להתראות פרטיות, שלום שקיפות // רן אדליסט

0

1. האם הולך ונוצר בימינו טיפוס חדש, "האדם השקוף" (Homotransparent), אשר היחס שלו לחשיפה יחסל את הפרטיות

2. מדוע ברק אובמה הוא מבשר הקִדמה האנושית החדשה

3. איך הפך הסקס למנוע של אובדן הפרטיות

4. ומי ינצחו – הגלובליסטים השקופים או הגלובליסטים האטומים

פרק א: הולדת ההומו־טרנספרנט

אל מול השקיפות הטוטאלית שמסתערת עלינו בעידן האינפורמציה הגדול יש צורך בפרטיות חסינה. אנשים נפגעים מדליפת תיקי בריאות, תמונות עירום, פרטים ביוגרפיים מביכים. חוסר היכולת להתמודד מול השקיפות שכופה עלינו המציאות אמור לפתח זן חדש של אדם חסין יותר מול קודשי הפרטיות הקיימים. בקמפיין לנשיאות בארה"ב הודלפו מיילים של הילרי קלינטון. שמו של אנתוני ווינר עתיר שערוריות המין, בעלה בנפרד של הומה אבדין, עוזרתה של קלינטון, השתרבב לפרשה, ועכשיו, באמריקה של משחקי הפוליטיקלי קורקט, לכי תתרחצי מסקנדל שאת כלל לא מעורבת בו.

ב־2016 גלשה באינטרנט יותר ממחצית האנושות. מדי יום משוגרים עשרות מיליוני מיילים, ציוצים בטוויטר, פוסטים בפייסבוק והילה קבועה של טריליוני רסיסי אינפורמציה אופפת את העולם. מעולם לא נחשף בן אנוש לרמה אינטנסיבית כזאת של מפלי מידע, וזו רק ההתחלה. האדם בן זמננו נידון לחיות במין אם־אר־איי טוטאלי 24/7. הבעיה היא, כמובן, קרחוני הדיסאינפורמציה הצפים באוקיינוס המידע. אבל גם על כך אמור לענות מבנה האישיות החדש של האדם הפרטי בעידן שבו הכל שקוף וחשוף, אבל גם ניתן לאימות או להפרכה.

בכל מדינה או חברה, על פי הנורמות המקובלות, מתנהלים מאבקי מאסף חסרי סיכוי לשמירת הפרטיות. הפרטיות החדשה אמורה ליצור את הכלים האישיים כדי להתמודד עם השקיפות החדשה, הטוטאלית, האישית. הבונוס: השקיפות אמורה לכלול גם את המתחמים הציבוריים, הפוליטיים, הכלכליים, שיהיו חשופים יותר לביקורת. הפרטיות החסינה יותר אמורה להתגונן מפני האינטרסים של ממשלות ותאגידים לעשות שימוש בחומרים אישיים לצורכי מניפולציה על הציבור. אם הכל שקוף, אי אפשר להפוך את אותם "גילויים אישיים מביכים" לחומרי סחטנות ובושה. האח הגדול של העתיד הקרוב יהיה עד כדי כך חודרני, שההתייחסות הטבעית לחשיפה, כמעט כל חשיפה, תהיה – נו, so what?

עד כדי כך עוצמתי השינוי הטכנו־אנושי הזה, שייתכן שמדובר בשינוי טבע האדם בכלל. ואם כבר מדובר בשינוי טבע האדם, אזי ברור שמדובר גם בשינוי טבע החברה. התהליך תמיד מתנהל במקביל, מעין זרם חילופים שהוא בעצם בסיס ההתפתחות האנושית בכלל: טבע החברה (במקרה זה: יכולת החדירה לפרטים האישיים ופומביותם) משנה את טבע האדם, בה בעת שהשינוי בטבע האדם משנה את טבע החברה. אלא שהפעם זה עניין של צ'יק צ'ק.

עדיין מוקדם לקבוע את מות הפרטיות המקובלת, אבל סימני הגסיסה הם מופעי הזיקוקים הפרועים והמרהיבים ביותר ברשתות החברתיות. שלא לדבר על מלחמות ההאקרים שמקרבות את תאריך התפוגה של הסודיות והדיסקרטיות המקובלים. אדוארד סנודן וג'וליאן אסאנג' זעזעו את הפירמידות של המדיניות הבינלאומית והאיצו את החשש מהדלפות אונליין ואת הצורך בדיווחי אמת בזמן אמיתי.

בינתיים אנחנו בוהים ביכולות המטורפות של איסוף וניתוח המידע האישי, מנסים להעריך את השפעתה בעתיד, תוך התמודדות עם הבעיות העכשוויות שמציבה השקיפות שכבר שולטת בחיינו. לפי הערכת העתידנים, החשיפה תהיה ברמה מטורפת: הכל. היא עשויה להיות כה טוטאלית עד שבני האדם אמורים לייצר סוג של חיסון שיהפוך אותם לעמידים בפני גילוי פומבי. בעקבות ניתוח הערכת מצב עתידית ועל סמך אירועי היום ולקחים היסטוריים, השאלה המתבקשת היא אם השינוי הזה מחייב בקרה ומאבק אנושיים, או שמא נגזר עלינו לאכול מפרי עץ הדעת החדש והתוצאות אינן בשליטתנו.

באורח שרירותי אפשר לבחון שינויים בטבע האדם באמצעות מחוללי השינוי הגדולים בהיסטוריה של המין האנושי – המהפכה הלשונית (שהחלה לפני 70,000 שנה), המהפכה החקלאית (שהחלה לפני 10,000 שנה) ובעיקר המהפכה המדעית (שהחלה לפני 500 שנה). הכלים המדעיים הם המנוף העיקרי לבניית המודעות הגדלה והולכת של בני האדם לגבי עצמם וסביבתם. חובבי הז'אנר הדתי (אלוהים, מוחמד, בודהה ושות'), החילוני (פרויד, מרקס, איינשטיין ושות') והאמנותי (שייקספיר, התנ"ך, איליאדה ושות') מניחים כולם שהיצרים הבסיסיים – רעב, צמא, מין, קנאה, אהבה, רכושנות, מעמד וכו' – הם המניע והמנוע של המין האנושי מאז ומעולם.

השאלה היא אם קפיצות המדרגה של ההתקדמות המדעית־טכנולוגית גרמו גם לקפיצות מדרגה תודעתיות ברמה האישית והחברתית, כמו תהליך עידון היצרים הבסיסיים (מרעב, צמא ופחד ממוות דרך מין, רכושנות, כבוד וגאווה ועד אמונה, אהבה וחמלה) על ידי המרכיב המוסרי לאורך ההיסטוריה האנושית. והתשובה – בעירבון מוגבל, משום שהיא עניין לנושא מחקרי מקיף ­– היא כן.

פרק ב: הבשורה על פי הנביא אובמה

אם אכן מהפכת המידע והשקיפות מובילה שינויים מנטליים, אזי מלבד השינוי בטבע האדם והחברה מדובר גם במכשיר שמכשיר מהפכה פוליטית גלובלית. לפי המנטרה של סטיב ג'ובס, מנטרת חברת אפל, ששוברת את דפוסי הפרטיות ומבשרת את השינוי בדומה לענקיות תעבורת המידע, היא "לשנות את העולם". ג'ובס לא זיהה את הכיוון לשינוי של העולם משום שהוא בעיקר טכנאי שמייצר עבור השינוי את הבסיס הטכני, אבל הסימנים המובהקים לשינוי כבר כאן. השינוי מזדחל לחיינו בכפוף לזמן, למקום ולהתפתחות של כל חברה. הנורמות המקובלות כיום, החל בלקיחת שוחד וכלה בכבוד האישה ועוד מיני תקלות עבר, השתנו דרמטית. פעם השוחד היה לגיטימי, אחר כך בקריצה, בחשאי, עד שכיום מי שנתפס, נענש. כך גם מעמד האישה ונושאים רבים נוספים.

פה ושם הגרף רושם תזוזה לאחור (כמו בחירת טראמפ או נתניהו), צניחה לאחור (כמו שלטון פוטין) או קטסטרופה הומניטרית (כמו הפרפורים הקטלניים של העולם הערבי), אבל בעיקרון – העולם נע קדימה. גל המעמקים שעולה מקרבי הרשת והתקשורת ה"נכונה" (ליברלית־חילונית־דמוקרטית) משפיע על החלטות פוליטיות, או לפחות נאבק על קידום האג'נדה שלו, גם אם נכשל, כמו מול טראמפ או נתניהו.

אותו שינוי הומני, בין אם הוא מנטלי־אישי או פוליטי־חברתי, זקוק לדחיפה ולהכרה פומבית. בדרך כלל לא סביר שפוליטיקאי, ודאי לא מכהן, יהיה המבשר של אותו שינוי. פוליטיקאי אמור לעסוק בהווה. כל דיבור על העתיד מצידו אמור לספק לציבור חזון אופטימי, לטובתו כמובן, אבל לא כזה ששובר את הכלים ברמה של שינוי תודעתי שמביא לשינוי חברתי שמפרק את הסדר הקיים.

ברק אובמה הוא אולי הפוליטיקאי המשמעותי היחיד כיום שמבשר על אותו שינוי, הפוליטיקאי הגלובלי הראשון שאיננו מתייחס לאנושות כולה מבעד לפריזמה דתית או פשיסטית או אפילו לאומית צרה. הפטריוטיזם שלו הוא תרגיל בשימון הנתיב דרכו הוא מאכיל את בני עמו בגלובליות החדשה. אובמה הוא המנהיג הראשון שרואה את השינוי הגלובלי ברמה הפוליטית על בסיס השקיפות החדשה. ב־25 באפריל 2016, בהאנובר, גרמניה, נשא אובמה נאום מכונן על האפשרויות הגלומות בעולם החדש. הוא לא דיבר על שינוי החברה והאדם בעתיד, אלא רק צייר במכחול ורוד את הניצנים הנראים לעין בהווה. "אם מישהו היה צריך לבחור תקופה להיוולד בה, הוא היה בוחר בתקופה הזו", חרץ. "אנחנו בני מזל לחיות בתקופה הכי שלווה, הכי עשירה, הכי מתקדמת בהיסטוריה האנושית. זה אולי יפתיע צעירים שצופים בטלוויזיה או בסמארטפונים ונחשפים מדי יום לחדשות קשות, אבל עברו דורות מאז המלחמה הבין־מעצמתית האחרונה, יותר אנשים חיים במדינות דמוקרטיות. אנחנו עשירים יותר, בריאים יותר ומחונכים יותר בתוך כלכלה גלובלית, שהרימה יותר ממיליארד בני אדם מן הדרגה הירודה ביותר של עוני ויצרה מעמד ביניים חדש בכל העולם. תחשבו על בריאות האדם הממוצע בעולם, עשרות מיליונים שניצלו ממגפות ותמותת תינוקות, וכמובן העלייה בתוחלת החיים (…). אנחנו סובלניים יותר, מעניקים יותר הזדמנויות לנשים, שוויון להומואים ולסביות ונאבקים בגזענות ובאפליה. קם דור חדש של צעירים שמחוברים לטכנולוגיה ומדורבנים על ידי אידיאליזם ודמיון (…) זה לא אומר שצריך לקחת את המציאות כיום כמובנת מאליה נוכח הטרגדיות הענקיות שפקדו אותנו ב־50–100השנים האחרונות".

אובמה זיהה את השינוי באופי האדם והחברה במונחים של "תראו מה היה לפני 50 ו־100 שנה". וכל זה קורה עוד לפני תום מהפכת המידע, שאמורה להאיץ את התהליך לרמה של שינוי אישי ומבני. אף מילה על ההרג הנורא במזרח התיכון והאכזריות הבלתי תיאמן של דאעש. כחברה אנושית, אנחנו נישאים על קצהו של ראש החץ הליברלי־דמוקרטי־חילוני.

.

*** 'אדם וחוה', ציור מאת מרקנטוניו פרנצ'סקיני, 1680

.

שתף