לפלח את הנשמה // מאת יונתן שם אור

0

חברות הענק של הרשת מכירות אותך. הן יודעות מה אתה קונה, על מי ועל מה אתה מפנטז וכמה כסף יש או אין לך

"אתה צודק", אמר אבי הפרסום המודרני, דיוויד אוגילבי, ללקוח הספקן שהיסס אם להשקיע בקמפיין, "רק 50 אחוז מהפרסום באמת עובד. אבל תגיד לי איזה חצי זה".

זה היה מזמן, בימים של 'מד מן'. מאז, המפרסמים משוכנעים שהם פיצחו את הסוד. זה באינטרנט, הם אומרים. שם, ברשת, נמצא החצי העובד. אמרו, והסיטו את תקציבי הפרסום אל הארץ החדשה. הסיבה שהרשת כל כך קוסמת למפרסמים היא היעילות. למה לפרסם לכל העולם ואשתו, כאשר אני, יצרן הטמפונים, מחפש רק אותה, את אשתו של העולם? זה נשמע הגיוני. וזול. אם אני יכול להגיע בדיוק אל הצרכן הפוטנציאלי, למה לשפוך הרים של כסף על פרסום לאלה שממילא לא ירכשו את המוצר שלי. למה להוריד גשם של כסף על המדבר.

בשפה המקצועית קוראים לזה פילוח, טִרגוּט, התאמת הפרסום לקהל היעד הרלוונטי. היכולת לדייק, מוכרחים לציין, באמת משתכללת. חברות הענק של הרשת מכירות אותך. הן יודעות את המין שלך, ומכירות את העדפות המיטה שלך. הן יודעות בן כמה אתה, מהו מצבך הבריאותי (זוכר שחיפשת בגוגל מידע על דלקת בדרכי השתן?), מה אתה קונה, מתי ואיפה אתה אוהב לנפוש, מה התחביבים שלך, על מי ועל מה אתה מפנטז. כמה כסף יש או אין לך, מי החברים הכי טובים שלך, עם מי במשפחה אתה ביחסים וממי אתה חומק. מתי מצב הרוח שלך ערוך לרכישה. בבוקר? ביום המשכורת? יודעים הכל. הם גם מקשיבים לך. כל הזמן. תעשה ניסוי. דבר על טלפון שקיבלת מהבנק, ותכף תראה פוש עם הצעת הלוואה.

אתה הופך לשקוף. הם מתחת לעור שלך, בתוך הנשמה, רוכבים על הנוירונים שרצים לך במוח. בינתיים אתה אומר שלא אכפת לך, מה יש לך להסתיר, אבל תחושת חוסר הנוחות כבר נובטת. אף אחד לא אוהב להיות כל כך חשוף. אבל אפילו זה איננו הדבר הכי נורא בשיטה. גרועות מזה הן החומות שהם מציבים סביבך. החרדים לא מפרידים ככה בין המינים. האמריקאים בג'ורג'יה לא בידלו ככה את השחורים מהלבנים.

העולם שלך מצטמצם לראש סיכה. לאט־לאט אתה כבר לא יודע מה מעסיק קבוצות אנשים שונות. אין לך מושג מה קורה בעולמם של אנשים אחרים. אתה נחסם ממידע על כל מה שמעניין נשים, נערות, ילדים, עניים, זקנים – כל מי שחי לידך, אבל הוא לא אתה. ועדיין לא הגענו אל תחתית התהום. הם מעקרים אותך מהאנושיות, כי הם שוללים ממך את יכולת הבחירה. אולי, אם היית רואה פרסום מדליק, שלא מיועד אליך, בכל זאת היית נרשם פתאום לשיעורי טיס, היית קונה מקדחה ומתחיל לשפץ בבית, היית קורא ספר בתחום שמעולם לא עניין אותך. היית בוחר, לא מובל חסום־עיניים כמו סוס.

החופש הזה עדיין מורגש רק בטלוויזיה, רק בעיתונות המודפסת, רק ברדיו. חופש בחירה, ותחושה של בן בית בעולם כולו. זה הקלף הגדול של התעשייה הגוועת. לו רק היו מאמינים שם בפלטפורמה שעומדת לרשותם. לו רק היו יוצאים בקמפיין. אין להם מה להפסיד, חוץ מההפסד עצמו. הם מציעים את החצי הנכון של הפרסום. החצי של בני האדם החופשיים.

.

אהבתם? רוצים לקרוא עוד? לפרטים על מבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – חודשיים ראשונים ב-19.90 ש"ח בלבד – לחצו כאן

שתף