אחרי אחת מהופעותיה בערוץ הכנסת, גילתה איילת שקד ביציאה מהאולפן הודעה ממרים נאור על צג הטלפון שלה. "השמלה שלבשת מחמיאה לך", כתבה נשיאת בית המשפט העליון לשרת המשפטים. למרות השוני העמוק ביניהן, למרות היריבות האידיאולוגית וכיפופי הידיים, עדיין נוצרה בין שקד לנאור ידידות. הנשיאה מעבירה לשרה תצלומים של נכדיה, שקד שולחת תמונות של ילדיה. אדם המכיר את הנפשות הפועלות אומר שלהערכתו, לפחות עשרה מסרונים אישיים חולפים בממוצע מדי יום בין שקד לנאור. הן גם נפגשו לארוחה משותפת עם בני זוגן ועם אפי נוה, ראש לשכת עורכי הדין.

הכימיה האישית בינינו טובה, אומרות שתיהן לסובבים אותן. נאור מזכירה לא אחת ששקד בגיל של שני בניה התאומים וכך היא מתייחסת אליה. בסופו של דבר אתה עובד עם בני אדם, נוהגת נאור לומר, לא משנה עד כמה אינך מסכים איתם.

עימותים מול הסכמות

האידיליה הזאת מטעה. מתחת לפני השטח רוחשים חילוקי דעות קשים שמטילים צל על מערכת המשפט, חשש לעצמאותה ותחושה של מערכה מתוכננת להחלשת בית המשפט העליון ולשינוי עמוק בתפקידו ובתפקודו. זה לא סכסוך אישי בין שתי הנשים, אלא מאבק איתנים בין שתי השקפות עולם, זו של השרה הסבורה שבית המשפט אינו אמור להיות מעורב בתחום הסמכויות של הרשות המבצעת והמחוקקת, וזו של נשיאת בית המשפט המאמינה שהמערכת השיפוטית היא נקודת הקצה המכריעה וכזו שצריכה להעביר ביקורת על שתי הרשויות האחרות.

"אין כאן מאבקים נקודתיים, אלא אוסף של נקודות שמצטרפות לקו אחד", מסכם זאת ל'ליברל' נשיא העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק. ברק ואחרים מבכירי המערכת לשעבר, מאמינים שהקו הזה גם מתוכנן, במידה כזו או אחרת.

הוויכוחים שנחשפים מעת לעת, בעיקר מאז חוק סער ששינה את שיטת בחירת השופטים לעליון, דרך כהונת דניאל פרידמן הסוערת, דרך הקרבות על מינויי שופטים, הצעות להקמת בתי משפט פרטניים שיהוו משקל נגד לבתי המשפט הקיימים, הרחבת העליון ל־17 שופטים, מה שידלל את כוחם של השופטים הליברלים; או הוויכוח על שיטת הסניוריטי במינוי נשיא בית המשפט העליון, הם רק קצה הקרחון. המשברים בין הפוליטיקאית לשופטת, גם אם לא מביאים לפיצוץ אישי ביניהן, תכופים. הן מרבות להתעמת כמעט על כל נושא, החל ממינויי שופטים בערכאות השונות, דרך אישורים שונים על פעולות של בית המשפט העליון; ועד להסרת חסיונות על תלונות נגד שופטים. חלק מהמשברים נפתרים במסרונים או בפגישת העבודה השבועית. חלק דורשים דיפלומטיה מורכבת מותר. כפי שנאור נוהגת לומר למכריה, אחוז גבוה של חילוקי הדעות נפתרים בדרך פרגמטית, יש דרכים יצירתיות לפתור משברים בלי לוותר על עקרונות.

מול שרת משפטים נחושה, שצוברת כוח פוליטי במלחמתה בשיטה הקיימת, ניצבת נשיאה שמאמינה בהסכמות, שמנסה לדבר מאחורי הקלעים עם מי שצריך, להתייעץ, לרתום אחרים למאבקיה ולהתפשר על פי הכלל המשפטי "זה נהנה וזה לא חסר". אם יש חילוקי דעות על פעולות של בתי המשפט הזקוקות לאישור השרה, אמרה נאור לאחרונה לחבר קרוב, אני לא מבקשת את אישורה אלא מיידעת אותה כפי שהיא מיידעת אותי לפני התבטאויות לוחמניות שלה.

יש שרואים בהתנהלותה של נאור חולשה. נאור, המכבדת ממלכתיות, תעשה הרבה כדי לא לפגום בה. ג'נטלמנית מהסוג הישן, מכנה אותה עיתונאי שמסקר את תחום המשפט. נאור לא באה לבית המשפט העליון כדי לריב, אומר משפטן המכיר אותה, אבל דווקא היא נקלעה לכרסום המתמיד במקבילית הכוחות. שלא כמו דורית ביניש ואהרן ברק, שידעו איך להפעיל פוליטיקאים ועיתונאים, נאור שקטה הרבה יותר אבל פיקחית לא פחות, אומר מקורב. היא לא מדברת כמו ברק, אבל לא נופלת ממנו. היא לא רוצה לנהל את המדינה ולקבוע ערכים, היא לא רודפת פרסום, היא הייתה שמחה מאוד אם לא היו מזהים אותה ברחוב, אבל בדרכה היא נלחמת, לראשונה בתולדות המדינה, בשרה ימנית קיצונית שכמותה לא הייתה מעולם במשרד המשפטים. ולא שהיא אוהבת את המלחמות האלה. בכל הזדמנות שבה נאור ואומרת שהעיסוק בפוליטיקה אינו חביב עליה. הצלחתי להגיע לתפקיד הנשיאה בלי להתעסק בפוליטיקה מלבד בשלוש השנים שבהן הייתי חברה בוועדה לבחירת שופטים, אתה לומד את זה כשאין לך ברירה, אמרה למקורבת.

לא אישי, אידיאולוגי

נאור, 69, גדלה בירושלים. אביה, נפתלי, היה חבר בהגנה. אמה, בתיה, באצ"ל. בימים שלפני קום המדינה הסתירו בביתם אנשי אצ"ל שחששו שחברי ההגנה יסגירו אותם לבריטים. מרים נאור, מירה בפי חבריה, היא בתם הצעירה. למדה בגימנסיה, בצבא שירתה כמורה חיילת בקריית גת, אחר כך למדה משפטים באוניברסיטה העברית. ברק היה אחד המורים שלה. התמחתה אצל השופט משה לנדוי ובמחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, כשמישאל חשין היה מנהל המחלקה. התקדמה עד לתפקיד סגנית פרקליט המדינה. לפני 37 שנים מונתה לשופטת בבית משפט השלום בירושלים, תשע שנים אחרי כן למחוזי. מ־2001 היא בעליון. את בעלה, אריה נאור, לימים מזכיר ממשלת בגין, הכירה כשהיה כבר איש ליכוד ועורך חדשות בקול ישראל. הם הורים לתאומים. אחד מהם, נפתלי, התמודד בעבר על מקום ברשימת הליכוד לכנסת.

שקד, 40, גדלה בתל אביב. אמה, אראלה, הייתה מורה. אביה, מנשה בן שאול, רואה חשבון. בצבא שירתה כמש"קית חוויה בגולני, כשהשתחררה למדה הנדסת מחשבים. אמה מתה כשהייתה צעירה. את בעלה, אופיר שקד, הכירה בטיול בדרום אמריקה. נישאו ב־2004 והביאו שני ילדים. שקד עבדה כמהנדסת בהיי־טק, משם עברה לנהל את לשכתו של נתניהו בתקופתו באופוזיציה. לאחר מכן הגיע ללשכה נפתלי בנט. שם נולדה הברית ביניהם. יחד הם עזבו את הלשכה אחרי שהסתכסכו עם שרה נתניהו. בנט עבר למועצת יש"ע, שקד חזרה להיי־טק אבל עדיין חיה את הפוליטיקה. עדיין כחברת ליכוד הקימה עם בנט את 'ישראל שלי', תנועת ימין לוחמנית במיוחד. יחד החליטו לשנות מסלול ולכבוש את המפד"ל (הבית היהודי). ב־2013 נבחרו לכנסת, ושנתיים לאחר מכן כפו את מינויה כשרת משפטים על נתניהו.

מינויה של שקד הכה בתדהמה את שופטי בית המשפט העליון. רובם העדיפו שהפור ייפול על פוליטיקאי אחר, נוח יותר, חלקם העדיפו את גלעד ארדן, אחרים קיוו שצחי הנגבי יחזור לתפקיד. נאור הופתעה באותה מידה, אך מיהרה להתעשת. יש סיטואציות בחיים שאתה צריך להירגע מהתדהמה ולעשות את הדבר הנכון, היא אמרה למכרה. עוד באותו לילה, ובעודה עושה את דרכה לשדה התעופה לטיסה לכנס בניו יורק, התקשרה לשקד, בירכה אותה על המינוי והבטיחה לה שייפגשו מיד כשתשוב לארץ.

גם אהרן ברק בירך את שקד על המינוי והציע את עזרתו. אני כאן לרשותך, אמר לשרה. לשקד מנטורים אחרים בתחום, מדניאל פרידמן ועד יורם שפטל, אך היא נפגשה עם ברק מספר פעמים. בין השאר דנו על חוק יסוד החקיקה, על פיו בית המשפט העליון רשאי לבטל חוק של הכנסת, אולם ניתן יהיה לשוב ולחוקקו ברוב של 65 חברי כנסת. הם שוחחו גם על נושאים אחרים. בסביבת ברק מקווים שהשיחות של השרה עם הנשיא בדימוס מיתנו את גישתה של שקד כלפי העליון. שקד מצידה אומרת בשיחות פרטיות, שגם אם ברק היה נשיא בית המשפט העליון כעת, היא הייתה מתעמתת איתו. זה לא אישי אלא אידיאולוגי, כך לדבריה.

ברק מגיע לעיתים רחוקות לבית המשפט העליון. הוא שומר על קשר עם כמה מהשופטים, משוחח עם נאור מעת לעת, מצר על כך שאיש אינו עוסק יותר ברפורמה שהוא ניסה להעביר כדי להפחית את העומס בבתי המשפט. את רוב זמנו הוא מעביר בכתיבה במתחם של שלושה חדרים צפופים וגדושי ספרים במרכז הבינתחומי בהרצליה. אין דבר שגוי יותר מנשיא לשעבר שאינו מרפה וממשיך לבחוש במה שקורה בבית המשפט, כך לדבריו.

ביקורת עם התרעה מראש

ההחלטה לדרוש את תיק המשפטים עלתה אחרי הבחירות בישיבה בהשתתפות שקד, בנט והיועצים משה קלוגהפט וטל גן צבי. חלק מהנוכחים הביעו חשש שהתעקשות על משרד המשפטים תשליך את נתניהו לזרועותיה של קואליציית מרכז־שמאל, בנט דווקא התלהב. ההימור הצליח.

בהיותה חברת כנסת הרבתה שקד להתבטא בנושאי משפט ולתקוף את העליון ("…פגע פגיעה קשה בדמוקרטיה כאשר החליט למחוק את מעמדה של הכנסת כרשות מחוקקת"). לחובתה ניצבת העובדה שאיננה משפטנית. מתוך 21 שרי משפטים, רק היא, יוסי ביילין ומאיר שטרית לא היו משפטנים. במערכת המשפטית יש שסברו שזו פארסה. "איך יכולה מהנדסת בהכשרתה לנהל ויכוח ענייני עם שופטת כמו נאור, בעלת ניסיון של קרוב ל־40 שנות שפיטה. זה לא כוחות", אומר גורם משפטי בכיר. "צריך היה לראות את פניה של נאור בפגישה הראשונה שלה עם שקד כדי להבין את עומק הנפילה".

הסימון של הימין את בית המשפט העליון, מימי ברק ואילך, צבע את המוסד ואת המחלוקת סביבו בצבעים פוליטיים. נאור עצמה גדלה בבית רביזיוניסטי, אך היא שופטת מקצועית המתעקשת שאינה מערבת דעות פוליטיות בהליך השפיטה. לאחת ממקורבותיה אמרה שהיא כה נזהרת מעירוב בין פוליטיקה לעבודתה כשופטת, עד שאפילו ילדיה אינם יודעים למי הצביעה בבחירות. "רק בעלי יודע למי אני מצביעה". לא אחת היא מזכירה את השופט הנערץ עליה, משה לנדוי, שהורה על פינוי היישוב אלון מורה שהוקם על קרקע פלסטינית פרטית. רק אחרי שפרש מבית המשפט העליון התברר שדעותיו ימניות, אך אלו לא הנחו אותו בשבתו בבית המשפט.

אחד המשברים החריפים בין נאור לשקד פרץ כשנה אחרי כניסת שקד לתפקיד. בכנס לשכת עורכי הדין באילת באפריל 2016 תקפה שקד את פסק הדין שביטל את מתווה הגז. נאור עצמה לא ישבה בהרכב הזה, שהובל בידי המשנה לנשיאה דאז אליקים רובינשטיין. "אני מקווה שלא נגרם נזק אדיר לכלכלת ישראל בפסיקת העליון. אין הצדקה להתערבות בג"ץ, יש נושאים בלתי שפיטים. זו הפעלת סמכות ללא אחריות, התערבות בוטה ומיותרת בעבודת הממשלה", הצהירה שקד. נאור הקשיבה בפנים חתומות. בינה לבינה התלבטה אם לבקש מאפי נוה, ראש לשכת עורכי הדין, שישב על הבמה, להגן על בית המשפט העליון, אבל בסופו של דבר החליטה לא להזדקק לסיועו. דקות ספורות אחר כך, בעודן עושות את דרכן יחד במכוניתה של נאור לבית המשפט המקומי בעיר לפגישה עם השופטים, הוסיפה נאור לשמור על שתיקה. היא לא אמרה אף מילה לשרה הצעירה, שעשתה את מה ששרי משפטים כמעט מעולם לא עשו במתיחת ביקורת על פסק דין של העליון. הן נפגשו עם השופטים בבית המשפט המקומי, הצטלמו מחובקות, אך נאור עדיין שתקה.

מסביב התחוללה סערה. יצחק זמיר ("מעולם לא היה כדבר הזה") ואהרן ברק ("הלב דואב, אוי לאן שהגענו") מיהרו לגנות את דברי השרה. ברק אף התקשר לשקד. גם השופט רובינשטיין הבהיר ש"איומים לא ירתיעו אותנו". רק נאור לא הגיבה. יחלפו תשעה ימים בטרם תצא הנשיאה נגד ההכרזה של שקד. בטקס השבעת שופטים בבית הנשיא שבה שקד ואמרה ש"אין מערכת חסינה מביקורת". נאור השיבה לה בצורה מרומזת, עדינה ("תפקידנו להבהיר לממשלה מה אסור"), ואף ציטטה מתוך דברי ברק: "השופט מה יעשה כאשר הכלים נשברים? לא הרבה. עליו להישאר נאמן למשטר ולחברה".

בשיחות פרטיות אמרה נאור שדבריה של השרה לא הפחידו אותה. "אף אחד מעולם לא אמר לי מה לעשות, לא חששתי שיש כאן ניסיון לומר לנו איך לשפוט, גם מפני שידעתי שלא אניח לאיש לפגוע בעצמאותנו השיפוטית". נאור, כפי שאפשר להבין, מאמינה גדולה באיפוק. מאז הושגה בין השרה לנשיאה הבנה שבשתיקה על פיה שקד תאמר כל מה שהיא חושבת על בית המשפט, אבל תיידע את הנשיאה לפני כן. ביקורת כן, הפתעות לא. שתינו למדנו לקח מאז, אומרת נאור בשיחות אישיות.

אקדח על השולחן

חודשים ספורים לאחר מכן מתחה שקד ביקורת על פסק דין נתיב האבות, שבו קבעה נאור יחד עם עוזי פוגלמן ואסתר חיות, שעל המדינה להרוס 17 מבנים במאחז נתיב האבות בגוש עציון, שחלקם נבנו ללא היתר ואחרים הוקמו על אדמה פלסטינית פרטית. שקד טענה שפסיקת בג"ץ מתעלמת מהמציאות המורכבת. כעבור חודשיים, בנובמבר 2016, שבה שקד ומתחה ביקורת על העליון, בעקבות צו ביניים של הרכב בראשות נאור שהורה לעכב את מינויו של הרב אייל קרים לתפקיד הרב הצבאי הראשי. שקד, נאמנה להשקפתה הדוגלת בצמצום המעורבות של בית המשפט, אמרה שזה לא היה צריך להתערב במינוי. נאור מחקה את העתירה נגד קרים יומיים אחר כך, אחרי שחברות הכנסת שהגישו את העתירה משכו אותה בעקבות התנצלות של הרב.

בשיחות פרטיות נאור מצרה על חילוקי הדעות שנחשפו. אם זה היה תלוי בה, היא אומרת, דבר מהוויכוחים בינה לבין השרה לא היה מתגלה. כדוגמה היא שבה ומזכירה לא אחת את מכתבה המפורסם לשרה. זה כעשרה חודשים מרחפת בין משרד המשפטים לבית המשפט העליון הצעת חוק שהגיש רוברט אילטוב מישראל ביתנו, חבר בוועדה לבחירת שופטים, המבטלת את מה שנקרא 'חוק סער', תיקון שיזם גדעון סער לפני תשע שנים ולפיו שופטי העליון ימונו ברוב של שבעה מתוך תשעה בוועדה לבחירת שופטים. משמעות הביטול היא אפשרות למנותם ברוב רגיל של חמישה מתוך תשעה, גם ללא הסכמת שופטי העליון בוועדה. "זו פוליטיזציה של בית המשפט העליון", אומר שופט עליון לשעבר, "זה חוק שמהווה איום המרחף כל הזמן מעל בית המשפט העליון ומציב אותו בעמדה של חולשה. ההרגשה בבית המשפט העליון קשה עד כדי חוסר אונים".

נאור ניסתה להשיב את הכוח אליה. במכתב נזעם, יוצא דופן בחומרתו, כתבה לשקד שהיא הציבה אקדח על השולחן והודיעה כי השופטים החברים בוועדה לבחירת שופטים יחדלו להתייעץ עם השרה. המכתב עורר סערה. פרשנים משפטיים אומרים כי בניגוד לאופייה השמרן והמתפשר, נאור לא זו בלבד שכתבה את המכתב, אלא אף דאגה להפיצו לתקשורת. בסביבת נאור מתעקשים שלא כך הדבר, ושנאור דווקא הצטערה על דבר דליפתו. בכל מקרה, אמרה נאור בשיחה פרטית, היא לא מייחסת חשיבות לאיומים בביטול חוק סער. השר משה כחלון אמר שלא ייתן את ידו לביטול חוק סער ונאור חשה בטוחה. "ויכוחים כאלה הם טבעיים לתפקיד", אומר אהרן ברק ל'ליברל'. "אם אין מתח, התא מתפורר. מתח הוא טבעי. מה שלא בסדר זה שבירת כלים. המכתב של נאור לא שבר כלים אלא מנע שבירת כלים".

סופרים כיפות

חילוקי הדעות על מינויים תופסים מקום נכבד במתיחות בין השרה לנשיאה. נאור מתנגדת למינוי שופטים על פי השקפת עולמם. ברק דאג למינויִי לעליון, אמרה באחד הדיונים בוועדה לבחירת שופטים, "אני מכירה אותו 49 שנים ואף פעם לא שאלנו זה את זה על השקפת העולם שלנו". שקד סבורה שעם כל הכבוד למקצועיות, היא כאן כדי לקדם שופטים שמרנים, שלא לומר בעלי השקפת עולם ימנית.

הן מנהלות ויכוחים על מינויים של שופטי שלום ומחוזי ממש כפי שהן נאבקות על מועמדיהן לעליון. בכנס לשכת עורכי הדין בחודש מאי התגאתה נאור במינוי 200 שופטים ("זה הישג שאין להקל בו ראש"). במערכת בתי המשפט יש מי שמכנים את ההישג במילים בוטות. בתי המשפט אינם נקראים בתי משפט אלא בתי כנסת, אומר משפטן המכיר את המערכת. כשמסתובבים שם רואים יותר שופטים חובשי כיפה ושופטות עם שביסים מאשר שופטים חילונים. מתוך 15 שופטי בית המשפט העליון ארבעה הם דתיים: ניל הנדל, נעם סולברג, דוד מינץ ויצחק עמית. מתוך 28 המועמדים לבית המשפט העליון שפרסמה שקד בחודש נובמבר האחרון 12 מועמדים, 43%, היו דתיים שנתפסים כשמרנים.

בשיחות פרטיות אומרת נאור שבדיקה שנערכה לפני כשנה מצאה שמספר השופטים הדתיים אינו חורג מאחוז הדתיים באוכלוסייה. אצלי זה לא שיקול, היא נוהגת לומר, וממילא בלי קשר להשקפתו של השופט אנחנו לא יודעים מה שופט כזה או אחר יפסוק, בית המשפט שלנו פלורליסטי. הפוליטיקאים מייחסים לזה חשיבות, אומרת נאור, לא אנחנו.

בסבב בחירתם האחרון של שופטים לעליון, מתוך ארבעה שופטים שנבחרו, שלושה – יעל וילנר, דוד מינץ ויוסף אלרון – נחשבים לשמרנים, וילנר ומינץ דתיים. רק השופט ג'ורג' קרא אינו מתויג כשמרן. שקד ראתה בבחירתם הישג אדיר ("עשינו היסטוריה"). בבית היהודי חגגו. "מברוק איילת", התפעם בנט. גם בצלאל סמוטריץ' איחל ברכות לשרה.

נאור סירבה לראות בכך כישלון אישי שלה. אך אלה לא ימיו של ברק, בהם 11 מתוך 12 המינויים לעליון לאורך התקופה היו מוסכמים על שופטי העליון המכהנים. שופטי בית המשפט, ובראשם המיועדת לנשיאות אסתר חיות, התנגדו נחרצות לאלרון. ובכל זאת ציינה נאור את נקודת האור. אני חוגגת את העובדה שכל הארבעה הם שופטים מקצועיים ובמובן הזה הפוליטיקה לא נכנסה לבית המשפט העליון, אמרה למקורבת לאחרונה. וילנר ואלרון מגיעים מבית המשפט המחוזי בחיפה, מינץ מהמחוזי בירושלים וקרא מהמחוזי בתל אביב. כולם שופטים טובים, אמרה נאור, בכך לא התפשרנו. ואכן, יש הסבורים שלמרות ששקד הציגה את המהלך כנוק־אאוט מצידה, מעשית היה זה הישג – אך לא נוק־אאוט. נאור עצמה ידעה לחיות בשלום עם החגיגות של שקד.

גורמים במערכת המשפטית סבורים שהמאבקים על המינויים, כמו גם המבנה שיצר חוק סער, מאלצים פשרות ומביאים לירידה ברמת שופטי העליון. הרמה נמוכה מבעבר, אומר לנו משפטן בכיר. "הולך ופוחת הדור. עורכי דין גדולים לא מוכנים להציג את מועמדותם מתוך חשש שיוכפשו בהליך המינוי. בעבר עורכי דין הסכימו להתמנות לשופטים בבית המשפט המחוזי, היום זה כבר לא קורה, הם רוצים להגיע ישר לעליון אבל פוחדים. אין היום ענקי משפט, לא בעליון ולא בפרקליטות. בעבר חיים צדוק, יעקב שמשון שפירא ודוד ליבאי היו שרי המשפטים, היום איילת שקד. כל המערכת הזאת הולכת ויורדת. נוצר מעגל שוטה שקשה לפרק אותו". שופט מחוזי לשעבר, המכיר את שופטי בית המשפט העליון ומיודד עם רבים מהם, צוחק כשהוא מתבקש לדרג את רמתם המקצועית. מפאת כבודם לא נחזור כאן על דבריו, אבל חלקם משעשעים למדי וכוללים תיאורים כמו "פקיד אפור", "משפטן בינוני" ועוד. ישנם משפטנים בכירים המכנים בלעג־מה את העליון הנוכחי "בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט עליון". אפילו בסביבת שקד יש הסבורים שלעיתים קרובות אילוצי הפשרה מביאים לעליון את ה"סקנד בסט".

נאור עצמה סבורה כי המונח "ענקי הדור" חמקמק ואינו קשור למציאות. בלשכתה תלויות תמונותיהם של השופטים יואל זוסמן ולנדוי, היא מעריכה את השופטים הוותיקים, אותם היא מכנה דור הנפילים, אלה שבנו שיטת משפט לתפארת, בלי חוקה, על רקע שרידי שלטון קולוניאלי. יש לנו שופטים מצוינים, היא שבה ואומרת. גם העובדה ששני שופטים, יורם דנציגר וצבי זילברטל, הודיעו בשנה האחרונה על פרישה עוד לפני שמלאו להם 70 שנה, לא ריפתה את ידיה. פרישות כאלה נדירות. בכל 69 שנות העליון רק שלושה שופטים פרשו טרם זמנם, ופתאום שני שופטים, כמעט בבת אחת. נאור טענה שאין ממה להתרגש, שזהו עניין נסיבתי בלבד.

משבר הסניוריטי

המאבק על שיטת הסניוריטי במינוי נשיא העליון משך גם הוא תשומת לב. כל 11 נשיאי בית המשפט העליון מונו על פי שיטת הוותק הזו. שקד התנגדה לשיטה לאורך כל הדרך. באוקטובר הקרוב תיפרד נאור מבית המשפט העליון. על פי שיטת הסניוריטי, תחליף אותה אסתר חיות. נאור הודיעה בצעד חריג כי אם תנסה שקד לשנות את השיטה, היא עצמה תביא את העניין לפתחו של בג"ץ. במכתב לשקד הביעה נאור חשש מפגיעה "שלא לצורך במערכת המשפט ובציבור".

דיון בוועדת החוקה של הכנסת בעניין, שכונס על ידי היו"ר וחבר מפלגתה של שקד ניסן סלומינסקי, הכעיס את שופטי העליון ואת תומכיהם. אולם הדיונים בכנסת היה מלא עד אפס מקום, עיתונאים, אקדמאים, פוליטיקאים. כולם באו לראות את השרה מול הנשיאה. מה שמתרחש בדרך כלל בחדרי חדרים, התקיים כאן מול מצלמות הטלוויזיה.

הכניסה של אהרן ברק עוררה התרגשות רבה. הוא כבר יותר מעשור שנים מחוץ למערכת, אך עדיין נחשב ל"אורקל" שלה. שקד ונאור נכנסו יחד, אך לא דיברו, והמתח בין שתיהן היה ניכר לכולם. שקד ישבה לצידו של פרופ' דניאל פרידמן, פטרונה האידיאולוגי ושנוא נפשם של מרבית שופטי העליון בעבר ובהווה. נאור ישבה לצידו של ברק. סלומינסקי הפריד בין שני המחנות. בין המאבקים העתיקים והקרבות המתמשכים.

דממה שררה באולם בעת שהנשיאה, שאינה מורגלת במעמדים כאלה, דיברה בקול שקט ויציב. היא ביקרה את העיתוי של הדיון, אמרה ששיטת הסניוריטי מבטיחה בחירה חפה משיקולים פוליטיים ומונעת מתח פנימי בין שופטי בית המשפט העליון. שקד הישירה מבט לנקודה אחרת בחלל, נמנעת מלהביט בנאור. פרידמן הביט לתקרה. "אין טעם לתקן מה שלא נשבר, השיטה עבדה היטב מאז קום המדינה, מדוע לתקנה", סיכמה נאור.

שקד, אחריה, טענה כי זה הזמן המתאים לנהל דיון מסוג כזה. נאור גלגלה עיניים. "אני מניחה שחיות תיבחר לנשיאה", הוסיפה שקד, מה שהפיג את רוב המתח בדיון. משזה נאמר, כל השאר כבר היה הרבה פחות חשוב. שקד הוסיפה ואמרה שאין אח ורע לחברה כלשהי הבוחרת לתפקיד הרם ביותר את ותיק עובדיה, הודתה שהשיטה אכן מונעת תככים בבית המשפט, אבל שזו אינה סיבה מספיק טובה כדי להגן עליה.

ברק, בדבריו, הבהיר שנשיא בית המשפט העליון הוא ראש המערכת השיפוטית, זה שמבטיח את עצמאות השופטים ומהווה חיץ בינם לבין הפוליטיקאים. הוא דיבר על הסכנה של פוליטיזציה של מערכת המשפט, אמר שאפשר לסטות מכלל הסניוריטי רק במצבים קיצוניים. "כך נהגנו מאז קום המדינה, וכך עלינו לנהוג גם בעתיד". שרי המשפטים לשעבר דן מרידור וציפי לבני ניסו להעביר את הדיון לפסים עקרוניים יותר. השלטון מבקש לפגוע בעצמאות המשפט, הכריזה לבני. דברים דומים אמר גם מרידור ("ההצעה פה היא להמעיט את העצמאות"). גם השר לשעבר צחי הנגבי, אולי בניגוד לצפוי, אמר שהוא מתנגד לביטול השיטה ("זו יכולה להיות פגיעה אנושה באמון הציבור במערכת המשפט").

הלכה להם הוועדה

נאור חזרה לבית המשפט העליון הסמוך לכנסת עם הבטחה פומבית של השרה שחיות תהיה הנשיאה הבאה. שקד טלטלה את המערכת וצברה בקרב ציבור הבוחרים שלה נקודות חשובות. סלומינסקי כינה את שופטי בית המשפט העליון "חונטה". הוא תקף את העליון ש"מרשה לעצמו למשוך את הטיפול בטרור ובהריסת בתי המחבלים למרות המלצות הרמטכ"ל וראש השב"כ". בעמוד הפייסבוק שלו כתב כי "בשנים האחרונות אנו פועלים נמרצות לשנות את הרכבו של בית המשפט העליון אשר נטה ברובו לצד השמאלי של המפה הפוליטית". סמוטריץ' כינה את האקטיביזם השיפוטי "שחצני וחזירי" ואמר שבג"ץ אינו יודע את מקומו. בנט דיבר אז, כמו במקרים רבים אחרים, נגד האקטיביזם השיפוטי מול הרשות המבצעת והמחוקקת. עם זאת, אנשי הבית היהודי מיתנו את התבטאויותיהם. ודאי מאז הסערה שעורר ח"כ מוטי יוגב, שקרא "להרים כף די־9 על בית המשפט העליון" בעקבות ההחלטה להרוס את בתי דריינוף בבית אל.

נאור הייתה אז בדרכה לירושלים. למכריה סיפרה איך במעלה הקסטל החלה לקבל שיחות טלפון היסטריות, לדבריה, שדיווחו לה על התבטאותו של יוגב. היא החליטה לשמור על איפוק. דבריו כל כך בוטים, אמרה למי שדיבר איתה, כך שמלאכת השופטים תיעשה בידי אחרים. היא צדקה.

רוב המאבקים ביניהן אינם מתוקשרים וודאי שאינם מגיעים לכנסת כפי שקרה עם שיטת הסניוריטי. חלקם נחשפים בפורומים מצומצמים, כמו בוועדה לבחירת שופטים. בוועדה חברים השרים שקד וכחלון, שלושה שופטי העליון – נאור, חיות וסלים ג'ובראן – שני חברי כנסת (בניגוד לנהוג בעבר, שניהם מהקואליציה) ושני נציגי לשכת עורכי הדין. השופטים היו רוצים שנשיאת בית המשפט העליון תעמוד בראש הוועדה ולא שרת המשפטים, אבל מבינים שדרישה כזאת אינה מציאותית כעת.

עם שרה ימנית בראש הוועדה, חברי כנסת ששניהם בקואליציה ושניהם אינם מאוהדי בית המשפט, והתקרבות בין שרת המשפטים ליו"ר לשכת עורכי הדין אפי נוה, כוחם של השופטים בוועדה נחלש. בעבר מינו השופטים כמעט את כל מי שרצו. לפני חוק סער די היה בחמישה קולות כדי להעביר מינוי: שלושת השופטים ושני נציגי לשכת עורכי הדין, שבאופן מסורתי תמכו בשופטים, יכלו להיות אחראים בלעדיים על המינויים. גם כשהיו מאבקים בין הצדדים, כמו בתקופת ברק ודרור חטר־ישי כיו"ר לשכת עורכי הדין, הצליח נשיא העליון למנות את מועמדיו.

בשנתיים האחרונות השתנה מאזן הכוחות. חוק סער שומר על האיזון יחסית, כי אי אפשר למנות שופטים ללא תמיכה של חלק מהפוליטיקאים וחלק מהשופטים לפחות. נציגי הלשכה כבר אינם ניצבים אוטומטית לצידם של השופטים. נוה ושקד משלבים ידיים בשורה של נושאים. נוה היה שותף, למשל, בהבאת המינוי מעורר המחלוקת של אלרון לעליון. יחד הם הובילו מהלך להארכת תקופת ההתמחות ושינו את בחינות ההסמכה. בדיון בכנסת על שיטת הסניוריטי אמר נוה שהעיתוי לדיון לגיטימי. "מה שאנחנו עושים רק מחזק את מערכת המשפט. (…) רק בהודו שיטת סניוריטי קובעת. לא ייפלו עלינו השמיים אם בעוד שש שנים הוועדה תבחר נשיא לא על פי השיטה". כך, עם יד קשורה לאחור, נאלצת נאור לתמרן בוועדה עוינת.

באווירה הזאת, שבה השופטים מרגישים מותקפים מלכתחילה, נאור ושקד מתעמתות לא אחת. בישיבת הוועדה בחודש מרץ האחרון, לדוגמה, שקד הביעה התנגדות למה שנקרא 'ועדת הקידום'. שתי שופטות לשעבר, עדנה ארבל ואורית אפעל־גבאי, המראיינות מועמדים לבית המשפט המחוזי, מעבירות לנשיאה חוות דעת שמסקנתה הסופית נשלחת הן למועמדים עצמם והן לוועדה לבחירת שופטים. השופטות עובדות בהתנדבות. נאור רואה בוועדה הזו כלי עזר חשוב. שקד לא אוהבת אותה. בישיבה נזפה נאור בשרה שהביעה מורת רוח מהעניין. את מתפרצת לדלת פתוחה, אמרה. ועדת הקידום ממליצה ואינה משמשת כמסננת. זהו כלי עזר עבורי.

גם נושא מינויים של קרובי משפחה של שופטים עלה על מוקד הוויכוח לא פעם. שקד למשל החייתה את הטענה הנושנה נגד מינויי בנים ובנות של שופטי העליון בתוך המערכת, והציעה ששופטים בעלי קרבה משפחתית ימונו אבל לא יכהנו באותו מחוז שבו מכהן בן המשפחה. רוב הוועדה תמכה בשקד למורת רוחה של נאור.

הן נחלקו בשורת נושאים נוספים. שקד סברה למשל שאפשר לשאול מועמד לשיפוט שאלה על שינוי שם משפחתו. מבלי שנאמר באופן מפורש, היה ברור ששאלה כזו נועדה לחשוף את מוצאו של המועמד. נאור סברה ש"אפשר לוותר" על זה. היא התנגדה לפגישות של שופטים חברי הוועדה עם נציגי לשכת עורכי הדין. "הלשכה נפגשת עם השופטים באולמות המשפט". שקד סברה שזו היתממות.

המאבקים שהיו, המאבקים שיהיו

שקד ונאור אינן הראשונות המתעמתות ביניהן. ישנה היסטוריה ארוכה של מחלוקות בין שרי משפטים לנשיאי העליון. גם ברק ניהל מאבקים קשים עם חלק משמונת שרי המשפטים שהתחלפו לאורך כהונתו הארוכה. בשלהי כהונתו זכורות מחלוקות חריפות עם השרה ציפי לבני. השיא היה ברצונה של האחרונה למנות לעליון את פרופ' רות גביזון. ברק ושופטי העליון נעמדו על רגליהם האחוריות. הם טענו שגביזון מגיעה לעליון עם אג'נדה לא בריאה. העימות גרם לשיתוק ארוך של הוועדה לבחירת שופטים. כשברק תמך במינויו של דן מרידור לבית המשפט העליון, לבני התנגדה וראתה במינוי פוליטיזציה של בית המשפט. לבני תקפה אז לא אחת את הצד שמנגד. "ברק הוא קול דומיננטי שמשכפל לעצמו עוד שופטים", אמרה אז בראיון. ברק, מצידו, לא חסך מבני שיח רבים את דעתו על לבני.

העימותים נמשכו גם בתקופתו הקצרה והסוערת במשרד של חיים רמון, כשהנשיאה הייתה דורית ביניש. גם אז היו מלחמות המינויים במוקד העניין. "בית המשפט העליון נוטל לעצמו סמכויות שלא כדין," אמר אז רמון, "מאז כהונת ברק, בית המשפט מתערב גם בדברים כשהחוק אומר את ההפך הגמור". רמון, אגב, הביע תמיכה בביטול שיטת הסניוריטי.

אך דבר לא השתווה למאבק הדמים בין ביניש לדניאל פרידמן. פרידמן, פרופסור מוערך למשפטים אך בעל משנה קיצונית, לוחמנית ומעוררת מחלוקת, פעל לצמצום כוחו של בית המשפט העליון ושל נשיאתו. משיטת הסניוריטי ועד גישת השפיטה ומרחב הפעולה של בג"ץ. מתקפותיו של פרידמן על בית המשפט העליון טלטלו את המערכת. הוא דרש שוועדת איתור תבחר את נשיאי בתי המשפט וסגניהם ללא הסכמת נשיא בית המשפט העליון. הוא לא שיתף את ביניש בדיונים על חלוקת תקנים חדשים בבתי המשפט, הוא דחה את כינוס הוועדה לבחירת שופטים, הציע להגביל את כהונת הנשיאים וסגניהם לשבע שנים ודרש להוציא את נשיא בית המשפט העליון מהליך בחירתם של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. הוא הקים את בית המשפט המחוזי בפתח תקווה ללא התייעצות עם ביניש, התנגד למינויים זמניים של שופטים בעליון ותקף ללא הרף אותו ואת יושביו ("מנהל תעמולה, עושה לובי אצל עיתונאים וחברי כנסת").

אפילו ברק, שמעדיף לצפות בדרך כלל מהצד או להתערב בשקט, לא הצליח לעמוד מנגד וכתב מאמר ל'ידיעות אחרונות': "היחסים בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט ידעו עליות ומורדות, אך היו אלה תמיד יחסים של כבוד הדדי. באמצעות שרי המשפטים הקודמים ניתן היה להעביר את הביקורת פנימה למקומה הראוי ולדאוג לתיקונה. גישה זו לא קיימת עוד. הממלכתיות פגה. בית המשפט הפך להיות שק חבטות".

אדם המקורב לברק אומר כי כך רואה הנשיא לשעבר את מה שקורה גם היום במערכת המשפט. הוא לא היחיד. במערכת המשפט משווים את המאבק בין פרידמן לביניש לזה המתנהל בין נאור לשקד. העוצמות והאמונות דומות, אם כי לא ההיקף והסגנון. מצד שני, יש משפטנים שסבורים כי דווקא המאבק בין ביניש לפרידמן היה יחסית מצומצם בהיקפו, בעוד שהיום מתנהלת מתקפה כוללת של חלק ניכר מהמערכת הפוליטית על בית המשפט, במטרה לרסק אותו.

נאור שבה ואומרת בשיחות פרטיות, שהיא מודאגת מהניסיון לקעקע את בית המשפט העליון. היא מדברת למשל על חקיקה מסוג שלא ראינו באף כנסת לפני הנוכחית. כך בעניין חוק ההסדרה, שקבע בין השאר כי ניתן להפקיע אדמות מפלסטינים תמורת פיצוי אף בניגוד לפסיקת בג"ץ. למרות שחלק מהחוק צומצם, עצם חקיקתו נועד בין השאר לאיים על בית המשפט העליון. יש עלינו התקפות בלי קץ ובלי גבול, אמרה נאור לאחרונה בשיחה פרטית, אבל אצלי החיים נמדדים במבחן התוצאה. מדברים ומדברים, אבל מה קרה? אני כמובן מעדיפה שלא ייצאו נגדנו ולא יתקפו אותנו, אני לא אוהבת הרבה מהדברים הנשמעים נגדנו, אבל בפועל לא קרה הרבה. אנחנו ממשיכים לעבוד בלי פחד, בשורה התחתונה אף אחד לא הצליח להפחיד אותנו. יש לי אמונה בשופטים, בעצמאות ובחוסן השיפוטיים. אם הייתי מרגישה שאני לא יכולה להתמודד עם מה שקורה, הייתי מחזירה את הגלימה והולכת הביתה, אבל לא רק שאנחנו מתמודדים, אנחנו אף ממשיכים לפסוק על פי הבנתנו ולא על פי רצונותיהם של הפוליטיקאים.

לציר בין בית המשפט העליון לשר המשפטים יש היסטוריה מורכבת. היו שם אנשים כמו מרידור וליבאי, שרצו לעזור ולחזק את המערכת. היו כאלה שנקלעו לקרבות אגו ואידיאולוגיה, כמו ברק ולבני, או ביניש ופרידמן. היו כאלה שהתפתחו ביניהם יחסי מורה־תלמיד, כמו בין ברק להנגבי.

לזכותה של נאור יש לציין: היא קלטה את איילת שקד, די מההתחלה. נאור נעדרת כריזמה שהייתה לחלק מקודמיה, אבל היא חכמה ומתוחכמת. היא הבינה שמה שחסר לשקד, הפוליטיקאית הצעירה נטולת ההשכלה המשפטית, זו לגיטימציה. היא חיבקה אותה היכן שצריך, והתעמתה איתה בשקט במקומות אחרים. האם זה הביא לה את ההישגים המצופים? לא בדיוק. שקד עדיין נתלית במנטורים אחרים. יש המונים בהם מלבד פרידמן את יורם שפטל ויהודה וינשטיין. בינתיים, מסכם הפרשן המשפטי עו"ד יובל יועז, "שקד תמשיך למעלה בפוליטיקה, והמערכת תנסה לגמור עם מינימום נזקים".

בתום כהונה | כמה מפסקי הדין הבולטים של נאור

מי שמחפש בפסקי הדין של נאור דעות פוליטיות, יתקשה למצוא זאת. במרץ 2012 קבעה שעל המדינה להרוס את המאחז הלא חוקי מגרון. בספטמבר 2012, בבג"ץ שעסק בפינוי המאחז גבעת אסף, מתחה ביקורת על המדינה שמכשירה מאחזים גם כשהמתנחלים רכשו רק חלק מהשטח. אולם ביולי 2014 היא דחתה את העתירה נגד הריסת ביתו של זיאד עוואד שהואשם ברצח קצין המשטרה ברוך מזרחי. לפני חמש שנים הצטרפה לדעת הרוב בעתירות נגד חוק האזרחות האוסר על איחוד משפחות של פלסטינים עם בני זוגם הישראלים, בטענה שאין חובה לממש את חיי המשפחה דווקא בישראל. היא גם דחתה את העתירה נגד 'חוק הנכבה', המתיר למדינה להפחית תקציבים מגופים השוללים את קיומה של המדינה (בטענה שטרם הבשיל המועד לפנות לבג"ץ בעניין).

נאור אינה נחשבת לשופטת אקטיביסטית. נכון יותר למקם אותה על קו האמצע בין אקטיביזם לשמרנות. מתוך פסקי הדין שלה לא עולה אג'נדת זכויות אדם מובהקת. היא מכריעה בכל נושא לגופו, כפי שהיא רואה אותו. כך באוגוסט 2012 היא דחתה את העתירות נגד חוק ששינסקי שהעלה את התמלוגים שהמדינה קיבלה מתגליות נפט וגז, בין השאר בטענה שאין זה מתפקידם להורות לכנסת כיצד לחוקק חוקים. באפריל 2013 קבעה בדעת מיעוט שטיפ הניתן למלצרים הוא הכנסה החייבת במס, הן על המסעדה והן על המלצר. ביוני 2013 קיבלה את ערעור בעלי המכולות בתל אביב שביקשו לסגור בשבתות סופרמרקטים והורתה לעירייה לפעול נגד חנויות סופרמרקט הפתוחות בשבת ואף להביא לסגירתן. בספטמבר 2013 היא קבעה הלכה תקדימית שראשי ערים שהוגש נגדם כתב אישום יודחו מתפקידיהם. בדצמבר 2013 החליטה להשאיר ילד שאומץ במשפחתו המאמצת ולא להחזירו למשפחתו הביולוגית, בטענה שלא ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית ולקרוע את הילד מהמשפחה שהוא מכיר.

בספטמבר 2014 הצטרפה לדעת הרוב שדחתה עתירה נגד ועדות קבלה המסננות מועמדים למגורים על פי תקנוני היישוב בטענה שהעתירה עדיין אינה בשלה. באוגוסט 2015 היא הייתה חלק מדעת הרוב שפסלה באופן חלקי את התיקון לחוק ההסתננות, אסרה על החזקת מסתננים במתקן חולות במשך 20 חודשים, אבל התירה כליאה של מסתננים חדשים למשך שלושה חודשים.

לקראת כהונה | פסקי דין בולטים של אסתר חיות

אסתר חיות, בניגוד לנאור, נחשבת לשופטת אקטיביסטית יותר שלא מהססת לפסוק בניגוד לעמדת המדינה או למגמות חברתיות, אם כי גם היא, כמו נאור, אינה בעלת אג'נדה מסוימת. על הרצף שבין השמרני לליברלי היא נתפסת כ"ליברלית לייט".

בניגוד לנאור, היא קיבלה את העתירה נגד חוק האזרחות. בדומה לנאור, קיבלה את העתירות נגד סעיפים בחוק ההסתננות.

במאי 2006 היא קבעה שיש לחשוף פרוטוקולים מדיונים פנימיים של המל"ג. ביוני 2006 התירה ליגאל עמיר להפרות את אשתו לריסה טרימבובלר בהפריה מלאכותית. בספטמבר 2010 קבעה שאלמנות יפסיקו לקבל קצבת שאירים מהביטוח הלאומי כאשר הן הופכות לידועות בציבור של גברים אחרים.

בפברואר 2015 דחתה את הערעור שהגישו הוריה של פעילת השלום רייצ'ל קורי שנמחצה על ידי דחפור, בטענה שצדק בית המשפט המחוזי בחיפה כשדחה תביעת נזיקין בטענה שמדובר היה בפעילות מלחמתית.

בפברואר 2015 התירה לח"כ חנין זועבי ולברוך מרזל להתמודד לכנסת. במרץ 2016 בפסק הדין שעסק במתווה הגז היא הצטרפה לדעת הרוב שקבעה כי פסקת היציבות, המעניקה למדינה אפשרות לא להילחם במתווה הגז במשך עשר שנים, נקבעה בחוסר סמכות.

באפריל 2016 קיבלה עתירות נגד אטימת בתיהם של נאשמים שהיו מעורבים ביידוי אבנים שגרם למותו של אלכסנדר לבלוביץ בירושלים בטענה שהם לא היו הנאשמים העיקריים.

בפברואר 2017 קבעה שבתיהם של 21 בדואים המתגוררים בין מעלה אדומים לאבו דיס לא ייהרסו במשך חודש ימים כדי לגבש עבורם פתרון מגורים מוסכם.

ביולי 2017 קבעה שגם גרושות ישלמו דמי מזונות במשמורת משותפת ולא רק גברים.

–

• על השפיטה // בתוך בית המשפט העליון מול ההתקפות מימין // מאת שרה ליבוביץ־דר
• מצעד העדים במשפט נתניהו // מאת שרה ליבוביץ־דר