד שרון ואחרים מגיעים למסור עדות. פשיטות נערכות. מסמכים מוסיפים להיערם והפרשה מסתעפת. האי היווני הוא רק קצה הקרחון בהימלאיית השחיתות. לאורך כל החקירות גלעד שומר באדיקות על זכות השתיקה ומסרב למסור קלטות ומסמכים שברשותו.

גילת המשיך בפולו־אפים וכיכב באמצעי תקשורת אחרים כמרואיין על הפרשה. אצל מוזס, כאב הראש רק התעצם. "אתה יודע מה זה עבור מו"ל לצאת נגד ראש ממשלה מכהן?", יאמר אז לגילת אחד מבכירי העיתון. אמנם תרבות החשיפות בתקופת דורון גלעזר ורותי יובל ב'7 ימים' ניקתה את החשדות והסיפורים על "הרשימות השחורות", אבל לאחר חשיפת פרשיות שרון נראה היה שהמצב השתנה. ואם הייתה רשימה של מיוחסים ומגובים, הרי שראש הממשלה כנראה עמד בראשה. היחסים בין שרון לעיתון בראשות מוזס התחממו באותה עת. היו מי שסיפרו אפילו על שולחן שפתחו יחד עם הבנים בחוות שקמים, עם כבש עסיסי שנצלה על האש.

בימים שלאחר מכן התבקשה יובל לעבור דרך עורך העיתון משה ורדי. במוסף ידעו שכל נושא בו מעורב אח"ם יגיע לעיני המו"ל. "זה יהיה גיליון מעולה, איזה זובור אנחנו הולכים לחטוף", היה המשפט הקבוע שהגה סגן העורכת דאז שחר אלתרמן. באותן שנים גם החל להתגבש בכנסת מועדון ההולך וגדל שזכה לכינוי "נפגעי גילת". ביניהם בנימין נתניהו, יובל שטייניץ ואברהם בורג, שנפגעו מתחקיריו. פוליטיקאים הזהירו את מוזס ש'ידיעות', אז עוד גוף המוגדר מונופול בעיתונות המודפסת, ייפגע באמצעות חקיקה נגדו. כמה שבועות לאחר מכן הזמין ורדי את גילת למשרדו. ביום רביעי, היום בו שולח גילת את מדורו לדפוס, הוא התבשר על סגירתו. גילת ביקש לדחות את השיחה, כי הוא ממהר לסיים את המדור הנוכחי. אולם ורדי הגיב: "זה גמור. אין יותר מדור". גילת טרק את הדלת ויצא לחופשה.

באותה תקופה הוליד תיק "התפוח הרקוב" סיפור נוסף הקושר בין שרון ואפל, וחשף כי אפל לא קיבל משרון רק מופע ראווה מול המשלחת היוונית אלא גם קרקעות באזור לוד, בשווי כסף רב. השאלה מה שרון קיבל בתמורה – נותרה פתוחה; וכעת, למרות החשש בצמרת וממנה, חיפשו ב'ידיעות' את האקדח המעשן.

.

לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל

שתף