מאחורי הקלעים של הקרב בין איילת שקד ומרים נאור // שרה ליבוביץ־דר

0

אחרי אחת מהופעותיה בערוץ הכנסת, גילתה איילת שקד ביציאה מהאולפן הודעה ממרים נאור על צג הטלפון שלה. "השמלה שלבשת מחמיאה לך", כתבה נשיאת בית המשפט העליון לשרת המשפטים. למרות השוני העמוק ביניהן, למרות היריבות האידיאולוגית וכיפופי הידיים, עדיין נוצרה בין שקד לנאור ידידות. הנשיאה מעבירה לשרה תצלומים של נכדיה, שקד שולחת תמונות של ילדיה. אדם המכיר את הנפשות הפועלות אומר שלהערכתו, לפחות עשרה מסרונים אישיים חולפים בממוצע מדי יום בין שקד לנאור. הן גם נפגשו לארוחה משותפת עם בני זוגן ועם אפי נוה, ראש לשכת עורכי הדין.

הכימיה האישית בינינו טובה, אומרות שתיהן לסובבים אותן. נאור מזכירה לא אחת ששקד בגיל של שני בניה התאומים וכך היא מתייחסת אליה. בסופו של דבר אתה עובד עם בני אדם, נוהגת נאור לומר, לא משנה עד כמה אינך מסכים איתם.

עימותים מול הסכמות

האידיליה הזאת מטעה. מתחת לפני השטח רוחשים חילוקי דעות קשים שמטילים צל על מערכת המשפט, חשש לעצמאותה ותחושה של מערכה מתוכננת להחלשת בית המשפט העליון ולשינוי עמוק בתפקידו ובתפקודו. זה לא סכסוך אישי בין שתי הנשים, אלא מאבק איתנים בין שתי השקפות עולם, זו של השרה הסבורה שבית המשפט אינו אמור להיות מעורב בתחום הסמכויות של הרשות המבצעת והמחוקקת, וזו של נשיאת בית המשפט המאמינה שהמערכת השיפוטית היא נקודת הקצה המכריעה וכזו שצריכה להעביר ביקורת על שתי הרשויות האחרות.

"אין כאן מאבקים נקודתיים, אלא אוסף של נקודות שמצטרפות לקו אחד", מסכם זאת ל'ליברל' נשיא העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק. ברק ואחרים מבכירי המערכת לשעבר, מאמינים שהקו הזה גם מתוכנן, במידה כזו או אחרת.

הוויכוחים שנחשפים מעת לעת, בעיקר מאז חוק סער ששינה את שיטת בחירת השופטים לעליון, דרך כהונת דניאל פרידמן הסוערת, דרך הקרבות על מינויי שופטים, הצעות להקמת בתי משפט פרטניים שיהוו משקל נגד לבתי המשפט הקיימים, הרחבת העליון ל־17 שופטים, מה שידלל את כוחם של השופטים הליברלים; או הוויכוח על שיטת הסניוריטי במינוי נשיא בית המשפט העליון, הם רק קצה הקרחון. המשברים בין הפוליטיקאית לשופטת, גם אם לא מביאים לפיצוץ אישי ביניהן, תכופים. הן מרבות להתעמת כמעט על כל נושא, החל ממינויי שופטים בערכאות השונות, דרך אישורים שונים על פעולות של בית המשפט העליון; ועד להסרת חסיונות על תלונות נגד שופטים. חלק מהמשברים נפתרים במסרונים או בפגישת העבודה השבועית. חלק דורשים דיפלומטיה מורכבת מותר. כפי שנאור נוהגת לומר למכריה, אחוז גבוה של חילוקי הדעות נפתרים בדרך פרגמטית, יש דרכים יצירתיות לפתור משברים בלי לוותר על עקרונות.

מול שרת משפטים נחושה, שצוברת כוח פוליטי במלחמתה בשיטה הקיימת, ניצבת נשיאה שמאמינה בהסכמות, שמנסה לדבר מאחורי הקלעים עם מי שצריך, להתייעץ, לרתום אחרים למאבקיה ולהתפשר על פי הכלל המשפטי "זה נהנה וזה לא חסר". אם יש חילוקי דעות על פעולות של בתי המשפט הזקוקות לאישור השרה, אמרה נאור לאחרונה לחבר קרוב, אני לא מבקשת את אישורה אלא מיידעת אותה כפי שהיא מיידעת אותי לפני התבטאויות לוחמניות שלה.

יש שרואים בהתנהלותה של נאור חולשה. נאור, המכבדת ממלכתיות, תעשה הרבה כדי לא לפגום בה. ג'נטלמנית מהסוג הישן, מכנה אותה עיתונאי שמסקר את תחום המשפט. נאור לא באה לבית המשפט העליון כדי לריב, אומר משפטן המכיר אותה, אבל דווקא היא נקלעה לכרסום המתמיד במקבילית הכוחות. שלא כמו דורית ביניש ואהרן ברק, שידעו איך להפעיל פוליטיקאים ועיתונאים, נאור שקטה הרבה יותר אבל פיקחית לא פחות, אומר מקורב. היא לא מדברת כמו ברק, אבל לא נופלת ממנו. היא לא רוצה לנהל את המדינה ולקבוע ערכים, היא לא רודפת פרסום, היא הייתה שמחה מאוד אם לא היו מזהים אותה ברחוב, אבל בדרכה היא נלחמת, לראשונה בתולדות המדינה, בשרה ימנית קיצונית שכמותה לא הייתה מעולם במשרד המשפטים. ולא שהיא אוהבת את המלחמות האלה. בכל הזדמנות שבה נאור ואומרת שהעיסוק בפוליטיקה אינו חביב עליה. הצלחתי להגיע לתפקיד הנשיאה בלי להתעסק בפוליטיקה מלבד בשלוש השנים שבהן הייתי חברה בוועדה לבחירת שופטים, אתה לומד את זה כשאין לך ברירה, אמרה למקורבת.

לא אישי, אידיאולוגי

נאור, 69, גדלה בירושלים. אביה, נפתלי, היה חבר בהגנה. אמה, בתיה, באצ"ל. בימים שלפני קום המדינה הסתירו בביתם אנשי אצ"ל שחששו שחברי ההגנה יסגירו אותם לבריטים. מרים נאור, מירה בפי חבריה, היא בתם הצעירה. למדה בגימנסיה, בצבא שירתה כמורה חיילת בקריית גת, אחר כך למדה משפטים באוניברסיטה העברית. ברק היה אחד המורים שלה. התמחתה אצל השופט משה לנדוי ובמחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, כשמישאל חשין היה מנהל המחלקה. התקדמה עד לתפקיד סגנית פרקליט המדינה. לפני 37 שנים מונתה לשופטת בבית משפט השלום בירושלים, תשע שנים אחרי כן למחוזי. מ־2001 היא בעליון. את בעלה, אריה נאור, לימים מזכיר ממשלת בגין, הכירה כשהיה כבר איש ליכוד ועורך חדשות בקול ישראל. הם הורים לתאומים. אחד מהם, נפתלי, התמודד בעבר על מקום ברשימת הליכוד לכנסת.

שקד, 40, גדלה בתל אביב. אמה, אראלה, הייתה מורה. אביה, מנשה בן שאול, רואה חשבון. בצבא שירתה כמש"קית חוויה בגולני, כשהשתחררה למדה הנדסת מחשבים. אמה מתה כשהייתה צעירה. את בעלה, אופיר שקד, הכירה בטיול בדרום אמריקה. נישאו ב־2004 והביאו שני ילדים. שקד עבדה כמהנדסת בהיי־טק, משם עברה לנהל את לשכתו של נתניהו בתקופתו באופוזיציה. לאחר מכן הגיע ללשכה נפתלי בנט. שם נולדה הברית ביניהם. יחד הם עזבו את הלשכה אחרי שהסתכסכו עם שרה נתניהו. בנט עבר למועצת יש"ע, שקד חזרה להיי־טק אבל עדיין חיה את הפוליטיקה. עדיין כחברת ליכוד הקימה עם בנט את 'ישראל שלי', תנועת ימין לוחמנית במיוחד. יחד החליטו לשנות מסלול ולכבוש את המפד"ל (הבית היהודי). ב־2013 נבחרו לכנסת, ושנתיים לאחר מכן כפו את מינויה כשרת משפטים על נתניהו.

מינויה של שקד הכה בתדהמה את שופטי בית המשפט העליון. רובם העדיפו שהפור ייפול על פוליטיקאי אחר, נוח יותר, חלקם העדיפו את גלעד ארדן, אחרים קיוו שצחי הנגבי יחזור לתפקיד. נאור הופתעה באותה מידה, אך מיהרה להתעשת. יש סיטואציות בחיים שאתה צריך להירגע מהתדהמה ולעשות את הדבר הנכון, היא אמרה למכרה. עוד באותו לילה, ובעודה עושה את דרכה לשדה התעופה לטיסה לכנס בניו יורק, התקשרה לשקד, בירכה אותה על המינוי והבטיחה לה שייפגשו מיד כשתשוב לארץ.

גם אהרן ברק בירך את שקד על המינוי והציע את עזרתו. אני כאן לרשותך, אמר לשרה. לשקד מנטורים אחרים בתחום, מדניאל פרידמן ועד יורם שפטל, אך היא נפגשה עם ברק מספר פעמים. בין השאר דנו על חוק יסוד החקיקה, על פיו בית המשפט העליון רשאי לבטל חוק של הכנסת, אולם ניתן יהיה לשוב ולחוקקו ברוב של 65 חברי כנסת. הם שוחחו גם על נושאים אחרים. בסביבת ברק מקווים שהשיחות של השרה עם הנשיא בדימוס מיתנו את גישתה של שקד כלפי העליון. שקד מצידה אומרת בשיחות פרטיות, שגם אם ברק היה נשיא בית המשפט העליון כעת, היא הייתה מתעמתת איתו. זה לא אישי אלא אידיאולוגי, כך לדבריה.

ברק מגיע לעיתים רחוקות לבית המשפט העליון. הוא שומר על קשר עם כמה מהשופטים, משוחח עם נאור מעת לעת, מצר על כך שאיש אינו עוסק יותר ברפורמה שהוא ניסה להעביר כדי להפחית את העומס בבתי המשפט. את רוב זמנו הוא מעביר בכתיבה במתחם של שלושה חדרים צפופים וגדושי ספרים במרכז הבינתחומי בהרצליה. אין דבר שגוי יותר מנשיא לשעבר שאינו מרפה וממשיך לבחוש במה שקורה בבית המשפט, כך לדבריו.

ביקורת עם התרעה מראש

ההחלטה לדרוש את תיק המשפטים עלתה אחרי הבחירות בישיבה בהשתתפות שקד, בנט והיועצים משה קלוגהפט וטל גן צבי. חלק מהנוכחים הביעו חשש שהתעקשות על משרד המשפטים תשליך את נתניהו לזרועותיה של קואליציית מרכז־שמאל, בנט דווקא התלהב. ההימור הצליח.

בהיותה חברת כנסת הרבתה שקד להתבטא בנושאי משפט ולתקוף את העליון ("…פגע פגיעה קשה בדמוקרטיה כאשר החליט למחוק את מעמדה של הכנסת כרשות מחוקקת"). לחובתה ניצבת העובדה שאיננה משפטנית. מתוך 21 שרי משפטים, רק היא, יוסי ביילין ומאיר שטרית לא היו משפטנים. במערכת המשפטית יש שסברו שזו פארסה. "איך יכולה מהנדסת בהכשרתה לנהל ויכוח ענייני עם שופטת כמו נאור, בעלת ניסיון של קרוב ל־40 שנות שפיטה. זה לא כוחות", אומר גורם משפטי בכיר. "צריך היה לראות את פניה של נאור בפגישה הראשונה שלה עם שקד כדי להבין את עומק הנפילה".

הסימון של הימין את בית המשפט העליון, מימי ברק ואילך, צבע את המוסד ואת המחלוקת סביבו בצבעים פוליטיים. נאור עצמה גדלה בבית רביזיוניסטי, אך היא שופטת מקצועית המתעקשת שאינה מערבת דעות פוליטיות בהליך השפיטה. לאחת ממקורבותיה אמרה שהיא כה נזהרת מעירוב בין פוליטיקה לעבודתה כשופטת, עד שאפילו ילדיה אינם יודעים למי הצביעה בבחירות. "רק בעלי יודע למי אני מצביעה". לא אחת היא מזכירה את השופט הנערץ עליה, משה לנדוי, שהורה על פינוי היישוב אלון מורה שהוקם על קרקע פלסטינית פרטית. רק אחרי שפרש מבית המשפט העליון התברר שדעותיו ימניות, אך אלו לא הנחו אותו בשבתו בבית המשפט.

אחד המשברים החריפים בין נאור לשקד פרץ כשנה אחרי כניסת שקד לתפקיד. בכנס לשכת עורכי הדין באילת באפריל 2016 תקפה שקד את פסק הדין שביטל את מתווה הגז. נאור עצמה לא ישבה בהרכב הזה, שהובל בידי המשנה לנשיאה דאז אליקים רובינשטיין. "אני מקווה שלא נגרם נזק אדיר לכלכלת ישראל בפסיקת העליון. אין הצדקה להתערבות בג"ץ, יש נושאים בלתי שפיטים. זו הפעלת סמכות ללא אחריות, התערבות בוטה ומיותרת בעבודת הממשלה", הצהירה שקד. נאור הקשיבה בפנים חתומות. בינה לבינה התלבטה אם לבקש מאפי נוה, ראש לשכת עורכי הדין, שישב על הבמה, להגן על בית המשפט העליון, אבל בסופו של דבר החליטה לא להזדקק לסיועו. דקות ספורות אחר כך, בעודן עושות את דרכן יחד במכוניתה של נאור לבית המשפט המקומי בעיר לפגישה עם השופטים, הוסיפה נאור לשמור על שתיקה. היא לא אמרה אף מילה לשרה הצעירה, שעשתה את מה ששרי משפטים כמעט מעולם לא עשו במתיחת ביקורת על פסק דין של העליון. הן נפגשו עם השופטים בבית המשפט המקומי, הצטלמו מחובקות, אך נאור עדיין שתקה.

מסביב התחוללה סערה. יצחק זמיר ("מעולם לא היה כדבר הזה") ואהרן ברק ("הלב דואב, אוי לאן שהגענו") מיהרו לגנות את דברי השרה. ברק אף התקשר לשקד. גם השופט רובינשטיין הבהיר ש"איומים לא ירתיעו אותנו". רק נאור לא הגיבה. יחלפו תשעה ימים בטרם תצא הנשיאה נגד ההכרזה של שקד. בטקס השבעת שופטים בבית הנשיא שבה שקד ואמרה ש"אין מערכת חסינה מביקורת". נאור השיבה לה בצורה מרומזת, עדינה ("תפקידנו להבהיר לממשלה מה אסור"), ואף ציטטה מתוך דברי ברק: "השופט מה יעשה כאשר הכלים נשברים? לא הרבה. עליו להישאר נאמן למשטר ולחברה".

בשיחות פרטיות אמרה נאור שדבריה של השרה לא הפחידו אותה. "אף אחד מעולם לא אמר לי מה לעשות, לא חששתי שיש כאן ניסיון לומר לנו איך לשפוט, גם מפני שידעתי שלא אניח לאיש לפגוע בעצמאותנו השיפוטית". נאור, כפי שאפשר להבין, מאמינה גדולה באיפוק. מאז הושגה בין השרה לנשיאה הבנה שבשתיקה על פיה שקד תאמר כל מה שהיא חושבת על בית המשפט, אבל תיידע את הנשיאה לפני כן. ביקורת כן, הפתעות לא. שתינו למדנו לקח מאז, אומרת נאור בשיחות אישיות.

אקדח על השולחן

חודשים ספורים לאחר מכן מתחה שקד ביקורת על פסק דין נתיב האבות, שבו קבעה נאור יחד עם עוזי פוגלמן ואסתר חיות, שעל המדינה להרוס 17 מבנים במאחז נתיב האבות בגוש עציון, שחלקם נבנו ללא היתר ואחרים הוקמו על אדמה פלסטינית פרטית. שקד טענה שפסיקת בג"ץ מתעלמת מהמציאות המורכבת. כעבור חודשיים, בנובמבר 2016, שבה שקד ומתחה ביקורת על העליון, בעקבות צו ביניים של הרכב בראשות נאור שהורה לעכב את מינויו של הרב אייל קרים לתפקיד הרב הצבאי הראשי. שקד, נאמנה להשקפתה הדוגלת בצמצום המעורבות של בית המשפט, אמרה שזה לא היה צריך להתערב במינוי. נאור מחקה את העתירה נגד קרים יומיים אחר כך, אחרי שחברות הכנסת שהגישו את העתירה משכו אותה בעקבות התנצלות של הרב.

בשיחות פרטיות נאור מצרה על חילוקי הדעות שנחשפו. אם זה היה תלוי בה, היא אומרת, דבר מהוויכוחים בינה לבין השרה לא היה מתגלה. כדוגמה היא שבה ומזכירה לא אחת את מכתבה המפורסם לשרה. זה כעשרה חודשים מרחפת בין משרד המשפטים לבית המשפט העליון הצעת חוק שהגיש רוברט אילטוב מישראל ביתנו, חבר בוועדה לבחירת שופטים, המבטלת את מה שנקרא 'חוק סער', תיקון שיזם גדעון סער לפני תשע שנים ולפיו שופטי העליון ימונו ברוב של שבעה מתוך תשעה בוועדה לבחירת שופטים. משמעות הביטול היא אפשרות למנותם ברוב רגיל של חמישה מתוך תשעה, גם ללא הסכמת שופטי העליון בוועדה. "זו פוליטיזציה של בית המשפט העליון", אומר שופט עליון לשעבר, "זה חוק שמהווה איום המרחף כל הזמן מעל בית המשפט העליון ומציב אותו בעמדה של חולשה. ההרגשה בבית המשפט העליון קשה עד כדי חוסר אונים".

נאור ניסתה להשיב את הכוח אליה. במכתב נזעם, יוצא דופן בחומרתו, כתבה לשקד שהיא הציבה אקדח על השולחן והודיעה כי השופטים החברים בוועדה לבחירת שופטים יחדלו להתייעץ עם השרה. המכתב עורר סערה. פרשנים משפטיים אומרים כי בניגוד לאופייה השמרן והמתפשר, נאור לא זו בלבד שכתבה את המכתב, אלא אף דאגה להפיצו לתקשורת. בסביבת נאור מתעקשים שלא כך הדבר, ושנאור דווקא הצטערה על דבר דליפתו. בכל מקרה, אמרה נאור בשיחה פרטית, היא לא מייחסת חשיבות לאיומים בביטול חוק סער. השר משה כחלון אמר שלא ייתן את ידו לביטול חוק סער ונאור חשה בטוחה. "ויכוחים כאלה הם טבעיים לתפקיד", אומר אהרן ברק ל'ליברל'. "אם אין מתח, התא מתפורר. מתח הוא טבעי. מה שלא בסדר זה שבירת כלים. המכתב של נאור לא שבר כלים אלא מנע שבירת כלים".

סופרים כיפות

חילוקי הדעות על מינויים תופסים מקום נכבד במתיחות בין השרה לנשיאה. נאור מתנגדת למינוי שופטים על פי השקפת עולמם. ברק דאג למינויִי לעליון, אמרה באחד הדיונים בוועדה לבחירת שופטים, "אני מכירה אותו 49 שנים ואף פעם לא שאלנו זה את זה על השקפת העולם שלנו". שקד סבורה שעם כל הכבוד למקצועיות, היא כאן כדי לקדם שופטים שמרנים, שלא לומר בעלי השקפת עולם ימנית.

הן מנהלות ויכוחים על מינויים של שופטי שלום ומחוזי ממש כפי שהן נאבקות על מועמדיהן לעליון. בכנס לשכת עורכי הדין בחודש מאי התגאתה נאור במינוי 200 שופטים ("זה הישג שאין להקל בו ראש"). במערכת בתי המשפט יש מי שמכנים את ההישג במילים בוטות. בתי המשפט אינם נקראים בתי משפט אלא בתי כנסת, אומר משפטן המכיר את המערכת. כשמסתובבים שם רואים יותר שופטים חובשי כיפה ושופטות עם שביסים מאשר שופטים חילונים. מתוך 15 שופטי בית המשפט העליון ארבעה הם דתיים: ניל הנדל, נעם סולברג, דוד מינץ ויצחק עמית. מתוך 28 המועמדים לבית המשפט העליון שפרסמה שקד בחודש נובמבר האחרון 12 מועמדים, 43%, היו דתיים שנתפסים כשמרנים.

בשיחות פרטיות אומרת נאור שבדיקה שנערכה לפני כשנה מצאה שמספר השופטים הדתיים אינו חורג מאחוז הדתיים באוכלוסייה. אצלי זה לא שיקול, היא נוהגת לומר, וממילא בלי קשר להשקפתו של השופט אנחנו לא יודעים מה שופט כזה או אחר יפסוק, בית המשפט שלנו פלורליסטי. הפוליטיקאים מייחסים לזה חשיבות, אומרת נאור, לא אנחנו.

בסבב בחירתם האחרון של שופטים לעליון, מתוך ארבעה שופטים שנבחרו, שלושה – יעל וילנר, דוד מינץ ויוסף אלרון – נחשבים לשמרנים, וילנר ומינץ דתיים. רק השופט ג'ורג' קרא אינו מתויג כשמרן. שקד ראתה בבחירתם הישג אדיר ("עשינו היסטוריה"). בבית היהודי חגגו. "מברוק איילת", התפעם בנט. גם בצלאל סמוטריץ' איחל ברכות לשרה.

נאור סירבה לראות בכך כישלון אישי שלה. אך אלה לא ימיו של ברק, בהם 11 מתוך 12 המינויים לעליון לאורך התקופה היו מוסכמים על שופטי העליון המכהנים. שופטי בית המשפט, ובראשם המיועדת לנשיאות אסתר חיות, התנגדו נחרצות לאלרון. ובכל זאת ציינה נאור את נקודת האור. אני חוגגת את העובדה שכל הארבעה הם שופטים מקצועיים ובמובן הזה הפוליטיקה לא נכנסה לבית המשפט העליון, אמרה למקורבת לאחרונה. וילנר ואלרון מגיעים מבית המשפט המחוזי בחיפה, מינץ מהמחוזי בירושלים וקרא מהמחוזי בתל אביב. כולם שופטים טובים, אמרה נאור, בכך לא התפשרנו. ואכן, יש הסבורים שלמרות ששקד הציגה את המהלך כנוק־אאוט מצידה, מעשית היה זה הישג – אך לא נוק־אאוט. נאור עצמה ידעה לחיות בשלום עם החגיגות של שקד.

גורמים במערכת המשפטית סבורים שהמאבקים על המינויים, כמו גם המבנה שיצר חוק סער, מאלצים פשרות ומביאים לירידה ברמת שופטי העליון. הרמה נמוכה מבעבר, אומר לנו משפטן בכיר. "הולך ופוחת הדור. עורכי דין גדולים לא מוכנים להציג את מועמדותם מתוך חשש שיוכפשו בהליך המינוי. בעבר עורכי דין הסכימו להתמנות לשופטים בבית המשפט המחוזי, היום זה כבר לא קורה, הם רוצים להגיע ישר לעליון אבל פוחדים. אין היום ענקי משפט, לא בעליון ולא בפרקליטות. בעבר חיים צדוק, יעקב שמשון שפירא ודוד ליבאי היו שרי המשפטים, היום איילת שקד. כל המערכת הזאת הולכת ויורדת. נוצר מעגל שוטה שקשה לפרק אותו". שופט מחוזי לשעבר, המכיר את שופטי בית המשפט העליון ומיודד עם רבים מהם, צוחק כשהוא מתבקש לדרג את רמתם המקצועית. מפאת כבודם לא נחזור כאן על דבריו, אבל חלקם משעשעים למדי וכוללים תיאורים כמו "פקיד אפור", "משפטן בינוני" ועוד. ישנם משפטנים בכירים המכנים בלעג־מה את העליון הנוכחי "בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט עליון". אפילו בסביבת שקד יש הסבורים שלעיתים קרובות אילוצי הפשרה מביאים לעליון את ה"סקנד בסט".

נאור עצמה סבורה כי המונח "ענקי הדור" חמקמק ואינו קשור למציאות. בלשכתה תלויות תמונותיהם של השופטים יואל זוסמן ולנדוי, היא מעריכה את השופטים הוותיקים, אותם היא מכנה דור הנפילים, אלה שבנו שיטת משפט לתפארת, בלי חוקה, על רקע שרידי שלטון קולוניאלי. יש לנו שופטים מצוינים, היא שבה ואומרת. גם העובדה ששני שופטים, יורם דנציגר וצבי זילברטל, הודיעו בשנה האחרונה על פרישה עוד לפני שמלאו להם 70 שנה, לא ריפתה את ידיה. פרישות כאלה נדירות. בכל 69 שנות העליון רק שלושה שופטים פרשו טרם זמנם, ופתאום שני שופטים, כמעט בבת אחת. נאור טענה שאין ממה להתרגש, שזהו עניין נסיבתי בלבד.

איור: דניאל גולדפרב

שתף